ביאור מרדכי ברכות ה

והרי אין הטעם מפורש בבריית' וי"ל שהוא מטעם מקיש שכיבה לקימה אבל לעולם דלא בעינן בשל ערבית סג"לת כלל כדס"ל לריב"ל אע"כ ס"ל להתו' דגם אם מהקישא דשכיבה לקימה נפקא עיקרו משום סג"לת וא"כ ממילא אנו שקורן ק"ש וברכותי' ה"ל שפיר סג"לת וצ"ל דס"ל להתו' כיון דקרא דבשכבך כו' לא כמר דייקי ולא כמר דייקי ע"כ בעינן לה"ט דסג"לת ומשום הך סבר' ניחא לן למידרש טפי שכיב' לקימה כדר"י וממילא אף היכא דאו' הברכות קודם תפלה דה"ל סג"לת אפ"ה בעינן דוקא ק"ש קודם כהקישא דשכיבה לקימה ואפ"ה שפיר מוכח דבעינן סג"לת בערבית דא"לכ הוי דרשינן קרא דשכיבה לקימה כדדריש ריב"ל וע"כ שפיר השיגו אסדר רב עמרם:

ובתוס' סיימו בשי' ר"י וכן מוכת בהא דרב צלי של שבת בע"ש ומסתמא קרא ק"ש והר"אש דוחה דדלמא רב כרי"בל ס"ל וק"ק לדבריו הא דמוכיח הש"ס לקמן אדרבה מדר"ה לא צלי כו' ש"מ כרבנן ס"ל דמאי קושי' דלמא ר"ה משו"ה לא צלי משום דאיהו ס"ל כר"י ולא הי' אפשר לקרוא ק"ש ביום אבל הר"רי דוחה מטעם אחר די"ל משום מצות תוספת שבת לא חש אסג"לת. ולדבריו צ"ל הא דמייתי הש"ס ראי' מיני' דהלכה כר"י ולא ניח' לי' דמשום מצות תוס' שבת הקדי' הזמן דזהו ודאי דאין להקדי' להתפלל שלא בזמנה משום מצות ת"ש אבל השת' דס"ל כר"י ולא ביטל רק הסג"לת לענין זה עדיפ' לי' מצות ת"ש ולקמן ר"פ ת"הש העתיק הר"אש דברי הר"רי משום דנ"מ לדינא דאף להמחמירין בחול להתפלל בלילה דוק' יכולין לסמוך בע"ש למיעבד כר"ימשום מצות ת"ש:

