ביאור מרדכי ברכות ס

ומברך תחלה ע"הג דבזה איני פשיטא דה"א דברכת פ"הא פוטר וע"ז מקשה רש"י הא באמת תנן דיצא. ומ"מ על הר"ש ור"ה ליכא לאקשויי למ"ל הך דיוקא דמסתמא יחיד מודה לרבים תי"ל דבלא"ה צ"ל דעולא ר"ל דמברך תחלה ע"הב מדשבק לישנא דמתני' וכנ"ל משום דע"ז המ"ל דלמא קאי עולא אתפוחים וקליות וא"כ אם הפי' דחכמים מודו לר"י ומברך תחלה על הקליות ג"כ איכא חדושא דאין ברכת פ"הא פוטר לפ"הע ואפ"ה שפיר אותבינן עלה מדתניא מברך ע"הצ דכמו דבצנון וזית ס"ל לרבנן מברך ע"הנ ה"הד בתפוחים וקליות ס"ל לרבנן דמברך על התפוחים כמ"ש התו' ד"ה מיתיבי ע"כ הוכיח ר"ה דמסתמא ר"י מודה לחכמים ולפ"ז באמת ע"כ עולא מיירי מצנון וזית דוקא דאל"כ אלא דמיירי עולא בת"וק מאי קא מותיב עלה מהא דצנון ומית דאדרבה כמו דכאן דבת"וק מברך ע"הת כן בצ"וז מברך ע"הצ ול"ק הא דבת"וק חוזר ומברך משום דאחר ברכת פ"הע דתפוחים עדיין צריך לברך בפ"הא ע"הק משא"כ בצ"וז דכיון שברך בפ"הא ע"הצ פטור מברכת הזית כדס"ל למקשה בס"ד:

אע"כ מדמקשה הש"ס צ"ל דהש"ס מוקי לעולא גם בצ"וז או דוקא בצ"וז אבל בלא הך דיוקא דהר"ש ור"ה דמסתמא יחיד מודה לרבים באמת המ"ל בהיפוך דמיירי עולא בת"וק ואפ"ה תיתי שפיר ע"ז קו' הש"ס כדאמרן ולכן הוצרכו לדייק מסברא אבל לעיקר קו' דרש"י א"צ לכך דבלאו הך סברא דמסתמא יחיד מודה לרבים מלשון עולא דנקט מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז דצ"ל דאתא לאשמעינן גם דין זה שאין א' פוטר חבירו דלפ"ז ע"כ מקדים ברכת בפ"הא ואפ"ה חוזר ומברך בפ"הע תק' שפיר קו' דרש"י הנ"ל:

