ביאור מרדכי ברכות נא

כל כך כמו חילוק אבל בדברי הרמב"ם עצמו יש לפרש דכתישה הוא טפי מן חילוק ונקט תרתי גווני אבל לעולם לא סגי בהסרת הקליפה לחוד אם אינם נחלקין קצת וכן הרר"י דקאמר כשנכתשו ר"ל כתישה של חילוק וכ"מ לשון הברייתא דנקט חילקא דוקא כמ"ש המג"א עצמו דמשמע אבל הסרת הקליפה לא מהני וזו היא דעת הב"ח שאין מברך במ"מ על חטין שלמין והנה מלשון המג"א מבואר דס"ל דנדבקו יחד לאו היינו נתמעך ותרתי בעינן נדבקו יחד שנעשה ע"י החילוק והיינו דנקט הברייתא אלו הן מעשה קדרה חילקא כו' וגם נתמעך בעינן כדנקט בש"ס כעין חביץ קדרה ובאמת מהרר"י שלא הזכיר נתמעך רק נדבקו והתו' הזכירו נתמעך ולא הזכירו דיבוק משמע דדא ודא אחת היא ורק מדברי הב"י לקמן גבי אורז שכ' דגם בדוחן בעינן שיתמעך ורק לא בעינן כתוש אבל בדגן בעינן ג"כ כתוש דהיינו הסרת הקליפה או חילוק שהתועלת בו שעי"ז נדבקו כדברי המג"א לעיני מזה משמע נתמעך לאו היינו דבוק דהרי אם לא כתשן א"א שידבקו ומ"מ לולא דברי המג"א ה"א נתמעך היינו דבוק והרר"י דכ' לעיל בשנכתשו החטין ונדבקו תרתי קאמר דבעינן כתישה ובעינן דבוק ולעולם דשייכא דבוק בלא כתישה אלא דלא מנהני וכדנקט בברייתא חילקא דוקא וגם דבוק בעינן כלישנא דכעין חביץ קדרה דמשמע שנדבקו ובסיפא תרתי קאמר אם בישל החטין שלמין אף בנדבקו או הגרעינין עומדין שלמין ר"ל אף בחלקן ורק שהגרעינין נפרדין וקרא אותן שלמין מפני שנשארו כמו שהיו קודם הבישול ולפ"ז המיעוך והדיבוק הכל א' ולפ"ז בכתשן ר"ל הסרת הקליפה להמג"א או חלוקה להב"ח מהני דבוק או נתמעך דהכל א' ועיין:

כה תוך הסעודה מפני ספק כו' צ"ע לענין ברכה ראשונה אם נפטרו חטין שלמין שהן בעיני' מן הפת דלדעת התו' לקמן מ"א ב' ד"ה הלכתא שכ' וז"ל שרגילין לאכלן עם הפת כגון בשר ודגים וכל מיני קדרה כו' א"כ חטין שלמין כיון דאין להן דין מעשה קדרה לברכת במ"מ ויש להן דין פירות בברכתן בפ"הא ה"הד דיהא להן דין פירות בזה שיברך לפניהן תוך הסעודה כמו בשאר פירות דבין חיין בין מבושלין אם לא באו ללפת ואין רגילין ללפת בו שמברך לפניו מיהו לדעת הרשב"א שם דס"ל דכל מידי דבא למזון ולהשביע א"צ ברכה לפניו לדידי' אפשר דגם חטין שלוקות בעיני' כמו דהן משביעין כשנדבקו מסתמא כן הם משביעין כשהן בעיני' ומ"מ לענין ברכת במ"מ לא חשיבי אבל לדידן דלא קי"ל כהרשב"א דהך סברא דלמזון קיימא אינו פוטר מברכה לפניו כ"א ברגילין ללפת א"כ מ"ש חטין בעיני' משאר פירות וגם להרשב"א צ"ע דלכאורה מדאינו מברך במ"מ ש"מ דבעיני' אינם משביעין מיהו במקומו נבאר אי"ה דגם לדידן כל מידי דמזון פטור מברכה ראשונה:

כו כי שמא טעון ברכה כו' וכ"כ התו' ר"ל דר"ת ס"ל לברך אחריו מעין ג' וחלקו עליו וטעם הפלוגתא דר"ת ס"ל דדוקא לר"ג אתי ארץ לפרושי קרא דחטי ושעורה דר"ל דייסא וממילא לרבנן דס"ל ארץ הפסיק על כל הז' מינין דא"מ ב"ה נשאר פירושא דקרא חטה ושעורה כפשטא דר"ל כוסס חטה והחולקין ס"ל דר"ג הוא דמצריך קרא ע"ז אבל רבנן ס"ל כן מסברת חוץ דחטה ושעורה קאי רק אדייסא וע"כ בכוסס א"מ מעין ג' והנה במעין ג' אם הוא דאוריי' או דרבנן דעת הרשב"א דהוא דאוריי' דהא דארץ הפסיק ר"ל שא"מ ב"ה אבל מ"מ מברך מעין ג' מדאוריי' מדסמיך קרא דז' מינין לקרא דואכלת כו' ודעת הרמב"ם דהוא רק מדרבנן ואסמכוה אקרא ולדבריו הא דארץ הפסיק הענין ר"ל לגמרי הפסיקו דלא קאי ואכלת כו' רק על לחם דכתיב בסמוך ולא על ז' מינין ולכאורה אם ר"ת ס"ל כהרשב"א דמעין ג' דאוריי' ק' א"כ ר"ג ורבנן דפליגי דתאנים וענבים דר"ג לחומרא דמברך ב"ה ורבנן לקולא דסגי במעין ג' פליגי ג"כ בחטה ושעורה ובהיפוך דלר"ג דחטה ושעורה היינו דייסא א"כ בכוסס חטה דליכא ב"ה ליכא ג"כ מעין ג' דהא קרא לא מיירי מיני' אבל לרבנן דחטה ושעורה ר"ל כוסס א"כ מברך עליהן מעין ג' דאוריי' אך אם ס"ל לר"ת דמעין ג' דרבנן אפשר דמודה ר"ג בכוסס דעכ"פ מברך מעין ג' מדרבנן ודוחק דהרי בכוסס חטה ליכא אסמכתא דקרא טפי משאר פירות וכי היכי דלא תקנו בשאר פירות מעין ג' ה"הד בכוסס חטה לר"ג אבל א"א לחלק ולומר דמעין ג' דז' מינין דרבנן וברכת ה' מינין הוא דאוריי' דא"כ ודאי ק' ממ"נ אם לרבנן ארץ הפסיק לגמרי א"כ גם דייסא ממועט ואם ר"ל דהפסיק רק לענין ב"ה א"כ גם בכל ז' מינין מעין ג' דאוריי' וא"ל דארץ הפסיק לגמרי וארץ חטה ושעורה איירי בכותח וא"כ דייסא לא כתיבא בקרא ולא קאי עלה ארץ הפסיק הענין ולכן נשאר בדידה דין מעין ג' דאוריי' דז"א דנהי דאינו ממועט מארץ הפסיק:

מ"מ ברכתו מעין ג' היכן רמיזא דממ"נ אם נכלל דייסא בלחם א"כ נברך עלה ב"ה ואם אינו נכלל בכלל לחם מעין ג' דידי' מדאוריי' מנ"ל:

ודע דלהרשב"א דס"ל מעין ג' דאוריי' אם נתפס כר"ת דמברך מעין ג' על חטה ושעורה יש לקיים הא דאר"י לקמן מ"א א' כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה גם לברכה אחרונה ומדאוריי' לגבי חטה ושעורה דברכה אחרונה דידהו מחולק משאר בר"א ושייך גם בזה דין כל המוקדם אבל באינך פירות עצמן ליכא למימר כל המוקדם לענין בר"א דברכותיהן שוות וליכא נ"מ דבשלמא בברכה שלפניו איכא נ"מ מה שיברך עליו ויאכל ממנו תחלה משא"כ לענין בר"א גם להחולקין על ר"ת ומפרשים דחטה ושעורה ר"ל דייסא ג"כ מתקיים הך דכל המוקדם לענין בר"א דאין בר"א דחטה שוה לבר"א דשאר פירות וכן הך דמוקדם לארץ קמא מוקדם לברכה מהמוקדם לארץ בתרא ג"כ הנ"מ לבר"א דדייסא דחטה קודם לזית ושעורה קודם לדבש אבל זית קודם לשעורה והכל לבר"א. לפ"ז א"ש הא דמסקינן התם דלר"ח דאמר כל הפסוק כולו לשיעורין נאמר קרא אסמכתא בעלמא הוא דמשמע דלר"י דאמר כל המוקדם כו' דרשא גמורה היא דהשתא ודאי עיקר קרא לבר"א אתי ולהקדים ברכת ח"וש על אינך ה' מינין דבתרייהו ולהקדים זית לשעורה והכל לבר"א וזה עולה לדעת הסמ"ק שהביא במג"א סוף סי' רי"א וחיזוק לדברי בה"ג והרשב"א דלהסוברים דמעין ג' הוא דרבנן ולדידהו צ"ל דגם דרשא דלהקדים הוא רק אסמכתא נגד פשטות משמעות הסוגיא וכנ"ל אע"כ כהרשב"א וב"הג ועיקר קרא להקדים מעין ג' ורק דממילא לדידן דאיכא ברכה ראשונה מדרבנן גם בזה יש הדין דהקדמה ושייך אפי' בכל הפירות זה נגד זה דאע"ג דברכותיהן שוות מ"מ נ"מ בקדימה מה שיאכל תחלה:

ובזה מיושב היטב קו' המג"א סי' רי"א סק"ב על הר"אש וז"ל דמשמע דלרש"י א"ש והלא דש"י ס"ל דאין שום קדימה כשברכותיהן אינן שוות עכ"ל ופי' וקרא אף בחביב איירי כמ"ש הר"אש לעיל מיני' וכן הקשה ג"כ בדרישה ולפי הנ"ל א"ש דודאי סברא דחביב הוא רק לגבי ברכה שלפניו אבל לגבי בר"אח אין מעלה בחביב דמאי דהוי הוי ולכן בס"ד דהוי ס"ל להר"אש דח"וש ר"ל בכוסס ע"כ דינו שמברך אחריו מעין ג' כר"ת דהרי החולקין עליו טעמייהו משום דקרא לא מיירי בכוסס כ"א בדייסא ממילא למאי דס"ד דהר"אש שהקשה על בה"ג וס"ל דק"וש היינו בכוסס ע"כ דינו שיברך מעין ג' וא"כ נ"מ בהא דכל המוקדם גבי ח"וש לענין בר"אח ואע"ג דכל המוקדם קאמר ולענין שאר מינין דליכא נ"מ לבר"אח צ"ל דקאי אברכה ראשונה מ"מ הא סתמא קאמר כל המוקדם כו' ולכל חדא וחדא כדאיתי' גבי שאר מינין זה נגד זה דלא שייך קדימה בבר"אח דחדא ברכה לכולן צ"ל לברכה שלפניו ולגבי אין ברכותיהן שוות דיש נ"מ בבר"אח נ"מ בקדימה לענין בר"אח אבל לב"הג דס"ל בפ"הע הוי מבורר לגבי בפ"הא ה"הד לגבי בר"אח ה"ל ברכת על העץ ועל פ"הע מבורר לגבי ברכת על האדמה ועל פ"הא שפיר הקשה הר"אש וא"ש:

כז שלא יהא נימוח כו' ואפי' נתבשלו כדפירש"י והא דלעיל דאין הפרוסות קיימות כו' משמע דמפ' אליבא דרש"י הא