ביאור מרדכי ברכות מט

עשה מהן פת א"מ רק שהכל והוסיף עוד דאפי' עשה תבשיל משאר מינין מברך רק שהכל וזה תימה כמ"ש הב"י ומבואר במג"א ס"ק י"ג עכ"פ הרא"ש הסכים עם הרי"ף בסברתו דכל היכא שא"י לברך במ"מ מברך רק שהכל ופליג עליו בעיקר הסוגיא דס"ל דר"וש אתותבו גם בדוחן הרי הרא"ש מחולק עם הרי"ף בהיפוך ממה שמחולק הב"הג עם הרי"ף דב"הג קיים שיטתי' דהרי"ף ופליג עליו בסברא ולהר"אש הוא בהיפוך:

וקשה לי לדברי הרי"ף מאי פריך הש"ס בעירובין ל' א' ולא אותביני' חדא זימנא דהא בסוגיין לא אתותבו רק באורז ולא בדוחן אבל מהתם אתותבו גם בדוחן כמ"ש התו' שם דרק אשאר מילי לא ק' די"ל דאע"ג שנקרא מזון מ"מ לא קבע עלייהו אבל על אורז ודוחן קבע ואילו הוי מזון ע"כ יברך במ"מ וא"כ מהתם אתותבו גם בדוחן דכיון דמיקרי מזון מברך עליו במ"מ ולישב נ' דהרי"ף ס"ל דגם דוחן אין דרך לקבוע עליו א"כ כמ"ש התו' שם דלא ק' בלא"ה ממתני' אכל מילי דלא מברכין עליהן במ"מ והרי מיקרו מזון דצ"ל דטעמא משום דלא קבע עליהן כן י"ל ג"כ בדוחן דאע"ג דמיקרי מזון אפ"ה א"מ עליו במ"מ משום דלא קבע ורק באורז ס"ל להש"ס דע"כ קובע עליו ותדע דהרי לריב"נ דאמר אורז מין דגן הוא מברך עליו ב"ה כמבואר בסוגיין א"כ צ"ל דקבע עליו ומדריב"נ נשמע לרבנן דבהא אי קבע עלי' או לא. לא פליגי עלי' וא"כ אם גם באורז א"מ במ"מ צ"ל הטעם משום דאינו מזון ע"ז תקשה שפיר מתני' דעירובין וא"כ גם משם לק"מ אדוחן ושפיר פ"הג דעל אורז כבר אתותבו בסוגיין וא"ש מיהו התו' שהזכירו שם בדבריהם דגם על דוחן קובע צ"ל דפליגי אדבריהם בסוגיין שכתבו כהרי"ף והכוסס את הדוחן כ' באבן העוזר דתניא בפלוגתא דהרי"ף והר"אש הנ"ל דלהרי"ף דעל דוחן אינו מברך במ"מ א"כ ברכתו כשמבושל בפ"הא ע"כ כשכוסס חי ברכתו שהכל דהרי אינו טוב חי כמבושל אבל להר"אש דבתבשיל מדוחן מברך במ"מ ע"כ כשכוסס נחית דרגא ומברך בפ"הא:

גרסינן בשמעתין הכוסס את החטה מברך עלי' בפ"הא וכ' בד"מ משמע דוקא חטה דראוי לכוס אבל שעורה ברכתה שהכל וכ"כ בהג"ה להלכה ויש לדחות דנקט חטה לאפוקי מדר"י דאמר חטה מין אילן היא וכדמשני רנב"י לקמן מ' א' אמתני' דהתם לא נצרכא אלא לר"י כו' ע"ש וכן י"ל אברייתא דהכא (ואולי דלר"י כי היכי דחטה מין אילן גם שעורה מין אילן ודוחק ולכאורה יש קצת ראי' לדבריו מדפרכינן לעיל ל"ו א' אדר"י דאמר קמחא דחטי שהכל מדאמר שמואל קמחא דשערי שהכל מאי לאו דחטי בפ"הא דאל"כ לישמעינן דחטי וכ"ש דשערי דמאי קו' דלמא נקט קמחא דשערי לדיוקא מיני' קמחא הוא דמברך שהכל אבל שערי גופא בפ"הא ולא אתא לדיוקא קמחא דחטי אלא שעורה גופא אע"כ דבאמת אשערי גופא מברך שהכל ואפ"ה נקט קמחא דשערי ש"מ דלדיוקי דקמחא דחטי אתי דמברך בפ"הא וגם זה אינו ראי' די"ל דס"ל להש"ס דלא שביק שמואל רבותא דעיקר הדין דקמחא דחטי שהכל ה"ל רבותא לגבי קמחא דשערי בשביל הדיוקא דנדייק מיני' דקמחא דשערי שהכל אבל שעורה גופא מברך בפ"הא א"כ די"ל דהש"ס פשיטא לי' מבחוץ דמברך אשעורה בפ"הא ולא הוצרך שמואל לאשמעינן כלל:

ובספר א"ע החזיק בשיטת הרד"א שהביא הב"י דאין מברך כלל מדא' ר"י ביומא פ"א א' דזר שכוסס שעורים של תרומה פטור מחומש דאזוקי מזיק לי' וכמו דמדמה הש"ס לעיל ל"ה ב' גבי שמן דין ברכה לתרומה הה"ד בשעורה ובשמן קי"ל דאינו מברך כלל הה"ד בשעורה וסיים דכי היכי דלא תקשה הא בקמחא דשערי דקשה לקוקיאני עכ"פ ברכתו שהכל צ"ל דמיירי בקמח קלי כמ"ש הפוסקים עכ"ל וזה אינו דרק הא דקמחא דחטי דאר"י בפ"הא איכא דמוקי לי' בקלי אבל הא דשמואל דקמחא דשערי שהכל ליכא למ"ד דמיירי רק בקלי אדרבה להסוברים אליבא דהרי"ף דמוקי הא דקמחא דחטי בחי ואפ"ה פריך הש"ס עלה מדיוקא דשמואל דקמחא דשערי שהכל ש"מ דגם קמחא דשערי איירי בחי דאל"כ אין ראי' לדיוקא דחטי כ"א בקלי דוקא ולא בחי אע"כ דהך תי' ליתא כלל ומה שתי' עוד דצ"ל דקמחא דשערי אינו מזיק כמו שעורה גופא א"כ בהשתנותו להיות קמח אשתני לעלויא ובקמחא דחטי דאר"נ שהכל טעמי' משום דאשתני ולא אשתני לעלויא לפ"ז מאי פריך הש"ס מדנקט שמואל קמחא דשערי שהכל ש"מ דחטי בפ"הא דלמא אדרבה לא מבעיא קמחא דחטי דאשתני ולא לעלויא ודאי דמברך שהכל אלא אפי' בקמחא דשערי דאשתני לעלויא שהרי מעיקרא הוא מזיק ועכשיו אינו מזיק כ"כ אפ"ה ברכתו רק שהכל דגם למאי דס"ד ס"ל הך סברא דקשה לקוקיאני כמו במסקנא דמשו"ה נמי הוי ס"ל בס"ד דבקמחא דשערי שהכל ובקמחא דחטי בפ"הא ע"כ משום דידע להך סברא דקשה לקוקיאני וע"ק כיון דע"כ צ"ל דבקמחא דשערי אע"ג דמפורש בגמ' דקשה לקוקיאני מ"מ אינו מזיק כ"כ כמו שעורה גופא וברכתו שהכל וגם צ"ל דאינו מזיק כ"כ כמו שמן דאנן דקי"ל דלא כרמב"ם אין מברכין כלל בשמן א"כ גם בשעורה גופא נימא כך דנברך בפ"הא ואע"ג דמזיק מ"מ אינו מזיק כ"כ כמו שמן ויש חילוק בין ברכה לתרומה כמו דצ"ל בקמחא דשערי וצ"ל דלהחולקין על הרמב"ם ס"ל באמת זר שאכל קמחא דשערי דתרומה חייב בחומש וזה תימה:

ועוד אי נימא דמשום דפטור מחומש בכוסס שעורה ש"מ דאין מברכין עליו כלל תקשה ג"כ להראב"ד שכ' להדיא בפ"י מתרומות דין ז' וז"ל וקי"ל כרבנן דזר שכוסס חטה פטור מחומש ואע"ג דמברכין עלי' בפ"הא אפשר דלגבי תרומה מזיק הוא עכ"ל וע"כ שלא תקשה מהא דמדמי בש"ס גבי שמן דין ברכה לתרומה צ"ל דס"ל להראב"ד דדוקא בשמן שאין ראוי לאכול בעיני' כלל דאזוקי מזיק לי' ואם נתערב הדר ה"ל אותו דבר עיקר כדפרכינן התם א"כ מין שמן פטור מברכה ולא תקנו על מין זה ברכה כלל משא"כ בכוסס חטה נהי דאכילתו עכשיו ע"י כסיסה הוא שלא כדרך הנאתו ואזוקי מזיק לי' מ"מ אם הי' אכלו שלוק לא הי' מזיקו א"כ חטה זו מחויבין לברך עליו ולא נפטר המין מברכה ולא פלוג חכמים שאפי' בכוסס חטה שמשמעו כוסס חטה חי ג"כ מברך וכן י"ל ג"כ גבי שעורים וא"ש וע"ש בכ"מ שדחק לישב דעת הרמב"ם דפסק כר' דמנ"ל ולא הביא ראי' מסתמא דברייתא דמייתי בסוגיין דמברך בפ"הא ועמ"ש בהשגות הראב"ד ש"מ דפשיטא לי' להכ"מ שאין לדמות דין ברכה לתרומה רק גבי שמן מדמי לה הש"ס משום דהמין גופא לא שייכא בי' אכילה ומכ"ש אי נימא דס"ל להראב"ד כהרמב"ם הנ"ל דבשמן בעיני' מברך שהכל לפ"ז י"ל הא דפריך הש"ס גבי שמן הא אזוקי מזיק לי' ומדמי ברבה לתרומה אינו ר"ל דלא יברך כלל אלא עיקר קו' הש"ס כיון דחזינן גבי תרומה דשמן אזוקי מזיק לי' ע"כ תו לא מיקרי שמן לגבי זית אשתני לעלויא וכיון דלא אשתני לעלויא ליברך עלי' דק שהכל דהשתא בקמחא דחטה כיון שיש לו עלויא אחרינא ה"ל היכא דלא אשתני לעלויא באילו אשתני לגריעותא מכ"ש בשמן דאשתני באמת לגריעותא דהרי עכשיו מזיק דליבריך שהכל משא"כ בחטה דכוססו כמו שהוא ולא אשתני כלל בזה שפיר נשאר הברכה בפ"הא וכן י"ל ג"כ גבי שעורים וא"ש:

ואל תטעה לישב דברי הראב"ד בד"א ולמימר דס"ל כפירש"י לעיל גבי שמן דקו' הש"ס מדיוקא דקרא דואכלת פרט למזיק ע"ש אבל למאן דיליף לעיל ל"ה א' דין ברכה מקרא דהלולים ומהתם ליכא למעוטי מזיק באמת אף במידי דמזיק חייב בברכה ולפ"ז י"ל כיון דקי"ל כמ"ד כרם דבעי שנינו דוקא שמן דליכא למילף מקרא דהלולים דהיינו מכרם דמה לכרם שכן חייב בעוללות ובפרט ובשכחה ופאה משא"כ בשמן וע"כ ליכא למילף כ"א מקרא דואכלת שפיר פריך הש"ס הא אזוקי מזיק לי' אבל כוסס חטה אף דליכא למילף ברכתו מקרא דואכלת דפרט למזיק עכ"פ איכא למילף מכרם דגם חטה חייב בשכחה ופאה וזה שחייב בלקט היינו תמורת פרט בכרם כמ"ש התו' ד"ה ואתי לכן שפיר מברך אף דמזיק דכ"ז ליתא דאכתי איכא פירכא דמה לכרם שכן חייב בעוללות דאף דמבואר בש"ס דקידושין נ"ד ב' דלר"מ אליבא דב"ה כרם רבעי אין לו עוללות עכ"פ מין כרם חייב בעוללות בחולין ותו ליכא למילף חטה מכרם והדר ה"ל כשמן והקב"ע והעיקר כדאמרן:

ובדרך אחר נ"ל ליישב דעת הראב"ד הנ"ל דלא