ביאור מרדכי ברכות מד

בנזיר ובין ברבעי לפ"ז הא דמודו רבנן לר"י בשאר כל האילנות לאו לכולה מלתא אודו לי':

ועכ"פ מבואר דדין ברכה ודין רבעי אין שוין לענין בוסר וכן דין ברכה ומעשר אין שוין לענין שקדים המרים הקטנים וממילא י"ל ג"כ גבי גרעין אע"ג דמיקרי פרי לגבי ברכה לא מיקרי פרי לגבי רבעי ומעשר:

ועוד ראי' מדאמר ריב"נ בנדה נ"א ב' נמנו וגמרו על הפלפלין שא"מ טומאת אוכלין ותנן התם כ' א' כל שחייב במעשרות מטמא ט"א א"כ ש"מ דפלפלין שא"מ ט"א א"ח במעשרות ומשמע התם דאין חילוק בין רטיבתא ליבשתא דאל"כ לא הוי הש"ס מקשה שם ורמינהי כו' ע"ש וכן הרמב"ם בפ"א מט"א דין א' לא חילק (מיהו התו' ביומא פ"א ב' לחד תירוצא מחלקין בין רטיבתא ליבשתא) ולגבי ברכה מסקינן בסוגיין בסמוך דפלפלי רטיבתא מברך עליו וכ' הרשב"א משמע מהכא דפלפלי רטיבתא מברכין עליו בפ"הע וכ"פ הראב"ד אבל הרי"ף כ' בפ"הא וכן רבינו האי גאון עכ"ל ודעת הר"אש כהרשב"א וראב"ד הרי לדברי כולם צ"ל דיש חילוק בין ברכה למעשר מיהו לדברי הרי"ף הוא רק לענין בפ"הא דבזה יש לחלק טפי בין ברכה למעשר כמ"ש הרשב"א בסוגיין גבי קפרס אבל לראב"ד ורשב"א ור"אש צ"ל החילוק רחוק בין ברכת בפ"הע למעשר וא"כ י"ל ג"כ בגרעינין:

ועוד ראי' דהרי בעירובין כ"ח ב' תניא כפניות פטורות מן המעשר ופירש"י שם דהיינו תמרים שהיו יכולין להתבשל ולא נגמר פרין (ובפסחים נ"ב ב' מבואר דכפניות דלאו דניסחני אסורין בערלה ושביעית) ואילו לגבי ברכה אסיק הב"י בסי' ר"ב דתמרי זיקא שהן תמרים שלא נתבשלו כ"צ מברך עליהן בפ"הע כפשטת הסוגיא לקמן מ' ב' דפ"הג אלא למ"ד תמרי דזיקא שהכל בפ"הע מבעי' לי' לברוכי ומ"ש הב"ח שם דגם הרר"י והטור ס"ל כרבינו ירוחם דבת"ז מברך שהכל אינו דאינהו מיירי מתמרים שאינן עתידין להתבשל כלל והוא חד פי' דבושלי כמרא דמייתי הר"ש ריש דמאי והר"אש ספ"ק דערלה אבל תמרים שהיו יכולין להתבשל על האילן אלא שנפלו קודם זמנן דהיינו ת"ז דאמרי' בגמ' להדיא בפ"הע מבעי' לי' לברוכי ליכא מאן דפליג זולת רבינו ירוחם לפי מה שהבין בו הב"י ואפשר לדחוק גם בלשון רבינו ירוחם דמ"ש שהוא מין פרי ולא נגמר בשולו ר"ל מין פרי שלא נגמר בשולו לעולם עכ"פ פשוט בש"ס דת"ז מברך בפ"הע ופטור ממעשר א"כ ה"הד בגרעינין דאע"ג דמותרין ברבעי ופטורין ממעשר מ"מ ברכתן בפ"הע וא"כ תו לק"מ על התו' בדין גרעינין טפי ממה שיקשה על הר"אש בשקדים המרים ובוסר ועל הרשב"א והראב"ד בפלפלי רטיבתא ואסתמא דש"ס בת"ז:

ומה שהשיג עוד בס' א"ע על התו' הנ"ל מדתנן בתרומות פי"א משנה ה' גרעיני תרומה אם השליכן מותרות:

תימה אדרבה הרי ראי' מדתנן ברישא בזמן שהוא מכנסן אסורות הגרעינין הראוין לאכילה ורק בהשליכן דגלי דעתי' דלאו לאוכל קא בעי להו ובודאי שהגרעין אי לא בעי לה לאוכל אין שם אוכל עליו אף להתו' דכל דבר שאינו מיוחד למאכל אדם ה"ז טהור עד שיחדו למאכל אדם כמ"ש הרמב"ם ריש הלכות ט"א וגרעינין סתמן לבהמה קאי ולכן יש חילוק בין מכנסן להשליכן ומשם מבואר דגרעיני חבושין ופרישין ואגסין וקרוסטומלין הן ראוין לאכילה וגרעיני זתים ותמרים וחרובין א"ר לאכילה (וז"ל הרמב"ם פי"א מתרומות דין י"א גרעיני זתים ותמרים וחרובין אע"פ שלא כנסן הכהן הרי אלו אסורין לזרים ושאר הגרעינין כו' ותימה שבפי' המשנה שם כ' בהיפוך דגרעיני זתים וחרובין אפי' לא השליכן מותרין וכן בדין דכי חמור א"ר לאכילה מראוין לאכילה וכ"כ הרמב"ם פ"א מט"א דין י"א החרצנין והזגין אע"פ שכנסן לאוכלין אינן מתטמאין ט"א הרי מפורש דגרעינין שא"ר לאכילה אפי' כנסן לא מהני למישוי אוכלא וא"כ מותרין משום תרומה וצ"ע):

איברא דיש לעיין דהרי רהיטת סוגיין משמע דערלה ומעשר וברכה חד דינא אית להו כדפ"הג ארב דאמר אוכל את הקפריסין מדתניא על הקפריסין אומר בפ"הע ומשני הוא דאמר כר"ע דאמר אין מתעשר אלא אביונות הרי מהמקשה מוכת דל"ל שיהא הברכה בפ"הע ולא יתחייב בערלה ומהמתרץ מוכח דכל היכא דפטור במעשר ודאי פטור גם בערלה דאל"כ לא משני מידי על רב אע"כ דג' אלו שוין וא"כ ק' מזה על דברי הר"אש בשקדים המרים כמ"ש במ"עמ והניח בצ"ע ולפי הנ"ל ק' מזה גם בבוסר להר"אש וכן בפלפלין ובנובלת דת"ז ולישב נלע"ד בתרתי טעמי חדא די"ל ודאי המקשה עלה דרב ס"ל כיון דמצינו בברייתא דמברך בפ"הע ודאי דחייב בערלה דלא מצינו מידי דברכתו בפ"הע וא"ח בערלה אבל להמתרץ דמייתי הברייתא דלר"ע א"מ אלא אביונות בלבד ולר"א מתעשר תמרות אביונות וקפריסין דלפ"ז קשה אידך ברייתא דעל העלין ועל התמרות אומר בפ"הא ועל האביונות ועל הקפריסין אומר בפ"הע דאתיא דלא כמאן דאי כר"א מדמתעשר תמרות ומשמע דומיא דאביונות וקפריסין דמשום תרומות פירות הוא ולא משום מעשר ירק א"כ גם על התמרות יברך בפ"הע א"כ בהיפוך אם ר"א ר"ל בתורת מעשר ירק גם העלין דמברך עליהן בפ"הא יתעשרו ואי אתיא הברייתא כר"ע א"כ למה מברך על הקפריסין בפ"הע הא אינו מתעשר לר"ע כ"א אביונות אע"כ צ"ל להאמת דמעשר קיל מברכה ואז מצי אתיא הברייתא קמייתא בין כר"א בין כר"ע כר"א דאע"ג דעל העלין מברך בפ"הא מ"מ אין בהן אפי' מעשר ירק. וכר"ע דאע"ג דעל הקפריסין מברך בפ"הע אפ"ה אינו מתעשר א"כ להאמת ברכה ומעשר אינן שוין וממילא תו לא ק' אדרב דאין ראי' מברכה לדין ערלה דכמו דצריך לחלק בין ברכה למעשר נוכל לחלק בסברא בין ברבה לערלה וכ"ז למסקנא דאייתי פלוגתא דר"א ור"ע דק' לפ"ז הברייתא קמייתא כמאן אתיא אבל המקשה הוי ס"ל מסברא פשוטה דכל הענינין שוין כיון דליכא ראי' לחלק ביניהן וא"כ למסקנא שפיר יש חילוק בין ברכה למעשר ומ"מ התו' ילפו שפיר דין גרעינין מכח כ"ש השתא בערלה חייבין מכ"ש דמברך עליהן בפ"הע:

אולם דלפ"ז אכתי תקשה דברי הכל בו שהביא הב"י בסי' ר"ד דעל וורד מברך בפ"הא דלאו פ"הע נינהו אלא כפ"הא מפני שהזרע שלו עיקר הפרי והעלין הם הפרחים עכ"ל וביו"ד סוף סי' רצ"ד הביא בבד"ה ע"ש הראב"ד דוור' חייב בערלה דערלה ושביעית חד דינא אית להו ע"ש א"כ לדבריו צ"ל דיש חיוב בערלה אפי' בדבר שברכתו בפ"הא א"כ רב דאמר אוכל את הקפריסין ע"כ דפליג אברייתא דעל קפריסין מברך בפ"הע ומשום דס"ל כר"ע והדר מוכח דערלה ומעשר חד דינא אית להו. וצ"ל דבאמת הראב"ד ס"ל כדעה קמייתא שכ' הכל בו דעל הוורד מברך בפ"הע (ומיהו בראב"ד שהביא הב"י בסי' רי"ו דמברך על מי וורד בורא מיני בשמים ש"מ דס"ל להראב"ד דלאו מין עץ הוא) א"נ דראיית הראב"ד גבי ערלה הוא רק לחייב המרד בערלה ר"ל הפרי שבו וממילא העלין שלו חייב מדין שומר אבל גבי ברכה עכ"פ על העלין מברך רק בפ"הא וא"ש:

ועוי"ל הא דמדמי הש"ס דין ערלה וברכה אהדדי היינו לגבי קפריסין דטעמא דפטור דידי' הוא משום דאינו עיקר הפרי ולא נטעי אדעתא דהכי בזה ס"ל להש"ס דאם פטור בערלה מה"ט גם בברכה לא ליברך עלה בפ"הע וכן להמתרץ ס"ל אם חייב בערלה באינו עיקר הפרי יתחייב ג"כ במעשר ומדפוטר ר"ע במעשר ש"מ דפוטר גם בערלה אבל היכא דפטור דמעשר הוא משום שלא נגמר הפרי כמו בבוסר או בכפניות דלאו דניסחני שהוא ג"כ מפני שלא כגמר בזה י"ל דוקא במעשר הלכו אחר גמר פרי משום דבעינן תבואת זרעך כדרך שב"א מוציאין לזריעה כדאי' בירושלמי שהביא הר"ש פ"א דמעשרות משנה ד' אבל גבי ברכה כיון דראוי לאכילה פרי הוא וכן בפלפלין דעיקר הפרי הוא ורק במעשר פטור משום שאין עיקרו לאכילה אלא לטעמא ג"כ יש לחלק דברכה שאני ובאמת ה"ט דהרי"ף דס"ל דפלפלין מברך עליהן בפ"הא משום דדמי בזה למה שאינו עיקר הפרי שהוא ג"כ מטעם דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי כן הכא ג"כ לא נטעי אדעתא למיכלי' וכמ"ש הרשב"א בתשו' שהביא הב"י בסי' ר"ב אבל הראב"ד ור"אש ס"ל דמ"מ נטעי אדעתא דפלפלין עצמו ורק לתועלת לטעמא ולא לתועלת אכילה ס"ל דזה לא דמי להך דקורא וצלף דלא נטעי אדעתא דצלף וקורא עצמו וכן בגרעינין להתו' מיקרי עיקר הפרי דבלא"ה צ"ל כן דאל"כ תקשה להו מקפריסין דפסק בה"ג דלא מברך רק