ביאור מרדכי ברכות סד

רבנן דמין ז' עדיף ולפ"ז גם בהיפוך בת"וק ג"כ מודו רבנן דמין ז' עדיף דהרי לדידהו פ"הע אינו מבורר ודק דעולא דקאמר ד"ה מברך כו' דמשמע דגם לר"י מברך ע"ז כו' כמו לרבנן זהו ע"כ מיירי בצנון וזית דוקא דאילו בת"וק לר"י מקדימין המבורר דהיינו התפוחי' א"כ אפשר דמעלת מין ז' עדיף ממבורר דהא השתא קיימינן דבאב"ש יותר יש מעלה למין ז' ממעלת החביב א"כ בין בצנון וזית ובין בת"וק לעולם מקדימין המין ז' לרבנן משום דלדידהו בפ"הע אינו מבורר ולר"י משום דמין ז' עדיף ומעתה תו לק"מ כל הקו' דלעיל דלפ"ז שפיר סתים עולא דבריו ולא הוצרך לאשמעינן דר"ל דחכמים מודו לר"י דבלא"ה א"א לטעות בהיפוך דהרי לר"י מיקרי בפ"הע מבורר ופשיטא לי' לעולא דמבורר עדיף כדלעיל ל"ט א' וגם א"ש דבכל גווני חכמים מודו לר"י וגם א"ש שהוא מפני הטעם דמין ז' עדיף מחביב גבי אב"ש דאל"כ לא הוי מקדימין לרבנן ברכת הזית כיון דלדידהו פ"הע לא מיקרי מבורר ומ"מ כ"ז אם מפרשי' דברי עולא דחכמים מודו לר"י אבל אם ר"ל דר"י מודה לחכמים ור"ל דבצנון וזית מברכין ע"הצ לר"י ודאי דתקשה הא לר"י ה"ל בפ"הע מבורר וצריך להקדים הזית כן נלענ"ד לישב דברי בה"ג לפי' הב"י:

והרמב"ם דס"ל דחביב ר"ל מה שחביב עכשיו נלענ"ד ראי' מהירושלמי שהביאו התו' לעיל ל"ט ב' ד"ה אבל פת נקי טמא' ומת קיבר טהורה מברך על איזה שירצה דהתם ע"כ ליכא לפרש איזה שירצה מה שחביב לו תמיד דהרי חשיבות דנקי הוא משום החביבות כמ"ש התו' שם אע"כ דלשון איזה שירצה דהתם אין לו אותו הפי' דבכאן וזה דוחק אבל להרמב"ם ניחא דגם שם י"ל דאיזה שירצה ר"ל מה שרוצה בו עכשיו ואע"ג דהנקי חביב לו תמיד מ"מ מפני שהיא טהורה אזלינן בתר חביבות דעכשיו אבל לולא זה מודה הרמב"ם דחביבות דבכל זמן עדיף מחביבות דלפי שעה:

והב"י שכ' וז"ל והוא סובר דהא דאמר עולא כו' לא בא להשמיענו דין הקדמה כלל כו' עכ"ל משמע דרצה לתרץ דגם הרמב"ם ס"ל כעולא וא"כ ה"ל לחלק בין ב"ש לאב"ש כדמחלק עולא אע"כ דעולא לא בא להשמיענו דין הקדמה כלל וק' הא בגמ' פרכינן אלא למ"ד באב"ש פליגי במאי פליגי משמע דלעולא לא פליגי באב"ש בלהקדים כלל אלא פשוט דהרמב"ם מפ' ד"ה מברך כו' כפירש"י והרי"ף דלכ"ע חביב עדיף ופוסק כרבנן כדפסק רבינו האי שהביאו הרשב"א גם י"ל דס"ל כמ"ד דבאב"ש פליגי ופוסק ג"כ כרבנן וא"כ תו לק"מ ופשוט:

נט מין ז' עדיף. כ"ה ג"כ דעת הרא"ש ורק הרמב"ם ס"ל כרבנן כמבואר לעיל סוף אות נ"ח:

ס מקדים ברכה ממין ז'. כ"ה ג"כ דעת התו' בסוגיין אבל יתר הפוסקים פסקו כעולא דבאב"ש ר"י מודה לחכמים:

סא מקדים המוקדם בפסוק. לפמ"ש המג"א סק"ב מודה בזה הר"אש אפי' באב"ש וראיתו מדמקשה הר"אש מהא דכל המוקדם כו' לבה"ג ולא מקשה גם לדברי כולם דהא אב"ש אע"כ דגבי שניהן מין ז' לכ"ע מוקדם עדיף ע"ש והנה בלא"ה צריך להבין תחלת דברי הר"אש במ"ש וא"ת היכי קאמרי רבנן כו' ה"ל להקשות גם לר"י דהא לעולא באב"ש לכ"ע חביב עדיף וא"ל גם כאן דשאני בשניהן כתובים בפסוק א"כ גם לרבנן נימא הכי ונ' דס"ל להמג"א דוקא באב"ש שם יש קדימה יותר בשניהן נזכרים בפסוק מא' מין ז' וב' לאו מין ז' אבל בב"ש דפוטר זה את זה גם הרא"ש ס"ל ככל הפוסקים דק"ו הוא אם המוקדם עדיף מכ"ש מין ז' לגבי לאו מין ז' ולפ"ז תו אין קו' על המג"א מלשון רש"י ותו' בסוגיין שכ' דיותר פשיטא הוא עין ז' לגבי לאו מין א' דהיינו בב"ש והמג"א קאי באב"ש כן נ"ל דצ"ל לדבריו דאל"כ אין הבנה כלל לדברי הרא"ש דמקשה לרבנן ושביק לר"י ומ"מ לולא דברי המג"א נלע"ד דהקו' דכאן מ"ש וא"ת היכי כו' הוא העתק מדברי התו' בסוגיין והם כתבו כן למאן דפליג אדעולא וס"ל דגם באב"ש פליגי ולכן יש להקשות רק לרבנן וליכא להקשות כלל לר"י ולכן באמת לא דייק המג"א מדברי הר"אש אלו רק מהא דמקשה הר"אש לבה"ג ושביק לרש"י ורי"ף ולענ"ד גם מהא לא אתותבין כלל דלא הי' הר"אש יכול להקשות על עולא מהא דאר"י כל המוקדם כו' דהא גברא אגברא קא רמית. עולא ל"ל האי דרשא דאר"י כל המוקדם כו' אבל על בה"ג שפיר מקשה כיון דמדר"י דדריש כל המוקדם כו' ש"מ דלא כבה"ג א"כ מנין לו לבה"ג דעולא פליג ע"ז וזה פשוט רק דלפ"ז תקשה קצת א"כ מה מקשה הר"אש מעיקרא לרבנן והר"אש קאי לעולא והרי עולא לא ס"ל הך דרשא דכל המוקדם כו' אבל כבר כתבתי שדבריו הראשונים העתקה הן מדברי התו' שכ' כן למאן דפליג אעולא כנ"ל לענ"ד:

סב היכא דאיכא חטה וזית כו' זהו מדברי התוס' בסוגיין ואינהו אזלי לטעמייהו דפסקו דגם באב"ש מקדימין מין ז' וכ"ה דעת הספר לעיל אבל בר"אש דפוסק כעולא וגם ס"ל דלעולא אפי' חביב א"צ דאין מעלת קדימה כלל באב"ש ק' כאן בחטה וזית הא אב"ש וע"כ כ' הב"ח וכן הדרישה דהר"אש מודה דמ"מ חביב עכשיו בעינן ומיירי כאן שגם עכשיו אינו חביב ובמג"א סק"ב תי' דבשניהן נזכרים בפסוק מודה הרא"ש דיש דין קדימה ובלבוש כ' דנ"מ בזית קודם שיניץ דאז ברכתו בפ"הא ובמג"א סק"ח השיג עליו דא"כ מאי מקשה הר"אש לבה"ג מהא דכל המוקדם כו' נימא ג"כ דמיירי קודם שהגיע לגמר פרי ולענ"ד הכא דהקו' הוא מאי נ"מ בהא דילפינן מקרא דחטה קודם לזית הא באב"ש ליכא דין קדימה בזה שפיר תי' הלבוש דנ"מ בזית קודם שיניץ דהרי גם לאחר שנגמר פריו אין הדין מהופך שיוקדם הזית לחטה אלא שאחר גמר פריו תו אין דין קדימה וקודם שיניץ יש דין קדימה לחטה נגד זית ושפיר אקדמי' קרא אבל בקו' הר"אש על בה"ג דהפסוק מקדים חטה ושעורה לתאנה ורמון הא לבה"ג פ"הע דמבודר עדיף א"כ הקו' הוא שהדין בהיפוך ממה דכתיב בפסוק ע"ז ל"ל דמיירי בלא נגמר פריו דמ"מ תקשה אמאי נקיט קרא בשבח א"י להקדים חטה ושעורה לגבי תאנה ורמון כשלא נגמר פריו ושבק להשבית בנגמר פריו דאז אדרבה תאנה ורמון מוקדמים לחטה ושעורה וא"ש. ובזה יש לישב ג"ב קו' המג"א בסק"ב דה"ל להר"אש להקשות גם להרי"ף ורש"י דהא אב"ש דע"ז שפיר י"ל כתי' הנ"ל דנ"מ בתאנה ורמון בלא נגמר פריו משום דהרי גם בנגמר פריו אין הדין מהופך א"כ לעולם א"א להקדים בקרא תאנה קודם לחטה אבל שפיר קדים חטה לתאנה עכ"פ בלא נגמר פריו וכנ"ל אבל לבה"ג ק' שפיר דה"ל לקרא להקדים תאנה לחטה בנגמר פריו וכמבואר וא"ש:

סג יקדים לברכה הר"אש כ' אליבא דבה"ג דחטה ושעורה דקרא איירי שעשאו פת או דייסא ונסתפק הטור וכ' אבל לסברת א"א ז"ל שהן שוות אפשר דאיירי אף בכוסס החטה עכ"ל והכריע הב"י דגם לדידן מפרשינן חטה ושעורה ר"ל פת או דייסא דהרי קי"ל דלא כר"ת ואין מברכין מעין ג'