ביאור מרדכי ברכות נח

ולפ"ז מדאשמעינן הך רבותא צ"ל דיש מעלה בגדול א"כ אכתי הוזכר מעלת גדול בש"ס י"ל דס"ל להמג"א נהי דהוזכר דרך רבותא מ"מ להאמת גדול אינו מעלה ע"כ שפיר כ' המג"א דנקי וגדול יברך על הנקי משום דלא הוזכרה מעלת גדול להדיא והתו' שלא פי' כן חדא מכל הנהו פי' נקטי ועיקר פר"ת לאפוקי מדפרש"י דמפ' דפליגי בסברא הפוכה ומ"מ פשטות דברי התו' לא משמע הכי:

לכן נ' דס"ל להתו' מסברא דודאי לא יחלוק ר"ה על מעלת שלם אם אין מעלה אחרת נגדו כדאמר רבא לעיל מברך ואח"כ בוצע ש"מ דיש מעלה לשלם וע"כ צ"ל לר"ה דמיירי בדאיכא מעלת גדול נגדו ואפ"ה חר"י שלמה מצוה מן המובחר א"כ מוכח פר"ת:

ומעתה שוב מוכח להדיא מעלת גדול דהרי לר"ה דחינן מעלת שלם מקמי דידה ור"י לא פליג ע"ז רק דשלם עדיף מיני' אבל בעיקר המעלה לא פליגי. ואף אם נדחוק דלמא לעולם לר"ה שלם אינו מעלה כלל והא דלעיל מברך ואח"כ בוצע ולר"ח עכ"פ צריך שתכלה ברכה עם הפת אינו משום מעלת שלם אלא משום מעלת גדול דקודם ביצוע א' הוא גדול יותר. אכתי מבואר משם דמעלת גדול הוא מעלה וא"כ אדרבה מעלת גדול מבואר בש"ס דילן ומעלת נקי לא הוזכר כ"א בתלמוד ירושלמי וצ"ע:

איברא דיש מקום לומר דבלא"ה א"א לפ' הך דפרוסה ש"ח דמיירי בקטן דלהסוברים לקמן מ' ב' דהלכה כחכמים דמין חביב עדיף ממין ז' ק' כאן דשלמה עדיף ממעלת נקי שהוא חביב כדאיתא בירושלמי א"כ מכ"ש דשלמה עדיף ממין ז' מק"ו דהשתא חביב עדיף ממין ז' מכ"ש שלמה דעדיף מחביב וא"כ אמאי פרוסה ש"ח עדיף משלמה ש"ש וע"כ צ"ל משום דגבי פרוסה ש"ח איכא ג"כ מעלת חביב ונקי וכ"ה במאור להדיא ואיכא לחטין תרתי ר"ל נקי וגם חטין אך לפ"ז אם הפת של חטין קטן דה"ל לשל שעורים תרתי מעלת שלם וגם גדול הרי מעלת שלם עדיף ממעלת מין ז' ומעלת גדול לגבי נקי ס"ל להתו' דמעלת גדול דנזכר בש"ס עדיף א"כ אמאי מברך על פרוסה ש"ח אע"כ דמיירי בשוין הפרוסה ש"ח עם השלמה ש"ש ואז שפיר איכא להפרוסה ש"ח תרתי חטין וגם נקי וכיון דפרוסה ר"ל שוין ממילא ע"כ הא דפתיתין מיירי בגדול מדמשני בלישני' ודו"ק אך לקושטא דמלתא אין פי' זה עולה כהוגן דהרי התו' עצמם פסקו לקמן מ"א א' ד"ה אבל הלכה כר"י דמין ז' עדיף גם בלא"ה צ"ל כן בהך תוספתא דפת כוסמין ופת שעורים מברך על השעורים אע"ג דהכוסמין יפין וה"ל חביב אפ"ה שעורים עדיפי דע"כ אתיא כר"י כמ"ש הרשב"א א"כ אכתי י"ל דהא דפרוסה ש"ח ר"ל אפי' בקטן אע"כ כדפרישית מעיקרא דס"ל להתו' דודאי לא יחלוק ר"ה על סברת שלם ע"כ מפרשי דמיירי באיכא מעלת גדול נגדו ומבואר מעלת גדול בסוגיין:

