ביאור מרדכי ברכות ד

לס"ד דמקשה ע"כ מתני' דלא כר"מ אלא כחכמי' דיהבו שיעור' דצ"הכ ובריית' קדמייתא דיהיב שיעור' דעני דהיינו שיעור' דבני אדם כו' ע"כ לא אתי' אלא כר"מ א"כ מעיקר' מאי ק' ממתני' אבריית' (ודוחק לומר שהן שני מקשנין) אבל להנ"ל א"ש דהוי מ"למ דגם מתני' אתי' כר"מ זרק דבמתני' נקיט זמן חיובו לאלתר דאינו רשאי לאחרו הוא מצ"הכ:

ובבריית' קא' ר"מ מאימתי מתחילין כו' משעה שבני אדם כו' הוא דרשאי לקרותו אז אבל אין חיובו אז דוקא שלא יהא רשאי לאחרו עצ"הכ א"כ מצי אתי' מתני' שפיר כר"מ דסתמא דמתני' כוותי' אבל מבריית' קדמייתא דקתני כלישנא דמתני' מאימתי קורין שפיר מקשה אמתני' וכן מקשה שפיר דאי דעני וכהן חד שיעור' ר"מ היינו חכמי' ודו"ק:

ג היינו בין השמשות כו' פיר"שי אבל ברשב"א הביא פי' הרר"ה גאון דהוא מתחלת שקיעה ור"ל משעה שראוי להוסיף על הקודש ולקדש היום וכפי פירושו להסובר' לקמן דעבדינן כתנאי דבריית' שרי לקרו' ק"ש מתחלת שקיעה אבל הטור תופס פי' ר"שי ולכן כ' שאף לשי' הר"י לקמן דעבדינן כתנאי דבריית' לא שרי לקרות רק מעט זמן קוד' ב"הכ והוא רק שיעור הב"הש ובאמ' לרה"ג ק"ק דלדבריו זמנו של ר"מ מאוחר לדר"א ומוקד' לדר"י וא"כ בהא דקאמ' בסוגי' דעני מאוחר דאל"כ היינו דר"א הל"ל היינו דר"מ דהא דר"א מוקדם טפי מיהו גם לר"שי למסקנא דר"מ ר"ל ב"הש דר' יוסי ג"כ מאוחר לדר"א רק להראב"ד שהביאו ברש"בא דר"מ היינו דר"א ממש למסקנא ע"ש:

ד והכי איתא בירושלמי כו' פי' משם ראי' דנהגו הכי כמנהגנו ומשום דוחק' דציבור' כ"מ במאור ע"ש ובזה נסתלק השגת הרא"בד מעליו ע"ש:

ה וגם ק"ל כר"י כו' לכאור' ערבב הספר דעת הר"ת ודעת הר"י דר"ת הוא דתי' משום דק"ל כר"י והר"י הוא דתי' דק"ל בהני תנאי כו' ויש נ"מ לדינא דלהני תנאי דבריית' לא שרינן לקרות ק"ש קוד' צ"הכ רק זמן מעט קודם כמ"ש בטור ולר"ת שרי לקרות מפלג המנח' ונ' דהספר דקדק היטב כדי לישב מאי דק' על כל חד וחד דעל שי' ר"ת כבר הקשו הרא"ש והרש"בא דשאני ק"ש דבשכיבה תליא רחמנא:

ולא דמי לתפלה דכנגד תמידין תקנו דתליא ביום ולילה גם על תי' הר"י ק' קושיי הרא"ש והרש"בא דאיך נפסק כר"מ לגבי ר"י או חכמי' וכן לא קי"ל כר"א לגבי ר"י אבל לדברי הספר א"ש דע"כ ר"מ ור"א דמקדמי זמן ק"ש ע"כ ס"ל חדא מתרתי או דהוי זמן שכיבה לדידהו מוקדם או דלא דרשי לגבי התחלת זמן ק"ש בשכבך אלא ה"ל כאילו כתיב לילה דבשכבך ר"ל זמן שכיבה והיינו לילה וס"ל דנקרא אז לילה ור"י וחכמי' דפליגי י"ל בתרתי או דמודו להו דמיקרי אז לילה רק דהם דרשי בשכבך דבעינ' זמן שכיבה ממש או בהיפוך דמודו להו דה"ל שפיר זמן שכיבה או דלא בעינן ז"ש ומכ"מ ס"ל דאין להקדים משום דאכתי לא הוי לילה וממילא כיון דאפושי פלוגת' לא מפשינן אמרי' דחכמי' ור"י מודו לר"א ור"מ דהוי אז זמן שכיבה או דלא בעינן זמן שכיבה ממש ורק משום דלא הוי לילה ס"ל דאין להקדים לקרות אז וממילא אנן דקי"ל כר' יודא דמפ"המ מהוי לילה לענין תפלה ונהי דיש לחלק דלגבי ק"ש שאני דבעינן זמן שכיבה הרי בהא כולהי תנאי דבריית' ס"ל דזמן שכיבה הוא כבר קודם צ"הכ כדס"ל לר"א ור"מ ובהא ל"פ חכמי' ור"י דגם אינהו מודי לר"א ור"מ דהוי ז"ש אלא משום דלא הוי לילה פליגי ובהא מלתא כבר איפסק' הלכתא דאי בעי עביד כר"י עביד ותו ליכא שום דחי' ע"ז ובודאי ר"ת עצמו דסומך על ר"י לחודא ומתיר מהפ"המ ק' עליו קושי' הרא"ש והרשב"א משא"כ להספר לא מייתי להא דר"י רק לראי' לענין זה דמיקרי לילה ומהני תנאי דבריית' הראי' דמיקרי ז"ש ובהא ל"פ חכמי' ור"י וזו שיטה נכונה בלי פקפוק ולכן סיי' ע"ש הרא"בי דהמחמיר להמתין עד הליל' יש בו משום יוהרא אבל מכ"מ אין להקדי' רק הזמן מעט כשיעור דהנך תנאי דברייתא:

והרש"בא תופס שי' רש"י וישב כל הקושי' ע"ש רק בהא דמזכיר יציאת מצרי' ביום ע"ז לא תי' כלום. ורבינו יונה כ' דרשאי להזכיר י"מ של לילה גם ביום ע"ש. ובתוס' מקשים עוד דלר"שי מנהגנו כריב"ל דס"ל תפלות באמצע תקנום ודבריהם צריכים ביאור דמאי קושי' הא כל טעמא דר"י דפליג אדרי"בל הוא משום דבעינן למיסמך גאולה לתפלה גם בערבית והרי לרש"י קורין ק"ש עם הברכות ביום ושפיר איכא סג"לת וא"ל דקושי' התו' הוא ללישנא דבקרא פליגי מר סבר בשכבך ובקומך מקיש שכיבה לקימה מה קימה ק"ש ואח"כ תפלה כו' ולהך לישנא בלאו ה"ט דבעינן סג"לת בעינן דוקא ק"ש קודם תפלה ומשו"ה מקשי' התוס' למנהגנו דה"ל דלא כר"י דע"כ זה אינו דהרי בתר הכי מתיב מר ברי' דרבינא מהא דבערב מברך שתי' לאחרי' והא לא קא סמיך ג"לת משמע דהש"ס תופס לישנא קמא עיקר או דגם לל"ב דמקרא יליף מ"מ הוא ג"כ רק מה"ט דסג"לת כדדייק לישנ' דר"י דא' איזהו כו' זהו הסג"לת של ערבית וע"ק לפי"ז דלקמן ד' ב' בתו' ד"ה אמר השיגו אסדר רב עמרם שפי' דמה שאנו אומרי' קדיש בין ג"לת כו' דלא בעינן מסמך גאולה דערבית לתפל' וכ' התו' ולא נהירא כו' והלכה כר"י וקשה הא אדרבה בכולה דוכת' קי"ל כרי"בל רק כאן תני' כוותי' דר"י בבריית' דתניא קורא ק"ש ומתפלל