ביאור מרדכי ברכות סו

כיון דמע"ק מידי דרגילין ללפת הפת הוא ה"ל ג"כ טפל לגבי פת כמו דברים הבאין להמשיך אכילה א"נ דפרפר' כולל הכל בין הבא להמשיך אכילה אע"ג שאין רגיל ללפת בו הפת ובין הרגיל לבוא ללפת ואינו ממשיך האכילה כדצ"ל בלא"ה למ"ש התו' לקמן מ"ב א' ד"ה ברך וז"ל ורש"י פי' דפרפ' מיני דגים ופרגיות וק"ק א"כ מאי קמ"ל דברך על הפרפ' דלא פטר את הפת וכן ק' הא דאי' בגמ' דפרפ' פוטר מע"ק והשתא לדבריהם שבפסחים דפרפ' ר"ל דגים ותמרים וירקות תקשה מה שהקשו הם עצמם כאן לרש"י דפשיטא דברך ע"הפר לא פטר הפת וכן איך פוטר את מע"ק אע"כ לדבריהם דהתם מיירי מתני' מכל מיני פרפ' והכל בכלל פרפ' ושפיר קמ"ל מתני' דאפי' הפרפ' דפת צנומה דהוא בכלל דברים הרגילין ללפת בו הפת אפ"ה לא פטר הפת וכן בההיא פרפ' דוקא דייקינן דפוטר את מע"ק אבל הרישא דברך על הפת פטר את הפרפ' כולל גם דברים שאינן רגילין ללפת ורק ממשיכין האכילה דג"כ פת פוטרן ולפ"ז נוכל לפ' גם הא דאר"פ דברים הבאים מחמת הסעודה בת"הס אין טעונין ברכה לא לפניהם לא קאי אדברים הרגילין ללפת לחוד אלא קאי גם אירקות ופירות הבאין לעורר האכילה והא דא' ר"פ אח"כ טעונין ברכה לפניהם מיירי באינן ממשיכין האכילה וכ"מ בתו' פסחים שם שמפרשים לדברי ר"פ הכי ע"ש:

אולם הרשב"א בחידושיו דמפ' דהא דהביאו לפניהם תאנים וענבים כו' דפליגי ר"נ ור"ש אי טעונין ברכה לאחריהם ולכ"ע מברך לפניהם דמיירי בבאין לעורר תאות המאכל ומשו"ה א"מ לאחריהם לר"נ ור"ה ומ"מ מברך לפניהם הרי לדידי' אפי' בממשיך אכילה לא מהני לן לפטור מברכה דלפניהם ולפ"ז לדידי' בירקות וכדומה אע"ג דגררי ללבא אפ"ה מברך לפניהן אבל התו' ורש"י מפרשים להא דהביאו לפניהם תאנים כו' בבא להמתיק פיו ולקנוח ור"ל ולא בבא לעורר תאות אכילה וזהו פלוגתא ראשונה שבין רש"י ותו' להרש"בא בענין זה:

סז הפת פוטרתן וכ' המג"א ר"ס קע"ז וז"ל נ"ל דאם אין חפץ לאכול פת ואוכל מעט פת ומברך עליו המוציא אין פוטר המאכלים ובס' א"ע סי' קע"ד ס"ז השיג עליו ולכאורה דברי המג"א מפורשים בהא דתנן לקמן מ"ד א' מברך על המליח ופוטר את הפת ופי' הטור סי' רי"ב דמיירי באוכל פת עמו וא"כ משוינן המליח עיקר והפת טפל כיון דאין חפצו בפר רק בגרמא דמליח ומכ"ש דלא נימא כאן שיהא הפת עיקר והפירות טפלים כיון דאין חפצו בפת וכ"מ במרקחת שמניחין על רקיקין דקים שם ס"ב וצ"ל דס"ל להא"ע דשא"ה דא"א למליח לאכול בלי פת וגורם ודאי הוא אל הפת אבל כאן אין הפירות גורמין אל הפת ואע"ג שג"כ אין עיקר חפצו בפת מ"מ ממילא נעשה הפת עיקר כיון שלא נוכל לומר שהפירות גורמין להפת שיבא אך ק' לפ"ז מ"ש התו' הלכתא וז"ל ולא נהירא דא"כ מתני' היא דמברך על העיקר ופוטר את הטפלה ומאי קמ"ל עכ"ל ומאי קו' אי מהתם ה"א כיון דהתם ודאי מליח גורם הוא לפת לכן נעשה הפת טפל אבל כאן אשמעינן אפי' באין עיקר חפצו בפת אדרבה עיקר חפצו בפירות אפ"ה הוי הפת עיקר והפירות טפלים:

ומיהו קו' זו תקשה קצת ג"כ להמג"א דהרי ע"כ לא קאמר שאין הפת עיקר אלא בשאין חפצו רק בפירות אבל היכא שהי' דעתו על שניהן ר"ל על הפירות וגם על הפת בכה"ג משמע דמודה המג"א דהוי הפת עיקר א"כ אכתי לא מקשין התו' מידי דקמ"ל ר"פ טובא דחי ממתני' דמליח ופת ה"א דוקא התם שעיקר כוונתו רק על המליח ויש ליישב להמג"א דהתו' ס"ל נהי דהתם עיקר דעתו על המליח מ"מ הרי הפת חשוב מצד עצמו ואפ"ה נעשה טפל ה"הד דנשמע מיני' לאוכל פת ופירות אע"ג דדעתו על שניהן כיון דהפת חשוב טפי נעשה הפת עיקר והפירות טפלים אבל להא"ע דאפי' באין חפצו כלל בפת ג"כ מיקרי פת עיקר ודאי דהוי קמ"ל ד"פ טובא והמג"א סי' קס"ח סק"ל כ' וז"ל מצאתי בתוספתא פ"ד כו' ואם מזונתו על שניהן יברך על שניהן עכ"ל ונלע"ד דגבי השורה פתו ביין דאע"ג דקי"ל כמ"ש התו' דנעשה היין טפל מ"מ היינו דוקא בשעיקר כוונתו על הפת אבל אם כוונתו גם על היין צריך לברך גם על היין ובכה"ג מצי מיירי המהרי"ל שהביא במג"א אח"כ ולא דמי להא דאוכל פת ופירות דבאם כוונתו על שניהן מיקרי פת עיקר ופירות טפלים משום דביין לא נעשה טפל כל כך כשאר דברים דהר משו"ה בשאר דברים הבאים מחמת אכילת הפת ה"ל טפלים וא"צ לברך ואפ"ה גבי יין אע"ג שבא ג"כ מחמת אכילת הפת אפ"ה לא נעשה טפל ומשום דגורם ברכה לעצמו א"כ יין לא נעשה טפל כ"כ כשאר דברים א"כ י"ל דעדיף גם בהא דדוקא אם כל כוונתו ע"הפ הוא דפוטר מיין אבל כששורה פתו ביין וכוונתו גם על היין צריך לברך בפה"ג על היין ולא נעשה היין טפל אבל גבי ברכה אחרונה גם דין טפלות יין שוה לשאר דברים:

ובזה א"ש מ"ש הב"י בסי' רי"א בסד"ה ומש"ר בשם הר"פ וז"ל ועי"ל דהתם הוא העיקר הפירות ומיני מתיקה מהיין אינו בא אלא להפיג טעם מתיקות הפירות ומיני מתיקה עכ"ל וק' א"כ לא לברך כלל על היין דהא נעשה טפל אע"כ כדאמרן דביין לא אמרינן דין עיקר וטפל כל כך כשאר דברים כ"א בשורה פתו ביין דוקא דכשאוכל הטפל עם העיקר אפי' פת נעשה טפל לפעמים כגון גבי מליח ופת עמו אבל באוכל הפת אח"כ או בשותה יין אח"כ אינן נעשין טפלים אל העיקר הבא קודם וא"ש דברי הב"י וממילא שכן י"ל אף כששותה היין עם הפת כאחת מ"מ אם הכוונה על שניהן לא נעשה טפל אע"ג דבשאר דברים כיוצא בזה ה"ל טפל כנלע"ד:

סח וכן כל המשקין כו' חוץ מן היין וכ' התו' בסוגיין ד"ה אי הטעם משום שבאין בשביל הפת לשרות המאכל וגם א"א לאכילה בלא שתי' ע"ש, ולפמ"ש הספר לקמן והובא במג"א סי' קע"ד ס"ק י"א וז"ל וכ"כ המרדכי דמאי דאמרי' בגמ' א"ה יין כמי נפטרי' פת משום דמחמת כחו אדם מתאוה לאכול עכ"ל לפ"ז ע"כ צ"ל דגם שאר משקין מעוררין תאות המאכל דאל"כ ליכא ראי' מהא דפ"הג א"ה יין נמי נפטרי' פת דע"כ לשאר משקין באמת פוטר כדהוכיחו התו' דדלמא דוקא על יין מקשה משום דבא לעורר אע"כ דגם בשאר משקין כן הוא. ומ"מ להרשב"א דל"ל הך סברא דבא לעורר לענין לפניהם לדידי' צ"ל ע"כ כטעם התו' כאן משום שבאין בשביל הפת לשרות כו' ונ"מ ביין שרף שאינו בא לשרות וגם אין דרכו לבוא מחמת אכילה ליכא ה"ט דהתו' ואיכא ה"ט דמעורר תאות האכילה כמ"ש במג"א שם דזה תליא בפלוגתא דהתו' ורשב"א ולפ"ז ק' עמ"ש הטור בסי' תע"ג וז"ל ולר"י מברך אחר הטיבול בנ"ר עכ"ל והרי כ' הר"אש בפ' ע"פ סי' כ"ד וז"ל דיין שלפני המזון כיון שבא לפתוח בני מעים ולהמשיך אדם לתאות אכילה ב"ה פוטרתו וא"צ לברך אחריו עכ"ל וא"כ להר"י בפ' ע"פ שהביא הטור בסי' תע"ה דס"ל דמשו"ה אינו מברך על המרור בפ"הא דה"ל דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה שהרי ירקות גוררין הלב ע"ש א"כ ה"הד מה"ט אצ"ל לאחריו על הירקות שאכל לפ"המ כמו שאצ"ל לאחריו על היין שלפ"המ מה"ט דמעורר אכילה דא"ל דשאני יין שלפ"המ דאיכא עוד טעמא דמסעד סעיד שז"א להר"אש דלא ס"ל הך סברא גבי יין דהרי הוא חולק עמ"ש הרשב"ם פסחים ק"ג ב' ד"ה אסיר וז"ל לא בעי ברוכי על היין לאחריו לפי שב"ה פוטרתו דהשתא א' מעין ג' סגי להו כ"ש ג' ברכות עצמן עכ"ל ולאו הר"אש בסוגיין וז"ל ק"ו פריכא הוא דדברים הבאים לאחר הסעודה יוכיחו ע"ש ואי ס"ל דיין מסעיד סעיד אין כאן יוכיח משאר דברים דלא סעדי וכמ"ש הרשב"א באמת מה"ט כסברת הרשב"ם אע"כ דהר"אש