ביאור מרדכי ברכות נב

דתניא לעיל אפאה ובשלה בזמן שהפ"ק בתחלה מברך עלי' המוציא כו' אם אין הפ"ק בתחלה מברך עלי' במ"מ לא כפי' הירושלמי דר"ל כזית ופחות מכזית כמ"ש התו' אליבא דרש"י אלא הפי' כמ"ש רש"י לעיל ד"ה שהפ"ק שלא נמוחו בבשולן לפ"ז הך חילוקא דר"ש ורבא בין איכא ת"ד דהיינו לא נמוח לבין ליכא ת"ד דהיינו נמוח הוא עצמו החילוקא דבברייתא דמחלק בין הפ"ק דהיינו ת"ד לאין הפ"ק דהיינו ליכ' ת"ד ור"ש ורבא פי' דבריית' אתו לאשמעינן דלא נימ' הפ"ק ר"ל כזית קמ"ל אינהו דתלי' הכל בת"ד ולכאורה ק' הא התו' ד"ה חביצא הוכיחו לרש"י כפי' הירושלמי שהקשו וז"ל וא"ת והתניא אע"ג דאית בי' כזית ור"ל דע"כ ר"י מיירי בליכא ת"ד דאי באיכא ת"ד לא הי' צריך לראי' מהא דמנחות דפשיטא בכזית ואיכא ת"ד היינו פ"ק דלעיל בברייתא אע"כ ר"י מיירי בליכא ת"ד וס"ל דגם במנחות מיקרי ליכא ת"ד ולכן הקשו התו' מדתניא דמברך במ"מ ותי' וז"ל וי"ל דר"י מפ' לי' הפ"ק היינו בכזית ואין הפ"ק בשאין בהן כזית וכן מפ' נמי בירושלמי עכ"ל ופי' דלא סגי להו להתו' לתרץ דהברייתא איירי בפחות מכזית ואהא מחלק בין פ"ק לאין פ"ק אבל בכזית לא מיירי דא"כ הוי משמע דגם לר"י איכא חילוקא בליכא כזית בין פ"ק לאין פ"ק דהיינו בין איכא ת"ד לליכא ת"ד ולא משמע כן בסוגיין דמשמע ר"ש ורבא הם חדשו לכו דין זה דפרורין פחות מכזית מברך המוציא באיכא ת"ד אבל לר"י לעולם בפחות מכזית במ"מ א"כ ל"ל דמיירי לעיל בפחות מכזית דא"כ תקשה פ"ק נמי נברך במ"מ ע"כ כתבו דס"ל כהירושלמי דפ"ק ר"ל כזית ומברך המוציא אפי' בליכא ת"ד לר"י כדמייתי ראי' ממנחות ובאין פ"ק ר"ל פחות מכזית מברך במ"מ אפי' באיכא ת"ד א"כ עכ"פ מוכח כפי' ירושלמי ונ"ל דהספר ס"ל נהי דאליבא דר"י צ"ל כפי' ירושלמי אבל ר"ש ורבא דמחלקין בפחות מכזית בין איכא ת"ד לליכא ת"ד לדידהו היינו עצמו החילוקא בפ"ק לאין פ"ק ומיירי הברייתא הכל בפחות מכזית וניחא לי' בהא דלא צריכנא תו לדחוקי למ"ש התו' ד"ה אמר וז"ל לפי שכן דרך להיות ת"ד בכזית כו' דא"כ כזית דנקט לאו דוקא דהכל תלוי בת"ד ע"כ כ' הספר דבאמת לר"ש ורבא פ"ק ר"ל ת"ד ועוד דממילא אפי' להתו' דר"ל בכזית מסתמא איכא ת"ד ובפחות מכזית ליכא ח"ד א"כ היינו הך חילוקא דאיכא ת"ד והיינו דבכזית מסתמא אינו נמות לגמרי ומקרי ת"ד ובפחות מכזית מסתמא נמוח לגמרי ומקרי ליכא ת"ד:

ויש להבין בסוגיין דר"י דמייתי ראי' ממנחות ע"כ דמיירי בליכא ת"ד דאל"כ בלא"ה ידוע מברייתא דלעיל אע"כ בליכא ת"ד וס"ל דגם במנחות מיקרי ליכא ת"ד א"כ ק' לאביי דמקשה ע"ז אלא מעתה כו' ור"ל א"ה כי ליכא כזית נמי משמע אפי' בליכא ת"ד ואיך תיתי אליבי' הא דתניא באין פ"ק מברך במ"מ ובלא"ה הא שמחזירן לסלתן היינו דק דק מיקרי ליכא ת"ד כמ"ש הרר"י והרי לרש"י איירי הא דמנחות דיש בהן טיגון דמדמי הש"ס לבישול כמ"ש התו' א"כ לס"ד דאביי תקשה הברייתא וכנ"ל וצ"ל דאביי בהא גופא פליג וה"ק א"ה אפי' פחות מכזית נמי ולאפוקי מסברת ר"י דמדמי טיגון לבישול דא"ה תקשה א"ה אפי' פחות מכזית נמי יש ראי' ממנחות והא ע"כ ליתא מכח הברייתא דלעיל אע"כ ש"מ לחלק בין טיגון לבישול א"כ ממילא אין ראי' לר"י גם בכזית דשאני טיגון מבישול וכן צ"ל לר"ש ורבא דמסקו באיכא ת"ד מברך המוציא וק' א"כ מה טעם דהא דמחזירין לסלתן מברך המוציא הא שם ליכא ת"ד דאין לומר דגם הם ס"ל ה"ט דבא מלחם גדול שאני שז"א שהרי שום א' מהפוסקים לא הביאו דין זה דבא מלחם גדול ש"מ דס"ל להפוסקים דהדר בי' הש"ס למסקנא א"כ תקשה גם לר"ש ורבא אע"כ גם הם ס"ל כס"ד דאביי לחלק בין טיגון לבישול ופליגי אדר"י דמדמי אותן להדדי לפ"ז למסקנא אין ראי' להך דינא דר"י דבכזית מברך המוציא אף בליכא ת"ד משום דאין ראי' ע"ז ממנחות דטיגון שאני:

ולכן דייקו התו' וכ' לר"ש ורבא הא דמשמע בירושלמי דפ"ק הן בכזית היינו לפי שכן דרך להיות ת"ד משמע אבל בליכא ת"ד אפי' כזית לא מהני דלכאורה קשה טובא הא ר"י דמיקל בפחות מכזית אפי' באיכא ת"ד מחמיר בכזית אפי' בליכא ת"ד דלהכי הוצרך ר"י לאתויי ראי' ממנחות מכ"ש לר"ש ורבא דמחמרי בפחות מכזית באיכא ת"ד מכ"ש דנחמיר לדידהו בכזית בליכא ת"ד כדכ' הרר"י אלא ה"ט דידהו משום דס"ל דע"כ לא אר"י הכי אלא מכח ראי' דאייתא מהך דמנחות ומדפריך עלי' אביי אלא מעתה כו' וצריכין לחלק למסקנא בין טיגון לבישול שוב אין ראי' לדינא דר"י וי"ל שפיר דאפי' בכזית לא מהני בליכא ת"ד והא דס"ל לר"ש ורבא דבפחות מכזית מהני ת"ד זהו משום דמפרשי פ"ק ר"ל ת"ד כמש"ל ואפי' להתו' הך כזית דנקט הירושלמי ר"ל משום דאיכא ת"ד שזהו פירושא דפ"ק ר"ל שלא נמוח לכן שפיר כ' התו' דדוקא באיכא ת"ד מהני כזית ואז ממילא לא בעי כזית כיון דאיכא ת"ד אבל בליכא ת"ד ליכא ראי' לדר"י למסקנא אם לא שנתפס בהך תי' דבא מלחם גדול ואז י"ל דגם לר"ש ורבא אין חילוק בין טיגון לבישול כמו דס"ל לר"י ואפ"ה גבי מחזירן לסלתן מברך המוציא משום דבא מלחם גדול אבל גבי פותתן כזית דפותת הכל צ"ל כדר"י דבכזית מברך המוציא ואז שפיר יש ראי' לר"י גם למסקנא אבל כיון דהפוסקים לא הביאו דין זה דבא מלחם גדול ע"כ משמע להו דהדרינן בי' מהאי:

והרר"י פי' דמיירי במרק ומחלקין ר"ש ורבא בפחות מכזית בין איכא ת"ד לליכא ת"ד אבל בבישול אף באיכא ת"ד מברך במ"מ ומוקי לברייתא דלעיל דאפ"ק ר"ל פחות מכזית ואפי' באיכא ת"ד כיון דהוא בישול אבל בכזית מברך המוציא ולא ביאר להדיא הרר"י אם אפי' בליכא ת"ד או דוקא באיכא ת"ד אלא שהרב"י פי' בו דסתמא קאמר אפי' בליכא ת"ד אבל להרמב"ם פי' הב"י עצמו אע"ג דהוא אזיל ג"כ בשיטת הרר"י ופי' הסוגיא במרק אפ"ה גבי כזית ובבישול בעינן ג"כ ת"ד והכי מסתבר דהא אין ראי' כלל בליכא ת"ד והרי ר"י אפי' במרק הוצרך לראי' ממנחות אפי' בכזית היכא דליכא ת"ד וכיון דלהאמת צ"ל אהא דמחזירן לסלתן דמברך המוציא שהוא משום דבמנחות לא דמי למרק דהכא א"כ ממילא ג"כ אין ראי' לדין דר"י שיברך המוציא בכזית בליכא ת"ד אפי' במרק בלי בישול ומכ"ש בבישול דר"י גופא לא אמרו בבישול וקצת יש לישב דודאי לפי' הרר"י לחלק בין מרק לליכא מרק תימא הא דמייתי אביי ראי' מהא דמחזירן לסלתן דלדידי' הא קאי אחמשת המינין כפי' התו' וליכא אפי' מרק. ודאי בראי' קמייתא דמייתי ר"י שפיר י"ל דמדמי הש"ס טיגון למרק דהכא אבל הראי' דמייתי אביי ק' וכמ"ש המ"עמ והתי' אינו מובן ונ"ל שכוונתו דס"ל לאביי לדמות פחות מכזית בלי מרק היכא דליכא ת"ד לאית בי' מרק ואיכא ת"ד ולכן מקשה לר"י דס"ל פחות מכזית אינו מברך המוציא אפי' באיכא ת"ד נהי דאית בי' מרק מ"מ לא עדיף המרק מליכא ת"ד בלי מרק (א"נ דקו' דאביי הוא רק על לישנא דר"י דנקט רק כזית הא אפי' פחות מכזית נמי ולשון אלא מעתה קשה קצת לפי' זה) וא"כ לר"ש ורבא דבאיכא ת"ד מברך המוציא א"ש הך דמחזירן לסלתן וא"צ לאוקים בבא מלחם גדול אבל מ"מ הראי' דר"י מהך דפותתן כזית ראי' זו נשאר בתקפה דהשתא קיימינן דגם למסקנא טיגון דמנחות שוה מ"מ למרק דהכא וא"כ נשאר דינא דר"י דמברך המוציא על כזית אפי' בליכא ת"ד באיכא מרק וממילא ס"ל להרר"י דה"הד בבישול דהא בליכא ת"ד מרק דמי לבישול לגבי פחות מכזית וכיון דחזינן דבכזית חייב במרק בליכא ת"ד ה"הד בבישול דדחיקא לי' להרר"י לומר דבכל גווני תרתי למעליותא בעינן ר"ל כזית ואיכא ת"ד או כזית ובלי בישול כ"א מרק או פחות מכזית ואיכא ת"ד ובלי בישול כ"א מרק דזה דחיקא לי' אבל לפירש"י דקאי הך דמחזירן לסלתן על מנחות א"כ ע"כ צ"ל להאמת דר"ש ורבא מחלקין בין טיגון לבישול א"כ ממילא נדחה ג"כ ראיית ר"י כדמקשה אביי לדבריו דר"י כדלעיל אין לנו ראי' לענין בישול בליכא ת"ד אפי' ביש בו כזית ולכן דחקו התו' לפרש דר"ל סתם כזית אית בי' ת"ד אבל הרמב"ם אע"ג דתופס כפי' הרר"י כמ"ש הב"י ונשאר דברי ר"י קיימין במרק בליכא ת"ד דמברך המוציא על כזית מ"מ גבי בישול אין לו ראי' ומוקמינן פ"ק דומיא דאפ"ק כולהי באיכא ת"ד:

ומהר"י פאסי שהביא הב"י פי' בדברי הרמב"ם ג' חילוקין דבעברה ת"ד לגמרי אפי' בכזית מברך במ"מ