ביאור מרדכי ברכות נג

ובנשתנה קצת בזה יש חילוק בין כזית לפחות מכזית ובנשאר ת"ד לגמרי אפי' בפחות מכזית מברך המוציא וכ' הב"י דאין לחילוקין אלו עיקר בגמ' ולענ"ד דלפ"ז הרמב"ם מפ' כפירש"י ממש דסוגיין איירי בבישול וס"ל ג"כ כפי' המרדכי משמי' דרש"י בהך דפ"ק מברך המוציא דר"ל לא נמות דהיינו איכא ת"ד כמ"ש אליבא דהמרדכי והוקשה לו א"כ מ"ש דנקט בברייתא לשון פ"ק ואפ"ק. ור"ש ורבא נקטו לשון ת"ד ואמאי שני בלישני' ומכ"ש אי נימא דנשאר דינו דר"י דבכזית מברך המוציא אף בליכא ת"ד א"כ צריך לאוקים הבריית' דלעיל רק בפחות מכזית דאי בכזית הרי באפ"ק נמי מברך המוציא ע"כ מפ' הרמב"ם דברייתא דאפ"ק ר"ל בעברה מ"ד לגמרי ובהא אפי' איכא כזית מברך רק במ"מ אבל ר"ש ורבא ר"ל ת"ד ממש מהני אפי' בפחות מכזית אבל בתואר קצת יש חילוק בין כזית לפחות מכזית ולפ"ז מתפרש הברייתא דלעיל בכזית ופ"ק ר"ל תואר קצת ואפ"ק ר"ל שעברה לגמרי ויש לפ' ג"כ דמיירי בפחות מכזית ופ"ק ר"ל ת"ד לגמרי ואפ"ק תואר קצת מדשני בלישני' מלישנא דברייתא צ"ל כפי' קמא וא"כ דברי הרמב"ם מבוארים גם להב"ח דמפ' להרמב"ם ג' חילוקין בין יודע ודאי דליכא ת"ד או ודאי איכא ת"ד או בספק ע"ש נ"ל ג"כ דלהאי פי' ס"ל להרמב"ם כפירש"י דסוגיין איירי בבישול וע"ד שכ' התו' אליבא דרש"י דהא דקא' בירושלמי כזית ר"ל דמסתמא איכא ת"ד וזה דוחק דא"כ כזית דנקט בירושלמי הוא שלא בדקדוק דהרי עיקרו תליא אי איכא ת"ד אע"כ אתא לאשמעינן הא גופא דכזית סתמא איכא ת"ד אבל פחות מכזית סתמא ליכא ת"ד וממילא בידוע דליכא ת"ד גם בכזית מברך במ"מ וכן בידוע דאיכא ת"ד גם בפחות מכזית מברך המוציא כנלענ"ד לקיים דברי הב"ח. עכ"פ גבי בישול וכזית וליכא ת"ד כגון בנמוח לגמרי רבים המקילין הרמב"ם לפי' הב"י והתו' כאן לפירש"י וכן דעת הספר כאן גם בהרר"י עצמו אינו מבואר להדיא דיברך המוציא בכזית בליכא ת"ד ועיין:

ודע דמשמע בסוגיין דפחות מכזית ר"ל אם הוא עכשיו פחות מכזית אע"ג דהי' בשעת הבישול כזית כדמייתי ממנחות דפותתן כזית אע"ג דיש לדחות שא"ה שהי' מתחלה מטוגן בשמן ולא הי' עליו שם לחם מעולם מ"מ אין לחלק בכך בלי ראי'. גם משמע בסוגיין דאם הדר ערסן ה"ל כזית ופירש"י במנחות שגובלין וה"ל חתיכה א' כ"ז מדברי מג"א וא"ע בסי' קס"ח:

כח בכלי ראשון וכשבמותו. לשון כלי ראשון אינו מדוקדק דהרי גם בסוגיין מיירי בכ"ר דהא לרש"י מיירי הסוגיא בנתבשלו ולא שייך בישול כ"א בכ"ר וכפרש"י להדיא בד"ה חביצא שמפררין בתוך האלפס דהיינו כ"ר א"כ עיקר התי' הוא מ"ש דלעיל מיירי כשנמוחו ור"ל כמש"ל אות ק"ז דאין הפרוסות קיימות ר"ל נמוחו לגמרי כפירש"י במקומו לעיל וכאן באיכא ת"ד היינו לא נמוחו אבל הא דבכ"ר גם בסוגיין מיירי מיני' ואפ"ה באיכא ת"ד מברך המוציא:

כט כמו שמחלק לקמן כו' תימה דלקמן כ' ע"ש בה"ג דבכלי ראשון אפי' בעיני' א"צ לברך המוציא ור"ל ובפרורין פחות מכזית ולדבריו שם פי' דפרוסות קיימות ר"ל כזית כפי' הירושלמי וסוגיא דכאן צ"ל דלא מיירי בבישול כ"א במרק כשי' התו' והרר"י וכאן ס"ל בהיפוך דפ"ק ר"ל ת"ד שלא נמוח כפירש"י וסוגיא דכאן בבישול א"כ האיך כ' אליבא דרש"י דהכא כמו שמחלק לקמן כו' וצ"ל דה"ק כמו שמחלק לקמן בין כלי ראשון לכלי שני לענין איכא ת"ד כן נחלק כאן אליבא דרש"י בין כ"ר לכ"ש בליכא ת"ד ור"ל דלרש"י הא דבליכא ת"ד א"מ המוציא היינו דוקא בבישול דסתמא בכ"ר אבל בכ"ש אפי' בליכא ת"ד וגם פחות מכזית מברך המוציא וכ"ה להדיא שיטת המאור ע"ש ודייק לה כן משום דלפירש"י דלעיל דפ"ק ר"ל שלא נמוח ולקמן פירש"י בד"ה פת צנומה בקערה לשרות והיינו ברותחין כפי' הספר לקמן ושם דייק מדנקט קערה ש"מ אבל בקדרה דהוא כ"ר א"מ המוציא וק' במאי מיירי אי באיכא ת"ד הרי מבואר לעיל בברייתא דאפאה ובשלה אם פ"ק מברך המוציא דהיינו איכא ת"ד וסתמא קתני אפי' פחות מכזית וא"כ ק' מאי אריא קערה אפי' בקדרה נמי מברך המוציא ואי בליכא ת"ד ק' הא מבואר בסוגי' דא"מ רק במ"מ וא"כ אף בקערה א"צ לברך המוציא וא"ל דלעולם בליכא ת"ד ומיירי בכזית דבכה"ג י"ל בקערה מברך המוציא אבל לא בכ"ר ופ"ק דלעיל ר"ל באיכא ת"ד דז"א דא"כ ת"ד בליכא כזית חמיר מכזית וליכא ת"ד וזהו לא ס"ל לרש"י דהרי לרב יוסף הוא בהיפוך כמ"ש הרר"י סברא זו:

גם בלא"ה אי איכא כזית מסתמא איכא ת"ד אע"כ בסוגיין דבעינן ת"ד זה קאי דוקא בבישול דכ"ר אבל לקמן בקערה דכ"ש הוא אפי' בליכא ת"ד ופחות מכזית ג"כ מברך המוציא וא"כ לרש"י במרק אפי' פחות מכזית וליכא ת"ד מברך המוציא ובאיכא ת"ד אפי' בבישול מברך המוציא ופליג עם התו' והרר"י בתרתי דלהתו' בבישול אפי' איכא ת"ד מברך במ"מ ובמרק בליכא ת"ד מיהא מברך במ"מ ואפ"ה ל"ק להתו' מהך דפת צנומה משום דאינהו מפרשי פ"ק דלעיל ר"ל כזית וא"כ מצי איירי לקמן בתרתי גווני או בפחות מכזית ואיכא ת"ד או להרמב"ם דאזיל ג"כ בשי' התו' דגם בכזית בעינן ת"ד מצי איירי לקמן בכזית וליכא ת"ד ובלא"ה התו' לא מפרשים צנומה בקערה ברותחין אלא ר"ל בלי מרק במ"ש הרר"י גם לא דייקו דנקט קערה אבל קדרה לא אלא דאורחא דמלתא נקט אבל לפרש"י דמפ' לעיל פ"ק ר"ל ת"ד ודייק לקמן הא דנקט קערה ולא קדרה מוכח להדיא דסוגיין ע"כ מיירי בבישול דוקא ולא במרק ומ"מ הספר עצמו הביא בסמוך גם דעת התו' שהרי כשהמים מתלבנים מיקרי ליכא ת"ד והיינו שי' התו' וכן בהא שכ' בסמוך השורה פתו ביין דר"ל ג"כ פרורין פחות מכזית והרי התם לא מיירי בבישול ואפ"ה מהני ליכא ת"ד אע"כ צ"ל דבסמוך אזיל בשי' התו' דהוא שי' בה"ג שהביא הס' לקמן גבי פת צנומה ולכן א"ש הא דהשמיט הב"י דברי המרדכי דבעינן נמות דוקא משום דהרי הס' עצמו מביא דעת התו' ג"כ:

אמנם מלשון הס' בסמוך גבי השורה עתו ביין הואיל ונמוק משמע דגם במרק שייך נמוק וא"כ צ"ל דהך דנתלבנו המים והך דנמוק חדא היא דע"י שנתלבנו המים אנו מכירין שנמוק וא"כ היינו הך ממש דמביא המחבר בסי"א דהמים מתלבנין מחמת הפרורין אזיל לי' ת"ד כו' והיינו נמוק:

ל ודומה לפת הבאה בכיסנין כו' ק' הא גבי פת ה"בכ אי קבע מברך המוציא וכאן בחביצא אין חילוק בין קבע ללא קבע דכל היכא דמברך המוציא לכל מר כדאית לי' אף בלא קבע וכל היכא דמברך במ"מ אפי' בקבע וכן מוכח בסוגיין דמייתי ראי' מדתניא לקט מכולן כזית ואכלן אם מצה היא אדם יוצא בה י"ח בפסח ואי נימא דגם לר"י היכא דליכא כזית דוקא בלא קבע הוא דמברך במ"מ אבל בקבע מברך המוציא לא תקשה מידי מהא דיוצא י"ח מצה דהרי גם בטרוקנין לקמן ל"ח א' מחלקינן בין קבע ללא קבע ואפ"ה קאמר דיוצא י"ח מצה וא"ל דהא דאמרינן בטרוקנין דיוצא י"ח מצה ר"ל באוכל שיעור קביעות הוא דיוצא י"ח מצה אבל בלא אכל שיעור קביעות כיון דמברך דק במ"מ ואין מברך ב"ה גם לענין מצה לא מקרי לחם וכ"מ קצת במג"א סי' קס"ח ס"ק ט"ז דמקשה להסוברים דפת ה"בכ ד"ל שנילוש בדבש או מי פירות מהא דכ' הרמב"ם דיוצאין במצה שנילושה במי פירות ותי' דיש חילוק בין נילוש בדבש לנילוש במי פירות ובדבש באמת לא יצא כמ"ש הרמב"ם משום דלא הוי לחם עוני וקשה אכתי מי ניחא דהרי לא כ' הרמב"ם שא"י כ"א מטעה דאינו לחם עוני משמע דלחם שפיר מיקרי וע"ק דקארי לה להקשות מהך דמצה מאי קארי לה הא מצינו כן