ביאור מרדכי ברכות סג

גבי עיקר וטפל ראוי להקדים הטפל מפני חשיבתו דחביב אפ"ה לא תקשה דדלמא גם לר"י מפני חשיבתו דמין ז' יקדים הטפל די"ל דקו' הש"ס הוא ממ"נ דהרי לפמ"ש המהרש"א ה"מ הש"ס להקשות מדברי ר"י אהא דעולא דאמר ד"ה מברך ע"ד וחוזר ומברך ע"ז וכאן לר"י מקדים הזית וקו' זו תקשה אפי' אי מוקמינן לה כשהצנון עיקר דאז הצנון פוטר הזית מ"מ תקשה אדעולא דאמר דבאב"ש אין מעלה למין ז' כיון דאינו פוטר אחרים לית לי' מעלה א"כ גם כאן למה מקדים הזית משום דהוא מין ז' הא אין ברכת הזית פוטר הצנון דא"ל דמ"מ כיון שאם הי' מברך ע"הצ לא הי' מברך ע"הז והי' נפטר בברכת חברו ה"ל גרעון למין ז' משא"כ בדעולא דאין הצנון עיקר דלעולם מברך על שניהן וליכא גרעון למין ז' לכן חביב עדיף דז"א שהרי התו' ד"ה במאי כ' וז"ל כלומר מ"ט דר"י דאמר ד' המינין עדיף מאי עדיפות שייכא בהו אחר שאינן יכולין לפטור שאר מילין כו' משמע דעיקר חשיבותו הוא מה שהוא פוטר אחרים ולא תליא בהא שלא יהי' נפטר ע"י אחרים. ועוד דע"כ טעמא בעי הא דחביב מעלה אף באב"ש ומין ז' אינו מעלה באב"ש ע"כ ה"ט דדבר החביב הוא מעלה מצד עצמו אבל מין ז' הוא דק מעלה אם פוטר אחרים א"כ גם בצנון עיקר אע"ג דאם הי' מברך ע"הצ הי' הזית נפטר מ"מ השתא דמברך ע"הז דא"פ אחרים ליכא מעלה א"כ גם להתי' דמיירי בצנון עיקר אכתי תקשה מדר"י אדעולא כקו' מהרש"א וצ"ל ע"כ כתי' מהרש"א דלאותו ס"ד צ"ל דעולא ר"ל דחכמים מודו לר"י דבאב"ש מין ז' עדיף:

ולפ"ז לאותו ס"ד הדר תקשה לת"ק נהי דהצנון עיקר מ"מ כיון שהזית מין ז' ובאב"ש לכ"ע מין ז' עדיף ה"ל להקדים הטפל לאפושי בברכות כדס"ל להא"ז גבי חביב ויליף מיני' המג"א לענין מין ז' והשתא לס"ד תקשה כן לת"ק אע"כ צ"ל השתא דמיירי שכבר התחיל לאכול העיקר ואח"כ כשהצנון עדיין לפניו הביאו הזית או דצ"ל השתא דמשום חשיבות דמין ז' אין מקדימין הטפל וממילא ק' עלה דר"י וכי ל"ל הא דתנן כו' דהרי באב"ש רבנן ור"י שוין בדבר דיש חשיבות למין ז' דליכא לפרש בהיפוך דבאב"ש לכ"ע חביב עדיף דא"כ הדר ה"ל ר"י דלא כעולא ופ"הג ממ"נ:

