ביאור מרדכי ברכות נז

בהו ממש שעורין ואין שכר אלא טעמא בעלמא עכ"ל ולמ"ש התו' ב"ב נ"ו ב' ד"ה ואחד דמי יער דשערי עיקר דלמא מיא עיקר ע"ש:

מד ומיירי בפתיתין גדולים כו' זהו פי' ר"ת בסוגיין אבל רש"י פי' דפלוגתא דר"ה ור"י בשוין ובהא ס"ל לר"ה דיברך על איזה שירצה אבל בפתיתין גדולים צריך לברך על הגדולים וסיימו התו' אבל לר"י שלמה עדיף מגדול וצריך להבין כיון דלרש"י לא איכפת לי' בהא דפליגי סברות הפוכות א"כ למ"ל לרש"י לדחוקי דפליגי בשוין אמאי לא פי' הפלוגתא בגדולים דר"ה ס"ל גדול עדיף ור"י ס"ל שלמה עדיף ותיתי שפיר טפי הא דאריב"א כתנאי תורמין כו' דדחק רש"י דקאי אהא דפרוטה ש"ח ושלמה של שעורין דלפ"ז צ"ל דחצי בצל גדול דתרומה דומה לחשיבות דחטין דהכא ואינו דומה לחשיבות דגדול דגבי ברכה דהרי כאן שלמה עדיף מגדול ואפ"ה מעלת חטין עדיף משלם אלא צ"ל כמ"ש התו' דלגבי תרומה שמרויח הכהן בגדול הוא דה"ל חשיבות ולכל הדוחק הזה לא היינו צריכין אם נפרש דר"ה ור"י מיירו בגדולים ושלמין דהוי א"ש כתנאי כפשטא וגם מדמה הש"ס מעלת גדול גבי ברכה למעלת גדול בתרומה אבל במעלת חטין דאקדמי קרא לא איירי המקשה כלל דזה ודאי עדיף ממעלת גדול דגבי תרומה וא"ל דק"ל לרש"י דבלא"ה ל"ל כתנאי וקאי אפלוגתתן דא"כ למסקנא דמייתי הא דתנן כל מקום שיש כהן כו' מוכח כר"ה וא"כ אתותיב ב"י דמסתמא הלכתא כוותי' לגבי דר"ה דז"א דודאי עיקר הא דתנן כל מקום שיש כהן תורם מן היפה לא הוזכר לענין גדול ושלום כ"א גבי ב' מינין שהא' מהן יפה או מתקיים יותר כדמייתי לה הש"ס במנחות נ"ה א' גבי תאנים לחים וגרוגרות יבשים ע"ש ורק הש"ס מייתי הכא ראי' מיני' דה"הד די"ל כן גבי שלם וחצי גדול וא"כ י"ל נהי דיש לתרץ בכך לדברי ר"ה דמצי סבר ג"כ כמ"ד התם בצל קטן שלם אבל על ר"י ליכא תיובתא דאיהו ס"ל דלאו משום דאין חצי בצל מתקיים ס"ל לת"ק דתורם בצל קטן שלם דגם החצי בצל עיקרו מתקיים רק על פניו מתיבש קצת וס"ל לר"י דמש"ה לא מיקרי אינו מתקיים אלא משו"ה תורם שלם משום דשלם עדיף וס"ל לר"י כת"ק וצ"ל דמ"מ ה"ל להש"ס למימר דר"י ודאי תנאי היא דר"ה מי לימא תנאי היא כסוגי' הש"ס בעלמא אע"כ דהך כתנאי לא קאי אהפלוגתא:

ועוד י"ל דהוכרח רש"י לאוקי פלוגתן בשוין דאי תימא דפליגי אי גדול עדיף או שלם עדיף לא א"ש הא דסיים עלה אבל פרוסה ש"ח כו' ד"ה כו' משמע דאתא לאשמעינן חדושא לר"י דמודה בהא לר"ה ואי לר"ה גדול עדיף משלם ולר"י בהיפוך א"כ גם לר"ה אשמעינן חדושא אם הפרוסה ש"ח קטן ושל שעורין גדול א"כ בכה"ג אדרבה רבותא יותר לר"ה ולשון ד"ה משמע דר"ל דחדושא אליבא דר"י דמודה לר"ה קאמר אע"כ לר"ה גם בשוין פליג ולא הוי שלמה מעלה כלל וא"כ הוי לר"י חדושא אע"ג דיש לשעורין מעלת שלמה דלא מבעיא לר"ה דאין מעלה כלל לשלם ע"כ לגבי גדול לחודא ודאי חטין עדיפי אלא אפי' לר"י דיש לשעורין מעלה דשלמה וגם גדול אפ"ה פרוסה ש"ח עדיפי:

ובהא שסיימו התו' אליבא דרש"י דלר"י שלמה עדיף מגדול ק' מנ"ל הא דלמא לרש"י הא דגדול עדיף בין לר"ה ובין לר"י הוא דלפ"ז ג"כ א"נ לדחוקי דמעלת חטין עדיף ממעלת גדול ולחלק דגבי כהן מעלת גדול עדיף מלגבי ברכה דאי נימא דגדול לכ"ע עדיף כמו מעלת חטין א"כ לא הוי צריכין לחלק בין ברכה לתרומה כנ"ל:

גם י"ל דרש"י ה"ק דלר"ה גדול עדיף כיון דשלם אינו מעלה כלל לדידי' אבל לר"י שלם וגדול שוין וצ"ל דעיקרו סמכו התו' על פירש"י בד"ה יוצא ידי שניהן ידי מחלוקת של ר"ה ור"י עכ"ל א"כ צריך לאשכוחי גוונא דפליגי דהיינו בגדול דלר"ה גדול עדיף ולר"י שלם עדיף (וכ"ה להדיא בהשגות הראב"ד על המאור) אך לפ"ז תקשה על ר"ת דבלא"ה גם לשי' פירושו צ"ל דהא דארנב"י וירא שמים יוצא י"ש לא קאי על ר"ה ור"י אלא אהא דפרוסה ש"ח ושלמה ש"ש א"כ למה הוצרך לפ' דפליגי בגדולים ושלמין המ"ל כפירש"י דמיירי בשוין אבל בגדולים לר"ה גדול עדיף ולר"י גדול ושלם שוין והא דאמר ר"י מצוה מן המובחר קאי אשוין ורק ממילא כיון דשלם הוא מעלה אין הגדול חשוב ממנו. וא"ל דעיקר תמיהת התו' על רש"י הוא התמי' השני' אמאי שינה בסמוך לשונו דנקט לשון פרוסה ש"ח ש"מ דמעיקרא בגדול מיירי ואח"כ מיירי בשוין ק' אכתי דלמא מעיקרא מיירי בשוין וגבי פרוסה ש"ח מיירי בקטן וקמ"ל תרתי דאע"ג דיש לשלמה ש"ש ב' מעלות דגם היא גדולה אפ"ה מברך על הפרוסה:

ונראה דבאמת ה"מ ר"ת לפ' הכי רק מ"מ כיון דלא הוזכר בדברי ד"י מעלת גדול כלל והרי נוכל לומר דמיירי פלוגתתן בגדולים דאפ"ה בכה"ג מברך על השלמה דוקא והרי אנן קי"ל כר"י ויש להחמיר לברך על השלמה דוקא כיון דאפשר לפ' הסוגיא בגדולים נגד שלמה ע"כ נקטו התו' כך:

ובהכי א"ש מ"ש המג"א סק"ז מברך על הנקי' נ"ל אפי' הקיבר גדול מהנקי' דמעלה דנקי' הוזכרה בהדיא בירושלמי משא"כ מעלה דגדול וקשה הא בין לרש"י דמפ' הפלוגתא בשוין מבואר מעלת גדול בהא דרנב"י די"ש יוצא י"ש דר"ל גדול נגד שלם כפירש"י בסוגיין ובין לפר"ת דרנב"י קאי אפרוסה ש"ח ושלמה ש"ש מ"מ מבואר מעלת גדול בש"ס בדר"ה דמשו"ה אר"ה דמברך על הפתיתין. ונהי דר"י פליג היינו משום דשלמה עדיף מגדול אבל מ"מ גדול הוא מעלה ע"כ נ' שכיון המג"א למ"ש דהרי יש לפ' הסוגיא דפליגי בשוין כפרש"י ופליגי אי הוי שלם מעלה או לא דלר"ה מברך על איזה שירצה ולר"י דוקא על השלום ונפרש ג"כ הך דרנב"י כפר"ת דקאי אפרוסה ש"ח ושלמה ש"ש ולהך פי' לא יהא מוכח מעלת גדול כלל בסוגיין ואע"ג דאכתי מדנקט אח"כ אבל פרוסה ש"ח ושני בלישני' ושביק לישנא דפתיתין דצ"ל דמשו"ה נקט פרוסה דמיירי נמי בקטן משלמה ש"ש ואתא לאשמעינן רבותא דאפי' דאיכא לש"ש תרתי אפ"ה חטין עדיפי