ביאור מרדכי ברכות סח

סברא דמשביע אינו מועיל לענין פטור דברכה ראשונה כלל ורק משום דרגילין לבוא עם הפת ולכן שפיר מביאין ראי' מזה דה"הד למשקין דנפטרינהו פת משום דדרכן לבוא ע"י אכילה וכמבואר בדבריהם א"כ ממילא בפת ה"בכ אף בבא ת"הס צריך לברך לפניו להתו' אפי' באוכלו למזון:

ודע דברשב"א דסתים דבריו דא"מ על פת ה"בכ רק בלא"הס ומשום דבא לקינוח משמע אבל ת"הס לא שייך כלל דבא לקנוח וגם משמע דהא דלא"המ צריך לברך היינו כשאר לא"הס דהתם דר"ל עקירת שולחן א"כ ליתא לדין זה אצלנו כלל כיון דל"ל עקירת שולחן אך מדברי הש"ל הנ"ל צ"ל דהך סברא דלקנוח שייך גם בא"הס אף קודם עקירה וצ"ע וצ"ל דאנן נקטינן בהא כשי' מהר"ם וכדמשמע גם בלשון הספר דבסמוך:

ע ואינם באים להשביע כו':

בתו' בסוגיין ליתא ללשון זה אלא הוספה היא מבעל הספר דס"ל דמועיל הך סברא דבא להשביע גם לענין פטור דברכה דלפניו ומתני' דפטר את הפרפ' מיירי גם מפת הבאה בכיסנין כדלקמן עוד ונ' שבשי' זו אזיל מהר"ם שהביא המג"א סי' קס"ח ס"ק כ"א:

עא רק לעכל המאכל כו'. הרשב"א אוקי לדין זה בבא לעורר אכילה ומשו"ה א"מ לאחריו ואפ"ה מברך לפניו ומשמע מדבריו אבל באינו בא לעורר מברך אפי' לאחריו אבל לדידן דס"ל דבא לעורר פוטר מלפניו צ"ל כאן דהך דלעכל המאכל גרע מהא דבא לעורר כ"כ במג"א סי' קע"ד ס"ק י"א ולהרשב"א בכה"ג דאינו מועיל לעורר אכילה אפי' לאחריו מברך והוא הפלוגתא הג' שבין התו' והרשב"א רק שאין בה נ"מ לדינא כיון דמשמע מדבריו שלעולם מיקרי לעורר כ"א בלא"הס דעקירת שולחן שלהם ובכה"ג לכ"ע מברך לפניהן ולאחריהן כדין הג' דר"פ:

ויש להקשות להרשב"א הא דתנן במתני' ברך על הפרפ' שלפ"המ פטר את הפרפ' שלא"המ איך משכחת לה להא מלתא שברך על הפרפ' שלפ"המ דהיינו אחר נטילה וברכת המוציא כמ"ש רש"י לקמן מ"ג א' ד"ה אע"פ וז"ל שאין הראשון קרוי שלפ"המ שאינו במקום סעודה עכ"ל וא"כ דלאחר נטילה וברכת המוציא הרי כבר ברך על הפת שפוטר הפרפ' בכל גווני דפרפ' דבבשר ודגים ודייסא פוטר דידי' משום דמשביע ומזין ופרפ' דפת ה"בכ ג"כ הפת פוטרו לדידי' גם ליכא לפרש לדידי' דפרפ' ר"ל פירות אם באו לעורר אכילה דלדידי' בכה"ג אין הפת פוטרן ולכן צריך לברוכי ע"הפר דז"א דע"ז לא שייך למימר שהפרפ' שלע"המ פוטר את שלא"המ דהרי העדפ' דלא"המ הוא לדידי' פת ה"בכ כמבואר בדבריו וא"כ ע"כ גם הפרפ' דלפ"המ מזה מיירי ואמת גם בלשון רש"י בד"ה ברך משמע דפרפ' דלפה"מ אינו אותו הפרפר' שלא"המ ויש לפרש דבריו בדוחק כמ"ש בב"ח סי' קע"ו אבל להרשב"א ק' בשלמא לרש"י והתו' יש פרפר' שאין הפת פוטרו כגון פת ה"בכ ובכה"ג שנינו ברך על הפרפ' שלפ"המ פוטר את שלא"המ (ובזה מדויק פירש"י במתני' שפי' בפרפ' שלפ"המ דגים ופרגיות ופרפר' שרא"המ כגון כיסני וכוונתו ליישב הקו' הנ"ל ועיין בב"ח) אבל להרשב"א ק' וליכא לדחוקי דהרשב"א אינו מפ' לפ"המ אחר הנטילה כרש"י והתו' אלא מפ' דר"ל קודם נטילה דהרי מה שהי' דרכן קודם נטילה היינו שלא במקום הסעודה א"כ בלא"ה ה"ל שינוי מקום והרי הרשב"א ס"ל דלא מיקרי דברים הטעונין ברכה במקומן כ"א פת כמבואר בב"י סי' קפ"ד ומכ"ש דתקשה לרב ששת בפסחים ק"א ב' דס"ל דגם בטעונין ברכה במקומן יש דין שינוי מקום וא"כ אין אותו הברכה פוטר את שלא"המ אע"כ דלפ"המ ר"ל אחר הנטילה והמוציא ואפשר דס"ל לרשב"א דפת דפוטר לפת ה"בכ ת"הס היינו סתמא אבל במתכוין להדיא לקנוח גם להרשב"א צריך לברך וא"כ משכחת לה דברך ע"הפר בנתכוין לקינוח ולפ"ז גם ת"הס משכחת לי' להך דינא דשבולי לקט שהבאתי באות ס"ט ומ"מ העיקר נלע"ד דמשכחת לה דברך ע"הפר כגון בנמלך ולא הי' דעתו בשעה שברך על הפת לאכול פרפ' כלל כמבואר סי' קע"ז ס"ה ובכה"ג קאמר מתני' דפטר הפרפ' דלא'"המ:

עב כל מה שהביאו כו' לרשב"א אין דין זה דטעונין ברכה לפניהן ולאחריהן מתקיים כ"א בפירות אבל במידי דזן ומשביע דהיינו דייסא ומע"ק וכרוב ובשר ודגים לדידי' גם לא"הס אצ"ל אפי' לפניהם וכ"ש לאחריהם ואי בפת ה"בכ דצריך לברך לא"הס לפניהן מ"מ אצ"ל לאחריהם:

עג או שום דבר כו' לשון זה ק' כיון דלית לן הך דינא דא"הס א"כ ליכא מידי דמברך לפניהם כ"א פירות אבל שארי דברים נכללין בדין הא' דר"פ וא"ל דאיכא עוד פת ה"בכ ולשי' התו' דג"כ מברך לפניהם. שז"א כדמשמע מלשון הספר דלעיל וכמ"ש אות ס"ט ונלע"ד בדעת בעל הספר דאע"ג דל"ל עקירת שולחן היינו לענין הדברים שיברך גם לאחריהם להא ל"ל דין עק"ש אבל לדברים הרגילין ללפת שבת"הס אצ"ל לפניהם להא מלתא מיד א"הס אף בלא עק"ש צריך לברך לפניהם אך בטוש"ע לא משמע כן גם לקמן מ"ב ב' כ' התו' והספר דלית לן לדידן הך דינא דיין דלא"המ ושם בברכה דלפניהם מיירי הנה מבואר דלדידן הכל ת"הס ממש לכל מילי מיקרי א"כ הך או שום דבר לא אתא לרבוי מידי וצ"ע:

עד בתחלת סעודה פת ופירות כו' פי' הב"י בסי' קע"ז דר"ל שהתחיל לאכול פירות בלא פת ואפ"ה מסיק בעל הספר שכשהן עיקר סעודתו אצ"ל וכ"פ ג"כ לדברי הטור. מיהו הביא ע"ש הרר"י דבעינן דוקא שיתחיל לאכול עם הפירות פת מיד בתחלתו ואפשר שגם הספר ר"ל כך ולא הוצרך לפרש דסתמא כך הוא כיון שהוא עיקר סעודתו וכ"פ בש"ע כשי' הרר"י:

עה דבאמצע הסעודה אוכל פירות כו'. כ' הב"י דודאי כשמלפת בהם הפת אין בו ספק דפטור אף כשאינן עיקר סעודתו אלא מיירי באוכל תחלתו עם פת ואח"כ אוכל