וא"ת אכתי ק' מאי פריך הגמ' דלמא לעולם משום חשיבות דמין ז' מקדים הטפל לר"י אבל לרבנן ל"ל חשיבות דמין ז' באב"ש ועולא ר"ל כפשטא דר"י מודה לחכמים ואפ"ה לא תקשה אדעולא דאמר דקדים ברכת הצנון מהא דלר"י מקדים הזית דהרי בלא"ה לק"מ דעולא מיירי בחביב. אבל כאן מיירי בצנון עיקר אבל אינו חביב ולכן בדעולא דצנון חביב מקדים הצנון דלכ"ע באב"ש יש חשיבות לחביב אבל כאן דאין הצנון חביב להכי מקדים לר"י מין ז' דז"א דא"כ הדר תקשה גם לרבנן ה"ל להקדים הזית דהרי מודו רבנן היכא דליכא מעלת חביב נגדו איכא חשיבות למין ז' דא"ל נהי דהצנון אינו חביב מ"מ י"ל מעלת העיקר וה"ל כמעלה דחביב בלי עיקר דז"א מתרי טעמי חדא דהא"ז ע"כ לא ס"ל הכי דהרי משו"ה כשהצנון עיקר ואינו חביב מקדים הטפל החביב ש"מ דעיקר בלי חביב לדידי' אינו כמעלה דחביב ועוד אף אם כן הוא דעיקר בלי חביב שוה דינו לחביב בלי עיקר הדר תקשה לעולא דס"ל דבאב"ש לכ"ע חביב עדיף ה"הד דעיקר עדיף וא"כ אמאי לר"י יקדים הזית הא כשברך ע"הב מקדים העיקר וממילא תו א"צ לברך ג"הז אע"כ דאין מעלת עיקר כמעלת חביב לענין הקדמה א"כ גם לרבנן תקשה למה מברך על העיקר ופוטר הטפל הא בליכא מעלה נגד מין ז' גם לרבנן נשאר המעלה דמין ז' אע"כ צ"ל דמיירי השתא בצנון עיקר וגם חביב ואפ"ה קאמר עלה ר"י דמברך ע"הז שהזית ממין ז' וק' לדעולא דס"ל באב"ש חביב עדיף אע"כ לאותו ס"ד צ"ל דעולא ר"ל דחכמים מודו לר"י ואז מוכח מת"ק דמיירי שכבר התחיל לאכול העיקר או דלא מהני חשיבות דמין ז' להקדים הטפל ופ"הג שפיר וכנ"ל:

ובאמת לפ"ז י"ל כפשטא הקו' על הא"ז כיון שהוכחנו דע"כ מיירי בצנון עיקר וגם חביב דאל"כ גם לרבנן נשאר מעלת מין ז' והיכא דצנון עיקר וגם חביב י"ל דמודה הא"ז דלא מקדימין מעלת מין ז' אפי' לר"י כיון דאיכא תרתי מעלות לצנון רק דע"ז יש לדחות כיון דעיקר לחוד אינו מעלה לגבי קדימה להא"ז ונגד חביב לחוד שפיר י"ל דס"ל לר"י דמין ז' עדיף ע"כ צ"ל התי' ע"ד שפרשנו דאל"כ תקשה קו' מהרש"א כנ"ל אולם המג"א דמקשה לדידי' צ"ל דס"ל דכיון דאם הי' מברך ע"הצ הי' הזית נפטר הדר ה"ל גרעון למין ז' דלפי סברא זו לא ק' כלל קו' מהרש"א רק לס"ד הראשון דלא מוקי בצנון עיקר אבל לבתר דמוקמינן כשהצנון עיקר דאז פוטר הזית בלא"ה ל"ק מר"י אדעולא דעולא דמיירי באין צנון עיקר ומברך אח"כ אהזית לא מגרע מעלת מין ז' משא"כ כאן דצנון עיקר אי הוי מברכין ע"הצ הוי מגרע מין ז' א"כ לק"מ קו' מהרש"א וממילא נשארין דברי עולא כפשטן ולק"מ על הת"ק ומצי מיירי בלא התחיל עדיין לאכול הצנון ותקשה שפיר מאי פריך הגמ' מדר"י כן נ"ל ביאור הבנת שי' המג"א (אבל מ"מ לפי הנראה מלשון התו' ד"ה במאי עיקר חשיבות דמין ז' מה שפוטר אחרים דלפ"ז גם אם מוקמינן בצנון עיקר ק' מדד"ו אדעולא):

