ביאור מרדכי ברכות מז

פרי מבכור ולהכי מדמינן לי' דין ברכה כיון שאינו פרי לא מברכינן עלה בשם פרי כ"א שהכל כפירש"י לקמן בסוגיא וס"ל להרמב"ם דלא ממעטינן מה"ט רק דאין בו משום חיובא אבל איסורא מיהא איכא ואפשר אפי' מדאוריי' איכא איסורא להרמב"ם דבלא"ה הך דאביי דזיעה בעלמא הוא אינו ר"ל כהאי דמסיק הש"ס בחולין צ"ט ב' שאני ציר דזיעה בעלמא הוא דהתם אפי' איסורא ליכא מדאוריי' כמבואר שם אלא ר"ל דזיעה בעלמא הוא ואינו פרי וכמ"ש הגאון ח"נ בסי' כ"ה ור"ל דמה"ט ממועט מקרא דכתוב פרי ואמרינן דלא מעטי' קרא רק ממלקות אבל איסור' דאוריי' איכא ולכן שפיר פסק הרמב"ם דכל המשקין אסורין ואין לוקין עליהן ולפ"ז י"ל דקטף אף אם אסור משום ערלה מ"מ חיוב אין בו ומינה לקני צוקר דנהי דאסור משום ערלה כמו קטף דאילן מ"מ כיון דאין בו חיוב לא הוי פרי' ורק לענין איסורא אמרינן קטפו זהו פריו ופסק שפיר דברכתו שהכל:

והתו' בפסחים שם כ' בד"ה אלא דה"ט דזיעה בעלמא הוא מסברת חוץ הוא אף בלא קרא ומשמע לפ"ז כמו דאין לוקין ה"הד דליכא בהו איסורא דאוריי' ואפ"ה בקטף דאילן שאינו ע"פ דאמרי' זהו פריו ע"כ צ"ל כיון דל"ל פרי אחר זהו פריו ולא מיקרי זיעה בעלמא ולדבריהם הא דמדמי בסוגיין דין ברכה לתרומה אי ס"ל כמסקנא דאביי בפסחים דזיעה בעלמא ג"כ ר"ל כשאר זיעה דעלמא לדידהו שפיר יש לחלק בין דבש לקני צוקר דקני צוקר כיין שזהו פריו ע"כ לאו זיעה בעלמא הוא וברכתו בפ"הע ואזלי התו' לטעמייהו:

איברא דבאמת אי נימא דסוגיא דהכא ס"ל טעמא דפטורי דמי פירות מסברא דזיעה בעלמא הוא קשה לפ"ז להא דמחלקין הפוסקים בין מי פירות דברכתן שהכל להא דאר"פ לקמן ל"ט א' מיא דסלקא כסלקא ומחלק הר"אש שם בין יוצא ע"י בישול או ע"י סחיטה דלפ"ז מ"ט דר"י דאין סופגין את המ' משום ערלה אלא על היוצא מן הזתים ומן הענבים בלבד הא ע"י בישול דתו אינו זיעה בעלמא לילקי עליהן ומכ"ש דק' לחלותא דהרשב"א לקמן ל"ח א' בין דברים העומדין למשקה להעומדין לאכילה דודאי תקשה דבאותן דברים שעומדין לעשות מהם משקה לילקי עליהן משום ערלה ואיך כייל ר"י כללא דגם שאר משקין דומיא דזיע בכלל והן מינין שעומדין לעשות מהן משקין ואפ"ה אין סופגין עליהן ומכ"ש דק' טפי לפמ"ש התו' בחולין שם ד"ה דון. דאפי' דגן שהמחהו פטור בתרומה והרי בדגן שהמחהו ודאי לא שייך לומר דזיעה בעלמא הוא אע"כ צ"ל דלאו מסברא ממעטינן אלא מקרא דפרי פרי מבכורים וממעטינן כל מה שאינו פרי ואפ"ה מדמינן כאן ברכה לתרומה משום דגם בברכה בעינן פרי והדר תקשה על החילוקין דהר"אש והרשב"א הנ"ל דממ"נ אי מדמינן ברכה לתרומה מדמינן בכולהו ואי לא מדמינן מנ"ל למר בר"א דלהאי תנא דפטור בתרומה דס"ל כאן דמברך שהכל:

ונלע"ד דצ"ל ודאי הסוגיא דהכא אי הוי ס"ל דנפקא לי' לר"י מקרא דפרי פרי באמת לא הוי מדמי לי' ברכה דשאני התם דגלי קרא אלא מסברא ס"ל הכא דמשום דזיעה בעלמא הוא אינו פרי ולענין הסברא שפיר מדמינן ברכה לתרומה ולכן ג"כ מחלקין בין יוצא ע"י בישול לע"י סחיטה או בין דברים שעומדים למשקה או לאוכל ובאמת לסוגיא דהכא ס"ל דהא דתנן אין סופגין את המ' משום ערלה כו' מדלא חילוק בין יוצא ע"י סחיטה ליוצא ע"י בישול ע"כ בערלה מקרא ממועט דילפינן בערלה פרי פרי מבכורים אבל מ"מ בתרומה ס"ל דלא שייך למילף מבכורים משום דס"ל דון מינה ומינה ואז ליכא מיעוט גבי תרומה למשקין כדאי' שם בחולין ע"כ הוי ס"ל להש"ס דטעמא דר"י משום סברא ולפ"ז הך דערלה דמקרא מפיק לה מצי אתיא ג"כ כר"א דמחייב גבי תרומה דע"כ לא פליג עלי' דר"י אלא בסברא דס"ל לר"א דאינו זיעה בעלמא אבל בערלה דאיכא קרא דפרי פרי גם ר"א מודה דאין סופגין ומכ"ש דמצי אתיא כר"י דלדידי' ביוצא ע"י סחיטה פטור דידי' מכח סברא וביוצא ע"י בישול או בדברים שעומדין למשקה פטורין מקרא דפרי פרי וא"ש הסוגיא דהכא אבל בסוגיא דחולין ס"ל להש"ס דטעמא דר"י משום דס"ל דון מינה ואוקי באתרא דלפ"ז גם בתרומה איכא קרא דמדי פרי ולאותה הסוגיא באמת גם בתרומה פטור בכל מילי ובכל גווני ולאותה הסוגיא באמת אין דין ברכה דומה לתרומה אבל הסוגיא לקמן נהי דס"ל גבי ערלה דאתיא לי' מקרא מ"מ גבי תרומה ס"ל דהא דפוטר ר"י מסברא הוא ומדמי לי' שפיר דין ברכה:

ובזה א"ש דמייתי מר בר"א פלוגתא דר"א ור"י בתרומה ושביק סתם מתני' דאין סופגין כדמייתי ר"ז בפסחים שם דה"ט משו' דבערל דכייל כלל ולא חילק כנ"ל וע"כ צ"ל דמקר' מפיק לי' אין ראי' ממנו לדין ברכה ולכן מייתי מתרומה והוי ס"ל להש"ס דלכ"ע דון מינה ומינה כדמסקינן בעלמא בדוכתי טובי בפסחים ל"ג א' ובזבחים צ"א ב' ובמנחות ס"ב א' (וע' בפ' הרמב"ם פי"א דתרומות משנה ב' ומשנה ג' דשם מוכח ג"כ דקי"ל כמ"ד דון מינה ומינה איברא ביבמות ע"ח ב' משמע דקי"ל כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא ועיין בשבועות ל"א ובה"המ פ"ב מאיסורי ביאה דין ז') וא"כ הא דפוטר ר"י ע"כ משום דהוי זיעה בעלמא ואינו פרי לכן מהתם שפיר ילפינן לדין ברכה ור"ז בפסחים מייתי מתני' דאין סופגין ולא מייתי פלוגתא דר"א ור"י מתרי טעמי חדא דסתמא עדיפא לי' ועוד מטעמא דלעיל דאי מתרומה ידע ר"ז די"ל כדדחי לי' אביי שם משום דהוי זיעה בעלמא אבל מערלה מייתי שפיר דהא ה"ט דזיעה בעלמא לא שייך ביוצא ע"י בישול או בדברים שעומדין למשקין ואפ"ה כללא כייל ר"י דאין במשקין משום ערלה וע"כ אי מקרא יליף וס"ל לר"ז דטעמא דקרא דלא חייבה התורה רק כדרך הנאתן וילפינן מיני' לכל האיסורין א"נ ס"ל לר"ז דגם בערלה לאו מקרא מפיק לי' אלא מסברת חוץ ס"ל דפטור דה"ל שלא כד"ה ע"כ מערלה מייתי ר"ז שפיר ראי':

ואין להשיב דאי נימא דלר"ז ג"כ מקרא מפיק לי' ורק טעמא דקרא הוא משום שלא כד"ה ומינה יליף ר"ז לכל האיסורין א"כ מאי מקשו התו' שם ד"ה אלא לאביי למ"ל קרא וסברא דלמא ה"ט דזיעה בעלמא ג"כ מקרא נפיק לי' דז"א דלפמ"ש התו' בחולין קי"ב ב' ד"ה הטמאים דוקא גבי ציר דגים אמרי' דזיעה בעלמא הוא לפטור לגמרי ובשרצים מרבינן מהטמאים לרבות צירן א"כ תו ל"ל דמקרא יליף אביי וטעמא דקרא משום דהוי זיעה בעלמא דא"כ תקשה גבי ציר דגים דג"כ זיעה בעלמא הוא מנ"ל דשרי הא בדגים ליכא קרא להתיר ואי משום דילפינן מערלה ק' אדיליף מערלה להיתר נילף משרצים דמרבינן מהטמאים לאיסור אע"כ דהך סברא דזיעה בעלמא הוא סברת חוץ הוא לכן בשרצים דריבה הכתוב לאסור אסור ובדגים דליכא קרא לרבוי נשאר בהתירו ומקשו התו' שפיר לאביי למ"ל קרא וסברא ובהכי א"ש דציינו התו' קושיתם בדברי אביי ולא מקודם בדר"ז וא"צ לדחוקי כמ"ש הח"נ בתשובה הנ"ל שהדבר פשוט כדכתיבנא ואין כאן מקומו להאריך:

ועכ"פ להתו' דהאי דזיעה בעלמא הוא סברת חוץ ומשו"ה פוטר ר"י בתרומות משקין וכן בערלה וגבי קטף דאילן שאינו ע"פ אסור גבי שביעית ומינה דאסור ג"כ גבי ערלה כדלעיל וע' ביו"ד סוף סי' רצ"ד בבדק הבית ע"ש הראב"ד דוורד חייב בערלה מדמחייב בשביעית דהש"ס בנדה שם מדמי ערלה לשביעית ע"ש וכן בפסחים נ"ב ב' מבואר דמדמינן שביעית לערלה וחיובא דקטף היינו משום דזהו פריו וממילא ה"הד דלא נשתנה ברכתו ולכן ס"ל דקני צוקר ברכתו בפ"הע ומ"מ בש"ע הלכה קבועה כהרמב"ם דמברך שהכל:

יט ומושקאט מברכין עליו בפ"הע והיינו באגוז מושקאט אבל באגוז רך שמבשלין בדבש בעודן ירוקין שקורין אותן כוס מושקאדה בזה מברך עליו שהכל כמבואר בסי' ר"ב סי' י"ד וי"ז:

כ שיש בו מה' המינין כו' אבל באורז ודוחן אין מברכין במ"מ אא"כ כשהרוב מהן בו ומבואר בפוסקים דכל שיש בו מה' מינין כמו דמברך בתחלה במ"מ ה"הד דמברך לבסוף על המחי' גם מבואר דכמו דמהני בתבשיל העירוב דה' מינין לענין במ"מ ה"הד אם עירב קמח דה' מינין עם קמח דשאר מינין ועשה ממנו פת מברך המוציא אך לענין ברכה אחרונה כ' הרד"א ע"ש הרר"י לחלק בין יש בו כזית בכדי א"פ לאין בו כמבואר בסי' ר"ח ס"ט ומשמע מדברי המג"א שם דדין זה דוקא בעירב קמח בקמח אבל