ביאור מרדכי ברכות נה

דהיינו המטוגנין בשמן דלר"ת אין בו נ"מ כיון דתחלתו עיסה וצ"ל דנ"מ בבלילתו רכה דלולא דמטוגן בשמן ה"ל סופו עיסה דחייב כנלע"ד:

אבל אין להקשות בלא"ה איך מברך המוציא במנחות המוטגנין בשמן הא ה"ל פת ה"בכ לחד פי' דר"ל נילוש בשמן ודבש די"ל דהסוברי' כן ס"ל כהר"ש דמיירי בסוגיין בשמן מועט ולרש"י דמיירי בשמן מרובה איהו באמת אינו מפ' פת ה"בכ שנילוש כ"א בממולא בשקדים ואגוזים כפירש"י לקמן מ"א ב' ד"ה פת וא"כ ממ"כ לק"מ כאן מדין פת ה"בכ. א"נ כיון דבקבע מברך המוציא שפיר יוצא י"ח מצה כמו בטרוקנין וטריתא דבסי' ר"ח:

לד דלעת תרדין כו' התחלת הדבור הזה קאי אלשון הרי"ף שכ' וז"ל קרא חייא וסלקא וכרובא מברך עלייהו שהכל וכדשליק להו מברך עלייהו בפ"הא וכן כל מידי כו':

לה כתב האלפסי כרב נחמן דאפי' על השלקות כו':

הטור סי' ר"ה הבין מדברי הרי"ף דמודה בנשתנה לגריעותא דמברך שהכל בבישלן ורק דפליג בהא דס"ל דתומי וכרתי מיקרי טובים מבושלין יותר מבחיין לכן במבושלין מברך בכ"הא וחיין שהכל אבל הב"י אסיק שכדברי הספר בהבנת הרי"ף עיקר וכ"פ הרר"י להרי"ף:

לו או למעליותא כו' ודוקא מחמת עצמן אבל אם נשתנו למעליותא ע"י בשר או שומן ולולא הבשר והשומן הי' לגריעותא מיקרי נשתנ' לגריעותא כ"כ התו' וש"פ:

לז וכן ע"הע המשתנין כו'. מבואר דאין חילוק בשלקות בין פ"הא לפ"הע וכדמוכח בסוגיין דמקשה מר"י דאכל זית מליח כו' וכן מדמה בש"ס הא דשלקות להא דפליגי ר"מ ור"י אם יוצאין ברקיק מבושל ולפ"ז צ"ל הא דבבשלה ללחם ופרוסות קיימות מברך המוציא משום דקים להו לחז"ל דאינו משתנה לגריעותא בבישולו והכי מוכח בתו' שכ' בד"ה מדקתני וז"ל שהרי פת אשתני לעלויא כו' וק' דלמא הדומיא דש"ס הוא דירקות דומיא דפת אינו ר"ל פת ממש אלא ר"ל דומיא דפת דאפי' בשלו אח"כ מברך המוציא ה"הד בירקות אע"כ ס"ל להתו' דגם לפי הא אין ראי' מפת דהתם לא אשתני לגריעותא:

וק"ק להרי"ף דר"נ מיירי גם בנשתנה לגריעותא איך קאמר עע"ז במחלוקת שנוי' דמ"ד שלקות בפ"הא ס"ל כר"מ הא ר"מ לא קאמר אלא בלחם דלא נשתנה לגריעותא וגם בלא"ה גבי חובת מצה אין סברא לחלק בין לגריעותא או למעליותא משא"כ גבי ברכה וי"ל דר"נ עיקרו סמוך אדיוקא דרבנאי דמוכח ירקות דומיא דפת דמברך בפ"הא ומשמע בכל גווני אפי' לגריעותא ורק דמ"ד שהכל ס"ל כר"י דפליג עלה דר"מ גבי מצה ולדידי' סתם מתני' כר"מ ולהכי ירקות דומיא דפת וא"כ ממילא מוכח דלר"מ אפי' בלגריעותא ס"ל דלא נשתנה דאל"כ מתני' דלא כמאן לא כר"י ולא כר"מ וא"ש:

לח או שמא דוקא בכביצה כו' וכ"כ התו' לקמן מ"ט ב' סד"ה ר"מ וביומא ע"ט א' ד"ה ולא ובסוכה כ"ו ב' ד"ה ולא אבל הר"אש לקמן מ"ט ב' נסתפק עוד דלמא בעי שיעור רביעית לשתי' וכ"פ הרמב"ם והך כביצה אינו ר"ל שיעור יין דאם יקרש יעמוד על כביצה שזהו מרובה מרביעית והרי ביותר מרביעית א"א להסתפק שהרי כוס של ברכה שיעורו רביעית אלא ר"ל כביצה שיעור יין שיוצא מן הכלי מלא יין אם נותנין בו ביצה וע"ד ששיערו מ"ג בצים דשיעור חלה וכיוצא בזה בעירובין ד' א' תו' ד"ה גפן כדי רביעית יין לנזיר ע"ש:

לט מברך אחריו מעין ג' והתו' סיימו ע"ז וז"ל וחולק על גמ' דידן כדמשמע הכא והר"י הי' מפ' שהירושלמי אינו חולק על הגמ' שלנו דהכא מיירי שהוסרו הגרעינין ונמלח כו' ע"ש שדבריה' סתומים דמעיקרא משמע דוקא שהוסרו גרעינין ונמלח אבל בהובא לפניו שלם אע"פ שלא אכל הגרעין הוי ברי' ובסוף כ' אבל אם אכלו שלם כו' משמע דוקא באכל הגרעין בעין ויש לכוונם לדברי הר"אש שכ' להדיא זית שלם כשהובא לפניו אע"ג שהשליך הגרעינין כו' ע"ש ומ"ש התו' לבסוף אבל אם אכלו שלם זהו קאי אפרידה של רמון דדרכו לאכול הגרעין וכשדרכו לאכול הגרעין ולח אכלו מודה הר"אש דלא הוי ברי' כמ"ש המג"א סי' ר"י סק"ד והתו' והר"אש בחדא שיטתא קיימי אבל הרשב"א תי' דירושלמי מיירי בשאכל גם הגרעין וסוגיין בשלא אכל הגרעין נמצא לפי דבריו היכא שאכל הגרעין אפי' אינו ראוי לאכול הגרעין כמו בזית אפ"ה מהני למיהוי ברי' אבל כשלא אכל הגרעין לעולם לא הוי ברי' ואפי' בהביאו שלם לפניו דהרי הרשב"א לא תלה מידי בהבאה לפניו אלא באכלו או לא אבל הרר"י תי' לפי מה שהבין בו המג"א שם דבדבר שא"ד לאכול הגרעין אפי' אכלו לא מהני ובדבר שדרכו לאכול הגרעין מהני אם אכלו ולפיכך כתב דצ"ל להרר"י דזית מליח לאו דוקא אלא דבר אחר אכל שהי' בו שיעור זית וזה דוחק גדול וע"ק לדבריו דבא"ד לאכול אפי' אכל לא מהני וע"כ צ"ל דרק המאכל שבגרעין אכל וקליפתו זרק כמ"ש במג"א וא"כ ממ"נ אם הי' שיעור כזית בלי הגרעין א"כ מאי פריך רחב"א ואם מיירי שלא הי' כזית כ"א עם הגרעין והקליפה א"כ אכתי כיון שלא אכל הקליפה לא ה"ל ברי דכמו דבגרעין שא"ר לאכילה אם אסר הגרעין אינו ברי' ה"הד בחסר הקליפה מן הגרעין דנהי דא"ד לאכול הקליפה מ"מ הרי לא גרע מגרעין שא"ר לאכול ומ"ש דבחסרון הגרעין שא"ר לאכול לא מקרי ברי' ובחסרון הקליפה שא"ר לאכול מיקרי ברי':

ויש מקום לישב דלעולם שהי' שיעור כזית בלי קליפת הגרעין ורק להסוברים דעל גרעיני פירות אינו מברך בפ"הע אלא במ"הא א"כ ברכתו דלאחריו הוא בנ"ר וא"כ אכתי חסר השיעור (מהפרי עצמו) הצריך לברכה מעין ג' וע"ז שפיר משני דהוי ברי' ובכה"ג שפיר לא קפדינן אקליפה שא"ר לאכול כיון דמ"מ נשאר כזית בלי הקליפה ורק שאותו כזית אינו כולו דבר הטעון מעין ג'