ביאור מרדכי ברכות סט

קצתן בלי פת בכה"ג אסתפק להו להספר ולהר"אש אם פטורין מברכה ואם אוכל תחלה מהפירות עם הפת וכן בסופו אוכל עם פת ורק באמצע אוכל פירות בלי פת אסיק הב"י דאצ"ל כמ"ש הרר"י והוסיף בט"ז שם דאפי' במחשב לאכול לבסוף פוטר:

עו תחלה בלא פת ויברך כו'. מבואר מזה דבכה"ג ליכא ספק דודאי בעי ברוכי כיון דאוכל תחלה בלא פת ונלע"ד דבכה"ג מיירי הטור בסוף דבריו דבזה לא אסתפק להו להר"אש והמרדכי כלל דהיכא דאוכל תחלה בלי פת דבעי ברוכי ולא אסתפק להו כ"א באוכל בסוף בלי פת או אפי' באוכל באמצע בלי פת ולפ"ז בעיקר סעודתו ע"הפ אפי' באוכל תחלה מהפירות בלי פת ג"כ אצ"ל כדפי' הב"י להטור כדלעיל:

ולפ"ז לא הביא הטור כלל ספיקא דהר"אש שהוא בסופו אלא הודאי דכיצד יעשה הירא שמים שיאכל תחלה בלי פת ויברך גם מדיהבו עצה זו לאכול תחלה בלי פת ויברך משמע דגם באוכל תרלה וסוף עם פת ורק באמצע אוכל בלי פת אינו ברור לפטרו וכ"ה מסקנת המג"א בסק"ג:

והט"ז סק"ג כ' וז"ל ק' דר"ה ודמו למה לא ברך כלל ה"ל לאכול מעט תחלה בלי פת ויתחייב ע"ז ברכה לפני' עכ"ל ולכאורה אין דבריו מובנים דהרי איהו ידע שהן עיקר סעודתו וכבר אכל מהם תחלה עם פת א"כ אף שיאכל מהם אח"כ בלי פת לכ"ע אצ"ל עוד ולא הקשו הר"אש והמרדכי רק על ר"ח בר יוסף דלא ידע שהן עיקר סעודתו משא"כ איהו גופא הרי ידע וצ"ל דקו' הט"ז דה"ל לאכול תחלה בלי פת ולשי' הרר"י אבל אין לשונו מכוון ע"ז ע"ש:

ומדברי הב"י שכ' דבעיקר סעודתו ע"הפ מהני אפי' באוכל תחלה בלי פת מזה יש ללמוד לכל הדברים שרגילין ללפת בהן הפת דא"צ לאכול פת עמו בתחלת האכילה דלא גרע מעיקר סעודה דגבי פירות והא דנסתפק הרשב"א בדין קודם הסעודה אי דינו כלא"הס היינו דוקא בפירות שאינן עיקר הסעודה דהרי מה"ט צריכין ברכה לפניהן ת"הס אבל כל מילי דאצ"ל לפניהם ת"הס:

מיד אחר הנטילה והמוציא מקרי תה"ס ואפי' להרר"י דבעי ברוכי כאן בפירות דעיקר סעודה היינו בפירות כדי להראות שהן עיקר סעודה אבל בכל מילי ודאי אין לפני הסעודה דאחר המוציא חלוק מת"הס:

עז כמו כן פת כו' וצ"ל דגם ביין רגילין להביא שאר משקין עמו דהרי בפת דילפינן מיין כ' התוס' הטעם דפוטר משום דבאים המשקין לצורך אכילה א"כ ע"כ דגם ביין שפוטר לשאר משקין דמיני' ילפינן הך דינא ג"כ מה"ט הוא וא"כ לא כל המשקין שוין דדוקא הרגילין לבוא עם היין ומה שיש תועלת בהן לצורך שתיית היין וצ"ע:

עח הי' אומר ה"ר יוסף שעל המים צריך לברך בת"הס אבל שאר משקין לא. תימה בשכבר כ' לעיל בתחלת דבריו שה"ר יוסף פי' דשאר משקין פשיטא לי' דאין פת פוטרתן וכ"כ לקמן בסמוך שמשוי' שאר משקין למים לברך באמצע הסעודה וכ' ה"ר יוסף שכך המנהג וז"ל הג"מ פ"ד אות ט' וה"ר יוסף פי' דשאר משקין לא חשיבי באין מחמת הסעודה חוץ מן היין דגריר ומתאוה אדם לאכול על ידו להכי פריך יין נמי נפטרי' פת ופי' דעל כל משקה יש לברך באמצע הסעודה ע"ש ואולי הגירסא הנכונה כאן שמטעם זה הי' אומר ה"ר י"ט שעל המים כו':

עט שחשובין באין מחמת הסעודה כמו יין פי' דבשאר משקין חוץ מיין שייך נמי ה"ט דמעורר תאות אכילה ומ"ש אח"כ אבל עתה ראיתי כו' אפשר שחולק בהך סברא וס"ל דגם כל המשקין אין מעוררין תאות אכילה וכ"מ שהבין במג"א סי' קע"ד ס"ק י"ד שהבאתי באות ס"ח או מטעם אחר דס"ל לבה"ג דאע"ג דמעורר אפ"ה בעי ברוכי והא דנקט הש"ס יין דוקא י"ל דס"ל כתי' הראב"ד שהביא ברשב"א דלאו דוקא יין ותי' הש"ס דגורם ברכה לעצמו ר"ל שתיי' לחוד ואכילה לחוד ע"ש ולפמש"ל אות ס"ו דהספר תופס בהך דברים הבאים מחמת הסעודה תרתי פירושים א' מ"ש התו' דרגילין ללפת בהן הפת וב' מה שבא למזון ולהשביע אף באין רגילין ללפת בהן הפת. לפ"ז א"ש הא דפ"הג על יין דוקא דלפ"ז י"ל דהש"ס לא ס"ל כלל שיהא המשקין באים מחמת אכילה דוקא ורק קו' הש"ס הוא דהא דמי לדברים שאין רגילין ללפת רק שהן מזון והרייין ג"כ סעיד אבל שאר משקין דלא סעדי אין לדמותן כלל לדברים הבאים מחמת הסעודה:

פ ולדידיה כל משקין הן כו'. תיבת ולדידיה צריך ביאור דע"כ אין כוונתו על בה"ג אף לא כן דעת ה"ר יוסף וגם לה"ר י"ט עכ"פ במים צריך לברך והלשון ולדידיה כל משקין הן כו' משמע דגם מים בכלל ואולי הגירסא