מה מברך על השלמה ז"ל המג"א בר"ס קס"ח לכאורה משמע בטור דכשיש לחתיכות ב' מעלות לא מברכינן אשלם ע"ש אבל בגמ' משמע כמ"ש בש"ע דהא מסיים אבל פרוסות כו' ומיירי בפרוסות גדולות כו' עכ"ל וזה תימה דהרי התו' הוכיחו מדשני בלישני' ונקט פרוסה ש"מ דמיירי באין הפרוסה גדולה א"כ בכי האי הוצרך למינקט של חטין דוקא אבל אי לאו דחטין ה"ל שלמה עדיף מנקי אבל כשיש לנקי גם מעלת גדול מנ"ל דהא הך דפרוסה לא מיירי בגדול דוקא כ"א בשוין או אפשר אפי' בפרוסה קטן מהשלמה של שעורין אפ"ה חטין עדיפי ואהא דייקינן אבל אי לאו דחטין הוי שלמה עדיף ודאי גם בלא"ה מנ"ל לדייק אבל אי לאו דחטין הוי שלמה דשעורין עדיפי דלמא הכי דייקינן דוקא פרוסה של חטין עדיפי אבל פרוסה נקיי' ולאו דחטין אף אם ימעמה גם מעלת גדול לא עדיף משלמה דשעורין אבל מ"מ גם השלמה דשעורין לא הוי עדיפי והרי הטור לא כ' בדאיכא תרתי המה עדיפי אלא דבכה"ג אין השלם עדיף א"כ אין ראי' מהגמ' לסתור דברי הטור כלל וצ"ע:

מו כדאיתא בתוספתא פרק ד' כצ"ל:

מז על איזו מהן שירצה יברך:

והיינו כששתיהן שלמות או פרוסות אבל פת טמא שלמה ופת טהור פרוסה אין הדין מבואר דאולי אע"ג שטהור שוה למעלת נקי אינו שוה למעל' שלם ומכ"ש כשהפת טמא שלם וגם נקי ופת טהור קיבר ופרוסה דודאי י"ל דהפת טמא כיון שהוא שלם ונקי עדיף:

מח השר מקוצי צוה לסלק כו'. ובודאי אין הר"ש חולק על הירושלמי אלא צ"ל דמספקא לי' שמא אין לדמותו לפת טמא למעליותא ולגריעותא דדלמא אע"ג דטמא נקי שוה לטהור קיבר היינו משום דטמא ליכא בי' נדנוד איסור רק פרישות טהרה אבל פת זה איכא בי' נדנוד איסור ואף למי שאינו נזהר בו מ"מ הרי באמת יש בו נדנוד איסור ע"כ פת ישראל קיבר עדיף. וי"ל ג"כ בהיפוך דדוקא קיבר טהור שוה לטמא נקי משום פרישות טהרה ושלא לטמא את הגויי' דהוו זהירין בה בזמן הש"ס כמ"ש התו' בפסחים קט"ו א' ד"ה כל אבל פת זה למי שאינו נזהר בו ואוכלו צריך לברך עליו אם הוא נקי ע"כ צוה השר לסלקו מהשולחן והנה בת"הד ע"ש הראבי"ה הביאו הב"י סי' קס"ח פליג על השר שהרי איהו ס"ל דמברך על הנקי ואפי' למי שנזהר בו ואפי' בלא הי' אחר עמו כמ"ש בת"הד שם ואפי' להמפרשים דהראב"י לא התיר כ"א ביש אחר עמו שאינו נזהר מ"מ כיון דהר"ש כאן קאי אמי שאינו נזהר כדמשמע בלשון הספר כאן דאמי שאינו נזהר הביא דברי השר א"כ אכתי פליג הראב"י עם השר ומיהא הת"הד פוסק כהשר ולא הביא מתחלה דברי הראב"י אלא ללמד דבאם אינו רוצה לאכול ממנו ג"כ שייך דין קדימה וע"ז חילק די"ל שא"ה דהא דאינו רוצה לאכול אינו מצד עצמו אלא מצד האיסור ולכן יש בו דין קדימה משא"כ באינו רוצה לאכול ממנו בלא"ה אבל הא ודאי דהבין בת"הד דראב"י חולק על השר ואיהו פוסק כהשר:

מט א"צ לחזור ולברך ומ"מ לכתחלה לא יפסיק כלל כמ"ש הרמ"א בהג"ה בסי' קס"ז ס"ו:

נ וכן בשחיטה כו' משמע דקאי בסח בין ברכה לשחיטה דמזה מיירי כאן וכ"מ הלשון בתו' אבל בר"אש כ' זה לענין סח בין שחיטה לשחיטה והכי מסתבר דהביאו יותר א"צ לשחיטה