ביאור מרדכי ברכות מח

בעירב בשאר מינין לא בעינן כבא"פ ע"ש ואיני מבין מאי סברא יש לחלוק דל"ל דמשום דקמח בקמח הוי מין במינו דז"א כ"א בקמח דה' מינין זה בזה אבל קמח דה' מינין בקמח דמינין אחרים ודאי דאין טעמן שוה וה"ל ג"כ מין בשא"מ ואפ"ה בעינן כבא"פ א"כ ה"הד בתערובת דסעיף ב' ועוד אי נימא דקמח דה' מינין בקמח דשאר מינין מיקרי מין במינו א"כ גם כבא"פ לא להני דהרי מין במינו ברובא בטל והא דהחמירו בתערובת כבא"פ גם במינו הוא משום גזירה אטו אינו מינו כמ"ש התו' בחולין צ"ט א' סוף ד"ה אמר וזה לא שייך כאן לענין ברכה אע"כ דלענין ברכה לא מהני הך סברא דביטול או דצ"ל דקמח דה' מינין בקמח דשאר מינין מיקרי מין בשא"מ א"כ ה"הד לתערובת בדברים אחרים ובש"ע דנקט לישנא דעירב קמח הוא משום דכלל בהדי' דין עשה ממנופת דזה לא שייך כ"א כשעירב קמח בקמח וצ"ע:

ובעיקר החילוק שבין ברכה שלפניו לשל אחריו באין בו כבא"פ אסיק המג"א שם דהטעם דכמו דאינו יוצא י"ח מצה באין בו כבא"פ כן א"א לברך ב"ה דהרי אינו אוכל כזית מפת ממש אבל לענין ברכת המוציא ועל המחי' חכמים תקנו דכל שיש בו מה' מינין בתחלה במ"מ ולבסוף ע"המח. ולכך הניח בצ"ע דא"כ גם בבשלו יברך לאחריו ע"המח אף כשאין בו כבא"פ וכוונתו דאין לומר דדוקא בברכה דלפניו מהני כל שיש בו דברכה דלפניו א"צ שיעור משא"כ בברכת ע"המח דא"א לברך בפחות מכשיעור ואין השיעור מצורף כשאין בו כבא"פ דא"כ הדר תקשה גם בעשה ממנו פת כשאין בו כבא"פ לא יברך ע"המח מה"ט אע"כ דבברכת ע"המח שמדרבנן היא הם אמרו א"כ גם בבשלו נימא כך שיברך ע"המח זהו כוונת דבריו לענ"ד:

ונראה לישב משום דגם כשאין בו כבא"פ תליא באשלי רברבי דלהסוברים ביו"ד סי' צ"ח דטעם כעיקר דאוריי' אפי' לענין שיהפך ההיתר ונעשה איסור וחייב על אכילתו כזית מהתערובות כמ"ש הב"י שם א"כ לדידהו גם כאן מברך ב"ה אפי' על כזית שהרי נהפך הכל להיות דינו כהמעורב בו וכן בהיפוך להסוברים שם דאפי' ביש בו כבא"פ אינו חייב עד שיאכל פרס א"כ גם כאן אפי' ביש בו כבא"פ אינו מברך ב"ה עד שיאכל פרס אבל באוכל כזית מהתערובות אינו חייב ורק כאן ס"ל כמ"ד דביש בו כבא"פ חייב על כזית אבל באין בו כבא"פ הטעם לא נתבטל אבל מ"מ אין התערובות נהפך להיות כהמעורב בו ע"כ כאן ביש בו כבא"פ מברך ב"ה אפי' על כזית ובאין בו כבא"פ א"א שיברך ב"ה ומ"מ כיון דאיכא בהא פלוגתא דרבוותא ע"כ ס"ל כיון דב"ה דאוריי' וה"ל ספיקא דאוריי' צריך למיחש למ"ד דטעם כעיקר דאוריי' לענין שהתערובות נהפך להיות כהמעורב בו ואז צריך לברך ב"ה ולפמ"ש הב"י בסי' קצ"א דכיון דאין מנין הברכות דאוריי' סגי להו לפועלים לכלול ב' ברכות יחד י"ל דגם אם ברך ברכת מעין ג' במקום ג' ברכות מדאוריי' יצא ורק מדרבנן לא מהני ולכן מעין ג' יברך כדי לצאת י"ח דאוריי' דחיישינן למ"ד טעם כעיקר דאוריי' דאפי' על כזית ממנו חייב לברך אבל אם ברך מעין ג' לענין חיובו מדרבנן לברך ג' ברכות בהא סמכינן אעיקר הלכתא דטעם אינו כעיקר אלא לענין שלא יתבטל הטעם בהיתר אבל מ"מ ג"כ אין ההיתר נהפך להיות כהמעורב בו ואז גם כאן א"צ לברך ב"ה וא"ש:

ונלע"ד דראיית הרר"י הוא משום דהוקשה לו הא דאמרי רב ושמואל הכא כל שיש בו מה' המינין מברכין עליו במ"מ ושבקו דין ברכה אחרונה ולקמן מ"ד א' אר"ח כל שהוא מה' מינין בתחלה מברך עליו במ"מ ולבסוף ברכה א' מעין ג' הרי שהזכיר ר"ח גם דין דלאחריו ועוד דנקט ר"ח כל שהוא ולא קאמר רבותא טפי כל שיש בו וע"ק דאדרב ושמואל דאמרי כל שהוא מה' מינין דייקינן לאפוקי אורז ו וחן דאפי' איתי' בעיני' לא מברכינן במ"מ ואותבינן להו וקיימו בתיובתא ואמאי לא דייק הש"ס כן גם בדברי ר"ח ועוד דא"כ איכא ר"ח דקיימא כוותייהו דרב ושמואל אע"כ דדוקא בדרב ושמואל דלא הזכירו דין מעין ג' דייקינן מלישנא דכל שהוא דבאורז ודוחן א"מ במ"מ וכן גבי הך דכל שיש בו לא הזכירו דין מעין ג' דמלתא דפסיקא נקטו אף באין בו כבא"פ דבכה"ג ברכה דלפניו איכא וברכה דלאחריו ליכא אבל אדר"ח לא דייקינן לאפוקי אורז ודוחן משום דמיירי גם מברכה דלאחריו דזהו רק בה' המינין דבאורז ודוחן לאחריו אינו אלא בב"ר וגם משו"ה נקט כל שהוא ולא קאמר כל שיש בו משום דלענין ברכה דלאחריו לא מהני מה שיש בו לחייבו מעין ג' כ"א כשיש בו כבא"פ ובתנאי שיאכל ממנו פרס דאז ברכתו הוא על כזית מה' מינין שאכל בשיעור ההוא והיינו דקאמר כל שהוא מה' מינין מברך עליו לבסוף מעין ג' דלענין מעין ג' צריך לאכול כשיעור מה' מינין עצמן משא"כ לרב ושמואל דמיירי רק מברכה דלפניו שפיר נקטו כל שיש בו א"נ י"ל כיון דר"ח ע"כ מיירי ביש בו כבא"פ היינו כל שהוא דכבא"פ ה"ל כבעיני' ממש. אך ע"ז ק"ק דא"כ גם לישנא דכל שהוא דרב ושמואל נפרש דמיירי ביש בו כבא"פ ובהא דוקא דייקו רב ושמואל לאפוקי אורז ודוחן אבל באורז ודוחן בעיני' גם לרב ושמואל מברך במ"מ ותו ליבא תיובתא אע"כ דלשון כל שהוא משמעו בעיני' ממש ולא שיש בו כבא"פ א"כ גם כאן אף דמיירי דוקא כשיש בו כבא"פ מ"מ לא ה"ל לומר כל שהוא אלא כל שיש בו וע"כ צ"ל כמ"ש בתחלה כיון דלענין ברכה אחרונה צריך לאכול שיעור הפרס כולו א"כ אין עליו חיוב ברכה מעין ג' כ"א בשאכל שיעור כזית מה' מינין עצמם והיינו כל שהוא דלא שייך ע"ז לשון כל שיש בו דהוי משמע דהדבר שנתערב בו מה' מינין מצטרף בהדי' וסגי לי בחד כזית מהתערובות:

ובזה א"ש קצת הא דתניא הביאו לפניו פת אורז ופת דוחן מברך עליו תחלה וסוף כמעשה קדרה דצריך לדחוקי דקאי רק אתחלה ולא אסוף שהרי באורז לאחריו בנ"ר וכמ"ש הרר"י והר"אש אבל השתא גם במע"ק עצמו איכא כה"ג שמברך בתחלה במ"מ ולבסוף בנ"ר ושפיר מדמינן אורז למע"ק והתנא מלתא אגב אורחי' קמ"ל דיש מע"ק שדינו באורז שתחלתו במ"מ ולבסוף בנ"ר וה"ז מע"ק בא ללמד ונמצא למד מאורז ודוחן וכיוצא בזו איתא בדוכתי טובי:

גרסינן בשמעתין ואתמר נמי רב ושמואל דאמרי תרווייהו כל שהוא כו' לאפוקי אורז ודוחן ושקלינן וטרינן ומסקינן אלא לאו רבנן היא ותיובתא דרב ושמואל תיובתא וכ' הרי"ף דרק באורז אתותבו ולא בדוחן והוסיף עוד הרי"ף דעל פת דוחן מברך רק שהכל ולא בפ"הא וכ' הרר"י והעתיקו המג"א סקי"ב וז"ל וא"ת והרי אשתני לעלויא וי"ל כיון דיצא מתורת פרי א"י לומר בפ"הא והמוציא א"מ אלא בה' המינין ע"כ מברך שהכל ואפשר לומר מפני שאין דרך אכילתו בכך מברך שהכל עכ"ל ולענ"ד דברי האחרונים עיקר דלטעמא קמא צ"ל דגם במ"מ א"א לברוכי משום שא"מ במ"מ אמידי דלאו מזונא אע"ג דאשתני לעלויא וא"כ גם אתבשיל מן דוחן מברכינן שנ"ב ולמה נקט הרי"ף פת. וע"ק אם זה סברא דמה שיצא מתורת פרי א"י לומר בברכתו פרי א"כ הא דאמר מר בד"א לקמן ל"ז א' האי דובשא דתמרי מברכין עליו שהכל ומייתי עלה סייעתא מר"י דפוטר בתרומה תי"ל בלא"ה כיון דיצא מתורת פרי א"א לומר בפ"הע וא"ל דאהא גופא מייתי ראי' שאין על המשקין שם פרי א"כ מב"ש לאותו ס"ד דיש שם פרי על קמח שממשו של הפת בעין יותר מבהמחה דגן ועשה ממנו משקין או בהוציא מהם משקין וכיון דס"ד דש"ס דהכל נקרא פרי וכן ס"ל לר"א דאפי' למשקין הוי פרי ולא מצינו לר"י דפליג כ"א במשקין אבל בעשה ממיני דגן קמח לא מצינו לו דפליג ושיהא סובר בהא ר"י דלאו פרי הוא א"כ אכתי יברך בפ"הא ועוד וכי גרע מטרימא דמסקינן התם דמברך עליו בפ"הע ולהרמב"ם אפי' בדק טובא וצ"ל דקמח גרע מטרימא כמ"ש במג"א שם ס"ק י"ג וכן תי' במ"עמ דהר"אש מיירי מתבשיל של קמח ע"ש אבל אכתי מנ"ל דפליג ר"י בהא כיון דר"א אפי' במשקין ס"ל דהוי פרי לא מפשינן פלוגתא רחוקה בין ר"א לר"י אלא כטעם בתרא עיקר וכ"מ בדבריו ע"ש:

והטור הביא דעת בה"ג דמברך בפ"הא הרי ס"ל לבה"ג בהא כהרי"ף דרק באורז אתותבו רב ושמואל ולא בדוחן ורק מה שהוסיף הרי"ף וסברא דנפשי' דמשום שא"ר לאכילה מברך שהכל זהו לא ס"ל לבה"ג והתו' כ' בד"ה תיובתא דר"וש באורז אבל אדוחן לא הוי תיובתא עכ"ל אבל כיצד מברכין אפת דוחן אינו מבואר בדבריהם אבל הרא"ש ס"ל דכמו דאתותבו באורז כן אתותבו גם בדוחן ממילא גם בפת דוחן מברך במ"מ אבל בשאר מינין בזה דעתו כהרי"ף דאם