ביאור מרדכי ברכות סה

בכוסס חטה ושעורה וכ"פ בש"ע סעיף ה' ומזה הקשה במג"א סק"ח על הרמ"א שהעתיק הך דינא דחטה קודם לזית הכתוב כאן בספר דהרי לפי הכרעת הש"ע לא מיירי קרא כלל מכוסס חטה מיהו אהטור שהעתיק ג"כ הך דינא לק"מ דאיהו ז"ל לא החליט הפי' דחטה ושעורה אי קאי אפת ודייסא דוקא או אכוסס אבל על הרמ"א קשה ע"ש ולענ"ד יש מקום לומר דהא דשתיק הרמ"א בסעיף ה' ולא הגיה כלום משום דגם איהוס"ל כהכרעת המחבר דחטה ושעורה קאי אדייסא אבל לא מטעמי' של הב"י הנ"ל משום דבכוסס חטה לא מברכין מעין ג' אלא מטעם אחר ס"ל לאוקמי קרא בדייסא כי היכי דלא תקשה למאי דקי"ל כעולא דבאב"ש ליכא דין קדימה וכאן בחטה ושעורה לגבי תאנה ורמון אין ב"ש ואע"ג שהר"אש בקו' לא רצה להקשות מזה משום דאיכא לדחויי דבשניהן נזכרים בפסוק עדיף כמ"ש המג"א בסק"ב מ"מ להאמת דתי' הר"אש אליבא דבה"ג דמיירי בדייסא נקטינן הכי גם אליבא דעולא ולפ"ז היינו דוקא להר"אש דפוסק כעולא אבל להרמב"ם דפוסק כרבנן דחביב עדיף אף באב"ש וכן להרי"ף דס"ל דמ"מ חביב בעינן א"כ לדידהו מצי מיירי קרא דחטה ושעורה אף בכוסס דאע"ג דאב"ש חביב עדיף מ"מ נ"מ באינו חביב כמו דצ"ל בלא"ה להרמב"ם דפוסק כחכמים דלא תקשה לדידהו קרא דחטה כו' וכמ"ש הרשב"א לרבינו האי. ומ"מ הרמ"א לא הגיה בסעיף ה' כיון דאנן גרירן בתר דברי הר"אש וס"ל דהקרא מיירי גם בחביב וכמו שהוכיחו התו' ור"אש ומשם הוכיחו דהלכה כר"י וגם כיון דקי"ל כעולא ע"כ חטה ושעורה אדייסא קאי ע"כ לא הגיה שם משום דלדינא ליכא נ"מ ומ"מ לירא שמים הרוצה לצאת ידי הרמב"ם והרי"ף ולדידהו גם בחטה יקדים לזית ושפיר יש נ"מ בהך דינא אליבא דרמב"ם והרי"ף ולמי שהוא ירא שמים:

והמג"א העלה כאן דהרמ"א איירי במעשה קדרה וכדאיתא בסמ"ק ומכח זה העלה דמע"ק דשעורה לא עדיף מזית ובס' א"ע מקשה עלה מלשון הסמ"ק ע"ש שיש לפרשו לצדדין זית קאי אחטה ודבש קאי אשעורה וכדברי המג"א ומה שהקשה עוד דהא איכא ק"ו השתא יין עדיף מזית ומע"ק דשעורה עדיף מיין איך אפשר שזית תהא עדיף ממע"ק דשעורה מצינו כיוצא בזה בזבחים פ"ט א' דתנן התם איברי עולה קודמין לאימורי חטאת כו' המעשר קודם לעופות כו' חטאת העוף קודמת לעולת העוף וגרסינן עלה צ' ב' אבע"ל חטאת העוף ועולת בהמה ומעשר כו' במערבא אמרי עיילא בה עולת בהמה בחטאת העוף ואגבהת' ממעשר וכ' התו' ד"ה תקדום כו' תימא תקדום ח"ה מק"ו כו' וי"ל דחידוש הוא הא דח"ה קודם לעולה ולא גמרי' מיני' עכ"ל לפ"ז י"ל גם כאן דמדכתיב ארץ בתרא יתרה דהמ"ל חטה ושעורה זית שמן ודבש וגפן ותאנה ורמון אע"כ דשעורה מוקדם לגפן וזית מוקדם לשעורה והשתא שפיר הוצרך הקרא לכתוב בהאי סדרא דאי הוי כתיב שעורה קודם לזית ה"א דעדיף מזית:

גם א"א למיכתב זית קודם לחטה דהא חטה קודם גם לחלק חטה מן שעורה ולכתוב זית ביניהן לאו קו' היא דשניהן בני חד ביתא הן דשניהן מע"ק ופת א"כ מוכח מקרא חדוש זה דזית עדיף מחטה ותו ליכא ק"ו. גם מ"ש המג"א בסוף הסימן וז"ל היו לפניו יין ותבשיל שעורים וזית צ"ע מה יעשה כו' נלע"ד דאפשוט מהא דבמערבא אמרי עיילא בה עולת בהמה בח"ה ואגבהת' ממעשר אף כאן עיילת לשעורה בזית ואגבהת' מיין דהרי החשיבות שיש ביין שהוא מבורר יש ג"כ בשעורה ומקדימין הזית מגזירת הכתוב כשם שמקדימין התם החטאת מגזירת הכתוב כנלע"ד:

והטור ב' ח"ל כ' הרר"פ כו' כיון שברכת היין חשובה קודמת כו' ומיהו מע"ק דחטין ושעורין קודמין ליין לפי שברכתן במ"מ שהיא ג"כ חשובה שמבוררת וגם קודמין לו בפסוק עכ"ל ומדברי הרשב"א בחדושיו בתחלת הסוגיא דמקשה עלה דעולא מהא דפליגי ב"ש וב"ה לקמן מ"ג ב' גבי יין ושמן ע"ש משמע דלא ס"ל כהר"פ הנ"ל גם ממה שהקשה בסוף הסוגיא מהא דתניא לקמן מ"ב א' בא להן יין כו' ע"ש משמע דס"ל דאין קדימה לפת יותר מיין ע"ש ומ"מ צ"ל כהר"פ דהרי להר"אש דס"ל דלעולא לא בעי' חביב נשאר קו' הרשב"א הראשונה מהך דיין ושמן דאיהו תי' דהתם אינו חביב והרי להר"אש אין חילוק כלל אע"כ דיין חשובה ברכתו בלא"ה:

ובהג"מי פ"ח אות ש' הוסיף עוד בטעם דמע"ק קודמין כיון דחשיבי דעבדי מינייהו פת ותברך עליהן המוציא וב"ה כו ע"ש ולפ"ז במע"ק דאורז וכוסמין ושיפון ליכא דין קדימה ואע"ג דמע"ק מבורר י"ל דאינו מבורר יותר מפ"הע לגבי ב"הא והיינו דדייק הטור לכתוב ב' טעמים גבי מע"ק שמבוררת וגם קודמין נהדי להטור מבורר עדיף מחביב וממין ז' אע"כ כדאמרן דאפשר דמ"מ אינו מבורר כ"כ:

ודע דלהג"מי יש להסתפק בעירב קמח פחות מכזית בכדי אכילת פרס דברכתו במ"מ אבל לאחריו אינו מברך ב"ה אם יש לו בזה ג"כ החשיבות דמע"ק דהרי על כיוצא בו אם עשה פת ממנו א"מ ב"ה ולפ"ז נשאר בכה"ג רק דין קדימה שבקרא וממילא בכה"ג חטה קודם לזית ושעורה קודם לדבש אבל זית קדמה לשעורה ור"ל במע"ק דשעורה בנתערב קמח פחות מכזית בכא"פ (ונסתלק בזה קו' המג"א סק"ח מעל הרמ"א) או אפשר כיון דבמינו יש חשיבות דפת חייב לעולם וצ"ע:

סד כשאדם קובע עצמו על היין כו' זהו קאי אהא דא"ר חייא בסוגיין יין פוטר כל מיני משקין:

סה אז היין פוטר כו' פי' בכה"ג הוא דהמשקין טפלים ונגררין אל היין אבל באינו קובע על היין א"פ המשקין ומ"מ אם דעתו עליו בשעה שברך על היין לשתות גם שאר משקין או היו לפניו המשקין מהני אפי' בלא קבע דכיוצא בזה כ' התו' לקמן מ"ב ב' ד"ה ור"ש דיין דלפני המזון דא"כ היין דלאחר המזון כ"א בשבתות וי"ט הואיל ואדם קובע סעודתו על היין דמ"מ מהני דעתו עליו או הי' לפניו ע"ש והיינו דכ' הספר לקמן מ"ד א' וז"ל כל היכא דיין פוטר את שאר משקין כגון לפניו יין ושאר משקין כו' ע"ש דר"ל דאז לא במינן קבע על היין אבל בקבע על היין לא בעינן משקין לפניו כסתמא דר"ח דאמר יין פוטר כל מיני משקין מיהו לדידן דלית לן קבע לעולם בעינן דעתו עליו או שהיו לפניו וזה ברור:

סו כגון בשר ודגים כו' הפת פוטרתן אבל רש"י פי' בסוגיין כגון דייסא וכן כרוב ותרדין שאינן לפתן ובאין למזון ולשובע טעונין ברכה לפניהן כו' וכמ"ש הספר בסמוך ומ"מ בדגים ופרגיות כ' רש"י לקמן מ"ב א' בד"ה ברך וז"ל ומביאין לפניהן פרפראות להמשיך אכילה כגון פרגיות ודגים כו' משמע דמודה רש"י היכא דבא להמשיך אכילה א"צ לברך לפניהן אבל בתו' בסוגיין לא הוזכר מידי מסברא זו דלהמשיך אכילה אך בפסחים קט"ו א' ד"ה והדר כ' ח"ל ונראה דא"נ לברך כו' שהרי ירקות בוררין הלב וקרי לי' נמי כו' וכן אמר בכיצד מברכין כו' פרפרת היינו דברים הממשיכים האכילה כגון דגים קטנים כו' עכ"ל מבואר דגם הם ס"ל כסברת רש"י בהא וצ"ל הא דמקשו התוס' בסוגיין על פירש"י וז"ל ולא נהירא דאמרינן במתני' ברך על הפת פטר את הפרפרת ובגמ' מפ' דה"הד כל מעשה קדרה כו' עיקר קושיתם מהא דאמרינן בגמ' דה"הד כל מע"ק אבל מגופא דמתני' דפטר את הפרפ' לק"מ על רש"י דמשום דבלהמשיך אכילה שאני ולדבריהם צ"ל הא דיליף הש"ס דפוטר מע"ק מהא דפוטר את הפרפ' ואע"ג דפרפ' בא להמשיך אכילה ומע"ק אינו להמשיך אכילה מ"מ