ביאור מרדכי ברכות סז

ל"ל הך סברא כלל וגם לא הזכיר הרא"ש בהא דיין לפ"המ פטור מברכה אחרונה רק ה"ט דבא לעורר א"כ מינה נשמע לירקות דגם המה גוררין אכילה דמשו"ה אצ"ל לפניהן ת"הס:

וצ"ל דהטור לא ס"ל בהא כהתו' דבפסחים דירקות גוררין הלב אלא ס"ל דירקות אינן באין להמשיך אכילה והא דא"מ על המרור בת"הס הוא מטעם שכ' ההו' בסוגיין בסוף ד"ה אי. מ"ל כיון דרחמנא קבעי' חובתי ע"ש ולכן שפיר צריך לברך לאחריו על הירקות דלפ"המ וכן צ"ל בתשו' הרשב"א שהביא הב"י סי' תע"ג וז"ל שאלת מהו לברך בטיבול ראשון לאחריו אם אכל כזית תשובה כל שאוכל כזית צריך לברך אחריו שאין ב"ה פוטרת מה שאכל קודם סעודה ואינו מסייע בסעודה כלל עכ"ל ואי ס"ל דירקות גררי ללבא הרי מסייעין הן לעורר אכילה דפוטר מיהא מברכה אחרונה גם להרשב"א כדלעיל אע"כ דל"ל להרשב"א הך סברא דירקות גררי וכן צ"ל ג"כ בטור מיהו על הרשב"א י"ל דס"ל דהך סברא דבא לעורר לא מהני רק ת"הס ולא לפ"המ ומ"מ גם לדידי' א"צ לברך לאחריו על היין דלפ"המ משום דאיהו ס"ל הך סברא דמסעיד סעיד וכדלקמן אבל בהטור ודאי דצ"ל כדאמרן ולכן ק' עמ"ש במג"א בס"ק י"ד וז"ל דדוקא יין לפ"המ שבא להמשיך תאות המאכל א"צ ברכה אחרונה וכ"מ ס"ו אבל שאר משקין צריכין ברכה אחרונה ע"ש משמע דס"ל דשאר משקין אינן באין לעורר וק' א"כ מאי הוכיחו התו' מדפ"הג א"ה יין נמי דש"מ לשאר משקין אה"נ דפוטר דמנ"ל דדלמא הא דפריך מיין הוא משום דבא לעורר משו"ה ס"ד דמקשה דנפטרי' פת דהרי מהני סברא זו אפי' לפ"המ למיפטרי' מברכה אחרונה מכ"ש דיהא מהני סברא זו בת"המ לברכה לפניו אבל שאר משקין שאינן מעוררין לא ס"ד כלל דנפטרי' פת ת"המ מברכה דלפניו כמו דא"פ מברכה דלאחריו בלפ"המ מה"ט דאינן מעוררין וא"ל דס"ל להתו' דכמו דס"ד דש"ס דיין נפטרי' פת משום ה"ט דאעורר. כן ה"כ וממילא אשאר משקין נפטרין ע"י הפת משום טעמי אחריני שבאין לשרות ואין דרכן לבוא כ"א באכילה:

וס"ל להתו' דמ"ש אם נעשה טפל ע"י הך סברא דבא לעורר או ע"י הך סברא דרגילין לבוא בשעת אכילה דז"א דהרי לרש"י ס"ל דמעורר האכילה מהני לפוטרו מברכה שלפניו ואפ"ה בדייסא וכרוב ותרדין אע"ג שדרכן לבוא מחמת אכילה צריכין ברכה לפניהן א"כ לרש"י יש חילוק ביניהן א"כ מנ"ל להתו' לדמותן להדדי ולהוציא מזה לדינא דהמשקין פטורין מברכה בת"המ והא דמדמי הש"ס לקמן מ"ב ב' מע"ק לפרפ' אינו ר"ל אותן פרפ' דדגים ופרגיות דממשיכין אכילה אלא ר"ל אותו הפרפ' דפת צנומה בקערה וכדומה כמ"ש התו' לקמן מ"ב א' ד"ה ברך וכמש"ל אות ס"ו. אע"כ צ"ל להתו' דאם ס"ל דיין בא לעורר גם משקין הם לעורר ומ"מ דברי המג"א מתקיימין לפי מאי דמשמע בהרשב"א דבבא לפ"המ לא מהני הך סברא דבא לעורר ואפ"ה גם לדידי' אצ"ל לאחריו על היין דלפ"המ משום דס"ל כסברת הרשב"ם הנ"ל דיין מסעד סעיד ואיכא ק"ו דהשתא מעין ג' פוטר ג' לא כ"ש וזה שייך ג"כ בלפ"המ ודוקא גבי יין אבל לא בשאר משקין דלא זייני וסעדי כיין לכן צריך לברך אחריהן בשותה אותן לפ"המ אבל לטעם דהרא"ש שפטור היין הוא משום דבא לעורר א"א לחלק בין יין לשאר משקין:

סט ואין טעונין ברכה כו' הנה בעיקר דין זה דדברים הרגילין ללפת אצ"ל לפניהם גם הרשב"א מודה לדינא אע"ג דבפי' דברי ר"פ בדין הא' תופס כפירש"י דמיירי במלפת בו ממש מ"מ הדין של התו' ס"ל להרשב"א אמת ומטעם אחר משום דכל מידי דמשביע וזן הפת פוטרו ונ"מ בין ה"ט דהרשב"א לה"ט של התו' דלהרשב"א דס"ל דמשו"ה אצ"ל לפניהן משום דמידי דמזון ולהשביע הן לדידי' אין חילוק בין ת"הס לא"הס דאפי' אם באו לא"הס ג"כ אצ"ל לא לפניהם ולא לאחריהם והא דתנן במתני' לקמן ברך על הפרפ' שלפ"המ פטר את הפרפ' לא"המ דש"מ דבעי ברוכי ע"הפר דלא"המ אינו ר"ל פרפ' כמו דגים ופרגיות או פת צנומה בקערה אלא ר"ל פת הבאה בכיסנין דאתי לקנוח ולתענוג ולא למזון כמבואר כ"ז בדברי הרשב"א אבל להתו' לית להו הך סברא שיפטור מברכה דלפניו משום דבא למזון ולהשביע וס"ל בהא כרש"י דגם איהו ס"ל דהך סברא דבא למזון אינו מועיל לענין ברכה דלפניו כמבואר בפירש"י בד"ה שלא אלא ה"ט דפטורי דידהו משום דרגילין ללפת ע"כ פליגי בתרתי על הרשב"א חדא דלדידהו דוקא באו מ"המ פטורין אבל באו לא"המ דתו אין טפלים לפת צריכין ברכה לפניהן וגם לאחריהן והוא הדין הג' דר"פ דקאי לדבריהם אכל המינין ולפ"ז מתני' דלקמן דפוטר את הפרפ' שלא"המ מיירי בפת צנומה וממילא לדידהו בפת הבא' בכיסנין דאין רגילתו ללפת בו הפת באמת אף ת"המ צריך לברך לפניו וכמ"ש הטור להדיא בסי' קס"ח והיינו דדייקו התו' בד"ה ברך לאוקמי פרפ' בפת צנומה דוקא ולא פי' דר"ל פת הבאה בכיסנין:

והב"י שם כ' וז"ל כ' בשבלי הלקט פת הבאה בכיסנין אי קבע סעודתו על הפת ולבסוף הביאו לו אלו לקנוח סעודה מברך עליהן במ"מ דה"ל כמו פירות ולאחריהן לא יברך דב"ה פוטרתן עכ"ל משמע דוקא בא לבסוף ולקנוח הוא דמברך עליו לפניו אבל בת"הס אצ"ל לפניו זו היא לדעת הרשב"א דהכי מפורש להדיא בדבריו אבל להתו' אף בבא ת"הס ולהשביע כיון דאין רגיל ללפת בו ה"ל כפירות דבעי ברוכי לפניו וכמ"ש הטור סתמא דמברך עליו מיהו לענין ברכה אחרונה אם בא א"הס גבי פת ה"בכ בהא אינו מפורש בתו' די"ל דבהא מודו להרשב"א דאצ"ל לאחריו מטעם המבואר בדבריו כיון דאילו קבע עליו הי' מצרך המוציא ולפ"ז הדין הג' דר"פ דכולל הכל חוץ מפת ה"בכ או אפשר דגם בהא פליגי ועיין בתו' בסוגיין בד"ה אלא במ"ש וז"ל ע"כ צ"ל דמיירי בח"הס כו' דאפשר דדוקא נקטו לענין ברכה אחרונה או לרבותא נקטו לענין חיוב ברכה דלפניו:

ועכ"פ פת ה"בכ בתה"ס להתו' צריך לברך במ"מ ולהרשב"א א"נ. וזהו הפלוגתא השניי' שבין התו' להרשב"א אבל מאי דפליגי לענין כל מילי בלא"הס או לענין פת ה"בכ לא"המ בלא"ה לא שייכא לדידן דלית לן עקירת שולחן וליכא נ"מ לדינא בפלוגתתן בהא מלתא:

ולפ"ז ק' עמ"ש במג"א סי' קס"ח ס"ק כ"א שלא מחמת הסעודה פי' שאין אוכלין לשובע אלא לתענוג כו' ברכות מהר"ם עכ"ל דזה לא יתכן כ"א להרשב"א דמהני ה"ט דמזון ומשביע לפטרו מברכה ראשונה אבל לרש"י דלא מהני ה"ט דבא להשביע לענין ברכה דלפניו וכן להתו' דתלו טעם הפטור משום דרגילין ללפת ולא תלו טעמא משום דבא להשביע וכן מהא דפירשו דפרפ' ר"ל פת צנומה ולא פי' כפשוטו דר"ל פת ה"בכ מכל זה מבואר דעל פת ה"בכ צריך לברך לפניו אף ת"הס ממש ומ"ש הר"אש בסי' ל' ואי אכל להו שלא מחמת הסעודה ר"ל דלעולם מיקרי באו שלא מחמת הסעודה כיון דאין רגילין ללפת בו ואתא לאפוקי דאי קבע עליהן דאז הן עיקר הסעודה ומברך המוציא ועל ברכות מהר"ם לא ק' דאיהו מצי סבר כהרשב"א דפרפ' קאי גם אפת ה"בכ אבל לרש"י ותו' לא ס"ל דיהא הפת ה"בכ פטור מברכה שלפניו בבא ח"הס ותדע עוד דאי נימא דגם התו' ס"ל הך סברא דהרשב"א דמשו"ה פטור מברכה דלפניו בבשר ודייסא וכרוב גם משום ה"ט דמזון ומשביע ק' לפ"ז תיתי שפיר מ"ש במחזור ויטרי שהביאו התו' בד"ה אי דקו' הש"ס א"ה יין נמי כו' הוא דוקא יין משום דזיין אבל מים לא שדחאו התו' שם מהך דפת פוטר כו' דלטעם דרשב"א אין כאן דחי' כלל דאדרבה בהכי מדויק הדק היטב קו' הש"ס א"ה יין נמי כו' דכמו דלעיל משום דהוא מזון פטור מברכה דלפניו כן נימא ג"כ ביין אבל בשאר משקין לא שייך להקשות כלל אע"כ התו' ס"ל דהך