ונלע"ד דמ"ש התו' דמסתמא קרא רב ק"ש עיקר הוכחתם מהא דגרסינן לקמן כ"ז ב' רב מצלי של שבת בע"ש אומר קדושה על הכוס או אינו אומר קדושה על הכוס ת"ש דא"רנ א' שמואל מתפלל כו' ע"ש ובודאי לשמואל דס"ל בפסחים ק"א א' אין קידוש אלא במקום סעודה ע"כ דאכל גם מבעוד יום דא"לכ אין מועיל הקידוש אם אין רוצה לאכול לאלתר כמבואר בסי' רע"ג ס"ג בהגה אע"כ דאכל גם מיד ומשמע דרב דצלי כו' ואו' קדושה כו' מיירי ג"כ בכה"ג דאכל וא"כ קשה בזה כמו שהקשה בב"י בסי' רס"ז על מ"ש המה"ריא שיכול לקבל שבת ולאכול מיד וז"ל וא"ת מ"מ איכא למיסר לאכול קודם שיקרא ק"ש וי"ל דכיון דאיכא רבוותא דפסקי דמפלג המנחה ואילך הוי זמן ק"ש כו עכ"ל ע"ש וא"כ היינו דהוכיחו התו' דמסתמא קרא ק"ש. דמה שדחה במג"א ס"ק ב' ע"ז די"ל דגמר מלאכול חצי שעה קודם הלילה ודאי דחוק הוא דהרי כל שיעור' דפ"המ הוא רק שעה ורביע וא"כ צ"ל דשיעור זמן התפלה עם זמן אכילת הסעודה של שבת לא הי' נמשך רק מעט משיעור ג' רביעית שעה דהרי כשיודע שיומשך בזמן איסורו ה"ל התחיל באיסור כמ"ש הרש"בם פסחי' ק"ז ב' וא"כ ע"כ יודע הי' רב שיוגמר אכילתו חצי שעה קוד' הלילה וזה דוחק אע"כ שקרא ק"ש ביום והר"רי שדחה דרב לא קרא ק"ש ביום וקרא בלילה איהו אזיל לטעמי' דמפרש תפלת המנחה עד הערב ר"ל עד השקיעה מפני שאז הדם נפסל ולדבריו ע"כ דר"ל תחלת השקיעה שהרי הדם נפסל בתחלת השקיע' כמ"ש רש"י בפסחי' דף צ"ד ע"ב ושם בתו' וכיון דתחילת שקיעה הוא לכל הפחות שיעור ד' מיל קודם הלילה א"כ ר"י דקא' עד פ"המ שהוא שעה ורביע אם חשבונו מן הלילה הוא הרי ליכא נ"מ בין ר"י לת"ק רק שיעור ג' חלקי ששים משעה ומכ"ש לעולא דס"ל שם בפסחי' צ"ה דמתחלת שקיעה עד הלילה הוא ה' מיל וא"כ אדרבה זמן דרבנ' הוא מוקדם לזמן דר"י וזהו נגד כל הסוגי' שם אע"כ דלפי' הרר"י צ"ל דר"י דא' עפ"המ בא להוסיף שעה ורביע קודם תחלת השקיעה ולכן לדידי' שפיר י"ל דרב לא קרא ק"ש עד הלילה ואפ"ה גמר אכילתו הרבה קודם חצי שעה דסמוך לק"ש שהוא בצ"הכ אבל התו' דתופסי' כפי' הרמ"בם והר"עב והטור דעד הערב ר"ל צ"הכ ולדידהו ר"י דקא' פ"המ היינו שעה ורביע קודם צ"הכ ולכן ס"ל דאי לא קרא רב ק"ש ביום א"כ התפלה והאכילה יודע הי' שלא יומשך רק שיעור ג' רביעית שעה אע"כ דמסתמא קרא ק"ש והר"אש אע"פ שדחה ראי' של התו' מ"מ רק לדחי' בעלמא כתבו אבל העיקר ס"ל כהתו' גם הא דמייתי דברי הרר"י בר"פ ת"הש הוא רק לאשמעינ' דיש להקדי' בע"ש אף להמחמירין בחול אבל מ"מ בעיקר דברי רב למאן דסובר דעד הערב ר"ל צ"הכ ודאי דצ"ל דרב קרא ק"ש ביום ולכן מק' הב"י לדידן דתפסינן הך פי' דערב ר"ל צ"הכ וכשמקדימין להתפלל שעה ורביע קודם מסתמא אין ידוע בבירור שיגמר הסעודה חצי שעה קודם ללילה כן נ"ל נכון:

ובמ"גא שם סק"א יהיב טעם לדברי בה"ג דכ' שיש להקדי' בע"ש משום דתפלה כנגד אברי' ופדרי' תקנו ובשבת אסור ליתנן ע"ש וכ' דצ"ל לדידי' דמעיקרא הוי בעי למיפשט מרב דהלכה כר"י אבל למסקנא כו' ע"ש ולענ"ד לפי ה"ט דמשום דא"א ליתן האברי' ופדרי' בשבת בלא"ה א"ש הוכחת ה"שס דהא ר"ח הוא דאמר הך ניחזי אנן מדרב צלי כו' ור"ח ס"ל ביומא מ"ה דתמיד דוחה שבת בין בתחלתו בין בסופו ורק לענין טומאה מחלק ר"ח בין תחלתו לסופו א"כ לדידי' אברי' ופדרי' של חול נסדרו בשבת וב"הג אזיל לדידן דקי"ל כרבא שם דתמיד תחלתו דוחה שבת וסופו אינו דוחה וזה ברור:

ו החשד זנות לפ"ז בתרי וכשרים ובחורבא חדתי שרי עיין בגמ':

ז לאכול סעודה כו' זהו ג"כ לשון התו' ומשמע מזה דוקא בהגיע זמן אסור לאכול דוקא אבל טעימה שרי אבל בת"ה דסי' ק"ט אוסר גם טעימה ומ"מ דוקא בהגיע הזמן אבל חצי שעה קודם מודה הת"הד דאין אסור רק להסב ולאכול אבל טעימה שרי זולת בהר"רי בריש מתני' משמע דאף בטעימה אוסר קודם שהגיע הזמן ובהכי א"ש מ"ש התו' לעיל ב' ב' ד"ה משעה תימה עני גופי מתי יתפלל כו' וכ' במה"רשא דעל המתני' לא קשה כו' ולהנ"ל א"ש בלא"ה דבמתני' לא הוזכר פת ומצי מיירי לאכול בתרומתן