והנה יש מקום לפ' דברי התו' בתי' על בה"ג דה"ק דודאי הא דס"ל לבה"ג דפ"הע מבורר היינו דוקא למ"ד ברך על פידות האילן בפ"הא יצא א"כ דמי בפ"הא לברכת שהכל וה"ל פ"הע מבורר אבל לרבנן דפליגי אדר"י לעיל מ' א' וס"ל ברך על פירות האילן בפ"הא לא יצא לדידהו פ"הע אינו מבורר טפי מפ"הא והא דמקשו התו' על בה"ג מדעולא היינו מהא דקאמר עולא ד"ה מברך ע"ז כו' דמשמע דגם ר"י ס"ל הכי והרי לר"י ה"ל פ"הע מבורר נגד פ"הא דהרי לדידי' אם ברך בפ"הא יצא וע"ז תי' דס"ל כמ"ד דפליגי באב"ש ור"ל הסוגיא דלעיל ל"ט א' לא אתיא כעולא דלדידי' באמת מבורר גרע מחביב כדאמר עולא הכא ואתיא הסוגיא דלעיל כמ"ד דבאב"ש פליגי דאז שפיר י"ל דמבורר עדיף מחביב והא דלרבנן מברך ע"הצ תחלה ה"ט משום דלרבנן לטעמייהו ברך על פירות האילן בפ"הא לא יצא ותו לא הוי פ"הע מבורר וכן לק"מ על ר"י לדנפשי' למ"ל ה"ט דמין ז' תי"ל בלא"ה לדידי' ה"ל ברכת הזית מבורר משום דיהיב טעמא אף לדבריהם דרבנן דפליגי בעלמא וס"ל ברך על פירות האילן בפ"הא לא יצא דאז אין פ"הע מבורר אפ"ה כאן יקדים מין ז' וכיוצא בזה מצינו בדוכתי טובי דמשיב ר"י לדבריהם דרבנן (ועיין תו' עירובין ל"ח א' ד"ה אי) וכן א"ש דברי הר"אש דלהאמת אין כאן קו' מרבנן אליבא דמ"ד דבאב"ש פליגי ורק לעולא דקאמר ד"ה כו' עלה דידי' ק' לבה"ג והר"אש דרצה לאוקמי הסוגיא דלעיל ג"כ בעולא כדפסק הר"אש הלכתא כוותי' ע"כ תי' דעולא לא בא להשמיענו דין הקדמה כלל וא"ש:

ובזה נוכל לקיים ג"כ מ"ש הב"י בד"ה והמדדכי כ' דכשאב"ש נמי מקדים מין ז' ונ' שהוא מפ' דהא דאמר עולא כו' היינו לומר דבכה"ג אפי' רבנן מודו כו' וזה הפך כל דברי המפרשים שכתבתי לעיל עכ"ל ובודאי תימה הוא שהרי כולם כתבו דמסתמא עולא ר"ל דר"י מודה לחכמים ולא שחכמים יודו לר"י וע"ק דלפ"ז דמשמע דר"ל דאתא עולא לאשמעינן דין קדימה א"כ ע"כ אין דבר זה דברכה מבוררת סברא מבחוץ אלא עולא אתא לאשמעינן כן הכא והא היכא רמיזה בדברי עולא והל"ל בהדיא מברך על פ"הע וחוזר ומברך על פ"הא ועוד דפשטא דלישנא משמע דבאב"ש מודו להדדי מאותן הטעמים הנאמרים במתני' אי ר"י לחכמים הוא משום חביב ואי חכמים לר"י הוא משום מין ז' אבל כאן מודו להדדי מטעם אחר ר"ל משום דבפ"הע מבורר וגם הדין גופא דמודים הוא לתרווייהו והיינו בצנון וזית מודים חכמים לר"י ובתפוחים וקליות מודה ר"י לחכמים ואין זה במשמע כלל ולענ"ד למאי דאמרן א"ש ברוויחא דודאי י"ל הא דמבורר עדיף זהו פשיטא לי' לעולא בלא"ה ולא הוצרך לאשמעינן כלל ולכן פשיטא ופשיטא דלר"י בצנון וזית מברך ע"הז מתרי טעמי חדא דה"ל מין ז' ועוד דלדידי' אם ברך על פירות האילן בפ"הא יצא ה"ל פ"הע מבורר ומקדמינן המבורר אבל לרבנן דאם ברך על פירות האילן בפ"הא דלא יצא לדידהו אין פ"הע מבורר א"כ הוי ס"ד דלרבנן מברך ע"הצ תחלה משום דחביב כדס"ל לרבנן דחביב עדיף להכי אשמעינן עולא דליתא דבאב"ש מודו