ובהכי א"ש מ"ש רש"י אח"כ וז"ל פשיטא לא גרסינן עד מיתיבי חדא שאין זו שיטת הגמ' כו' ועוד דלא פשיטא היא כו' וק' אמאי לא סתר רש"י הגי' דבלא"ה לאו פשיטא היא משום דאתא עולא לאשמעינן לאפוקי ממ"ד לקמן דגם באב"ש פליגי ולהקדים וא"ל דמשו"ה לא אריא דהמ"ל דשפיר פ"הג פשיטא דס"ל להש"ס השתא כדמקשה הש"ס לקמן אלא למ"ד באב"ש פליגי במאי פליגי ולא הוי ס"ל דשייך פלוגתא בלהקדים ע"כ סתר רש"י הגי' דא"א לגרוס פשיטא דקמ"ל דלא יצא בברכת בפ"הא דז"א דא"כ גם מהא לא אריא דשפיר פ"הב פשיטא דע"כ עולא לא אתא לאשמעינן הא מלתא לחודא דאין ברכת בפ"הא פוטר פ"הע בתרי מיני דא"כ אין כאן מקומו ולעיל אמתני' ברך על פירות האילן בפ"הא יצא ה"ל לעולא למימר ל"ש אלא בחד מינא כו' אע"כ מדקבע עולא לשמעתי' הכא אתא לאשמעינן דלא פליגי רבנן ור"י בהא וע"ז שפיר פ"הג פשיטא משום דס"ל להש"ס השתא דלא שייך פלוגתא כלל באב"ש כדס"ד דמקשה לקמן וכנ"ל ובהא תיתי שפיר ג"כ קו' קמייתא דרש"י שאין זו שיטת הגמ' פשיטא ומיתיבי דלפ"ז הך מיתיבי קאי אהא דמשמע ממילא מדברי עולא דאין ברכת בפ"הא פוטר פ"הע ע"ז מקשה מהברייתא ואהא דאתא עולא לאשמעינן כאן בפלוגתא דר"י ורבנן דל"פ באב"ש ע"ז מקשה פשיטא אבל להא דאמרן א"ש ודאי ס"ל לרש"י דשפיר הוצרך עולא לאשמעינן דלא פליגי רבנן ור"י באב"ש ולהקדים ואפ"ה לא תקשה על הגי' פשיטא דלמא קמ"ל לאפוקי ממ"ד לקמן דבאב"ש פליגי די"ל דקו' הש"ס הוא אלישנא דעולא מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז ולא נקט כלשון המתני' דמברך על איזה שירצה אלא ש"מ ע"כ דגם הא אתא לאשמעינן דאין ברכת בפ"הא פוטר פ"הע ואהא הוא דמקשה הש"ס פשיטא וע"ז מקשה רש"י דהרי גם זה אינו פשיטא דה"א דיצא והשתא תו ליכא למימר דקו' הש"ס דה"ל לעולא למיקבע דינו לעיל עלה דמתני' ברך על פירות האילן כו' דז"א דהרי עולא תרתי אתא לאשמעינן הכא חדא דל"כ רבנן ור"י באב"ש ואידך דאין א' פוטר חבירו וא"ש דברי רש"י ומ"מ הגורסין פשיטא מצי סברי כפי' התו' ד"ה במאי כלומר מ"ט דר"י כו' דלפ"ז י"ל גם המקשה דהכא הוי ס"ל הכי וכדפרישית:

ובדברי הר"אש הנ"ל יש לעיין במ"ש משמע מתוך פירושו דעל איזה מהן שירצה יברך תחלה כו' דמנ"ל הא דהא י"ל דקו' רש"י הוא מדתנן ברך על פ"הע בפ"הא יצא וא"כ א"א שיברך ע"הז תחלה כדי לבדך אחריו ע"הצ דה"ל ברכה שא"צ דהרי יכול לברך ע"הצ ואז יפטר הזית וסברא זו מוכרחת בלא"ה בדברי הר"אש עצמו שכ' בסמוך אליבא דבה"ג וז"ל ולדידי' הא דקאמר אבל אב"ש ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז לא בא להשמיענו דין הקדמה כלל אלא האחד פוטר את חברו עכ"ל ואינו מובן הא כיון דלבה"ג מברך ע"הז תחלה א"כ פשיטא שאין ברכת בפ"הע פוטר פ"הא ודוחק לומר דמברך ע"ז ר"ל אם ברך דיעבד ע"הצ א"פ את הזית דלשון מברך כו' משמע לכתחלה והרי לכתחלה צריך להקדים הזית אע"כ צ"ל דשפיר קמ"ל שאין הא' פוטר חבירו משום דאילו הי' ברכת הצנון פוטר הזית לא הוי רשאי להקדים ברכת הזית אע"ג שהיא ברכה מבוררת מ"מ ה"ל ברכה שא"צ דהרי כמשברך ע"הצ ל"נ לברוכי תו ע"הז וא"כ גם לרש"י בקושיתו דיצא בברכת בפ"הא ר"ל ג"כ הא ה"ל ברכה שא"צ אבל לתי' דרש"י דבתרי מיני לא יצא שפיר י"ל לעולם דמברכין ע"הז תחלה:

וי"ל דלפ"ז לא הי' צריך רש"י לחלוקי בין חד לתרי מיני דבפשיטות המ"ל דהא דתנן יצא היינו דיעבד אבל לכתחלה צריך לברך על כל א' ברכתו הראוי' לו וכאן אע"ג דרוצה לאכול גם הצנון ויברך עליו מ"מ לא מיקרי דיעבד דהשתא אכתי שניהם לפניו הצנון והזית וצריך לברך לכתחלה ע"הז ברכתו הראוי' ומברך ע"הז תחלה וכ"כ בט"ז סי' קע"ה סק"ד גבי שני יינות ע"ש שהביא ראי' לזה ממ"ש בסי' רי"א ס"ג. (ואמת שדברי הט"ז תמוהים דמה שמקשה הא קי"ל למעוטי בברכות עדיף והא קי"ל דעל כולן אם אמר שהכל יצא זה תימה דהרי כבר תי' רש"י גבי ברכת בפ"הא דלא יצא על ע"הע בתרי מיני וכן הוא ג"כ גבי ברכת שהכל דבתרי מיני לא יצא גם מה שמביא ראי' מזה לדין שתי יינות לא דמי לכאן דכאן ברכתו הראוי' לכתחלה הוא בפ"הע וע"כ אין לברך עליו לכתחלה בפ"הא או שהכל אבל התם אם ישתה יין המשובח תחלה אין כאן חיוב לכתחלה עוד לשום ברכה דהטוב והמטיב וצ"ע) מ"מ בעיקר דבריו דלכתחלה צריך לברך ברכה הראוי' כן ס"ל להר"אש כאן ולכן שפיר היכא מדמקשה רש"י צ"ל דס"ל דמברך ע"הצ ואפ"ה לא תקשה מה שתי' הר"אש על בה"ג דלדידי' קמ"ל עולא דאין א' פוטר חבירו משום דאל"כ א"א להקדים הזית אלא הוי צריך לברך ע"הצ כדי לפטור הזית דאיך נשמע זה דאף בשפוטר מקדים הזית כדי לברך ברכה הראוי' די"ל דמ"מ הרי הש"ס מותיב מברייתא דהיו לפניו צנון וזית מברך ע"הב ופוטר את הזית הרי לפי הס"ד דמקשה צ"ל אם ברך בפ"הא יצא וגם צ"ל בס"ד דלכתחלה צריך שיברך ע"הצ ויפטור הזית ולא מהדרינן לברוכי ע"הז תחלה כדי לברך ברכה הראוי' וא"כ כבר הוצרך עולא לאשמעינן לאפוקי מהס"ד בפירושא דברייתא אבל על רש"י שפיר ק' לי' להר"אש דלמ"ל לרש"י לחלק בין חד לתרי מיני אלא ה"ל לרש"י לחלק בין לכתחלה לדיעבד וצריך לברך ע"הז תחלה מפני ברכתו הראוי' דהרי למסקנא מוקמינן הברייתא כשהצנון עיקר אבל באינו עיקר נשאר הדין כמו לעולא ודייק הר"אש שפיר:

איברא לפ"ז לס"ד דרש"י דכשברך על פ"הע בפ"הא דיצא והיינו בדיעבד דוקא א"כ לכתחלה צריך להקדים הזית בלאו ה"ט דהוא מין ז' אלא משום ה"ט גופא כדי שיברך ע"הז ברכה הראוי' דאם יקדים הצנון אז לא הי' אפשר לברך ע"הז ברכתו הראוי' כמו גבי שתי יינות להט"ז שצריך להקדים הגרוע כדי לקיים הברכה דהטוב והמטיב מכ"ש כאן דלכתחלה ברכתו בפ"הע ולפ"ז תיתי שפיר ג"כ הא דקאמר עולא ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז ולא קאמר כלשון המתני' ד"ה יברך על מין ז' דהשתא לפום קושיא דרש"י בלא"ה צריך להקדים הזית אף אי לא הי' מין ז' כדי שלא יתבטל ברכתו הראוי וכן בתפוחים וקליות צריך להקדים התפוחים מה"ט דלעולם ברכת פ"הע מוקדמת וא"ש מה שהקשינו לעיל על הר"אש דלמא קו' רש"י הוא מדשני עולא בלישני' דהשתא בלא"ה הוצרך עולא למיסתם ולא הי' יכול לומר כלשון המתני' דה"א דטעם קדימתו מטעמי דמתני' או משום חביב או משום מין ז' ובאמת השתא לס"ד דרש"י הטעם בלא"ה כדי לברך ברכה הראוי' וא"כ לאהוי ק' מידי קו' דרש"י אי נימא דעולא ר"ל שיברך ע"הז אע"כ כדדייקא הר"אש מיני' דרש"י מפ' דר"י מודה לחכמים דלפ"ז עיקר קו' דרש"י בנוי' ע"ז דמסתברא דר"י מודה לחכמים דאלולי זה לא הוי מקשה מידי וא"ש דברי הר"אש בכללו: