ביאור מרדכי ברכות מג

ואתי' מתני' כר"מ ור' יוחנן ס"ל כר' יוסי דהלכתא כוותי' לגבי דר"מ וא"כ ממילא כיון דאפי' בלחם אמרינן דנתבטל מתורת לחם גבי מצה מכ"ש לגבי שלקות דזית ופ"הג שפיר אבל מ"מ קו' קמייתא מהא דמקשה רבא משמן זית על קמחא דחטי ק' טובא על הט"ז ונ"ל לדבריו דעדיפא מיני' משני ר"ג חי דמי כו' ע"ש ודוחק ועמא דבר כהסכמת הא"ע לברך על הערביזשוטין בפ"הא וכן עיקר דהמעיין ברשב"א סי' תכ"ח יראה דלא הוקשה כלל להרשב"א קו' זו דמ"ש שקדים קטנים מן בוסר קודם כפול הלבן דברכתו בפ"הא אלא הקו' הוא מ"ש בוסר כפול הלבן דברכתו בפ"הע משקדים קטנים וע"ז השיב וז"ל הבוסר מגוף הפרי שנוטעין אותו מחמתו הוא אוכל כו' משמע דאע"ג שעיקר נטיעתו לאכלו כשיגמר הפרי לגמרי אפ"ה גם משהגיע לבוסר דראוי לאכילה והוא מגוף הפרי ברכתו בפ"הע אבל הא דקודם שהגיע לכפול מברך בפ"הא צ"ל דהוא משום שאינו ראוי לאכילה כ"כ וא"כ כי היכי דהתם בבוסר שהגיע לכפול נשאר ברכתו בפ"הע כן כאן נשאר ברכתו בפ"הא גבי ערביזשוטין אע"ג דרוב ב"א מבשלין אותן הרי מ"מ גוף הפרי הוא:

ח מכאן משמע שיש לברך כו' וכ"כ התו' בסוגיין וכ' הרשב"א ואינו מחוור בעיני כלל שאלו אין חייבין בערלה משום פרי אלא מרבויא דאת כו' ומשמע לכאורה דר"ל דאע"ג דאין הגרעין שומר אפ"ה מרבינן לה מאת פריו וזה תימה א"כ למה הוזכר בש"ס כלל ומאי ניהו שומר לפרי הא אף באינו שומר לפרי כמו הגרעין ג"כ חייב בערלה וגם תקשה להאמת אכתי אמאי אכל מר בר"א קפרס נהי דאינו שומר משום דלא מיית פירא כי שקלת לי' מ"מ ליתסר מטעם טפל לפרי כמו בגרעין ואם יש לחלק בין טפל לטפל גם היכא דלא הוי שומר א"כ מעיקרא מאי מותיב אביי מנץ אקפרס דלמא לעולם כדאמר רבא מעיקרא כיון דבתלוש ליתי' לא מיקרי שומר והא דבנץ חייב לא משום שומר אלא משום דהוי טפל כמו בגרעין דחייב משום טפל אע"כ דגם אם משום טפל הוא ג"כ תקשה דנחייב לקפרס עכ"פ משום טפל א"כ תקשה ג"כ למסקנא מ"ש קפרס מגרעין אע"כ דאין סברא בעולם לרבות טפל לפרי אם אינו עכ"פ שומר וממילא גרעין דאינו שומר עכצ"ל דחיוב דידי' הוא משום דהוי עיקר פרי וכמ"ש התו' וצ"ל דהרשב"א ס"ל כפי' הרמב"ם בפ"ב דעוקצין משנה ב' וז"ל הגרעין הלא מצטרף לאוכל לפי שהוא שומר לו כו' ע"ש וכ"פ שם הרא"ש והרע"ב א"כ גם הגרעין מיקרי שומר וע"כ שפיר חייב בערלה אבל לגבי ברכה לא מברכינן עלי' בפ"הע משום דאינו פרי אבל התו' ס"ל כפי' הר"ש שם וז"ל ולא מצטרפין עם האוכל דחשיב יד ולא שומר כו' מצטרפת עם האוכל לפי שנאכלת ומוצץ אותה מחמת רטיבותה ע"ש א"כ הכא בערלה דקתני סתמא הגרעינין חייבין ש"מ ע"כ דטעמא הוא משום דאיקרי פרי דאל"כ מאיזה טעם חייב הא אינו שומר וכל היכא דלא הוי שומר לא מרבינן לי' בתורת טפל לחוד ושפיר ילפו מיני' התו' דגם לענין ברכה ברכתו בפ"הע וא"ת א"כ אכתי תקשה הא דקתני התם כל הגלעינין מטמאות ולא מצטרפות דתי"ל הא להתו' הגרעין מיקרי פרי לק"מ דהר"ש לא גריס כל הגלעינין כגי' הרמב"ם אלא גלעינין ומיירי בגרעינין שאינן ראוין לאכול כגון גרעיני תמרין כמבואר בביצה כ"א ב' ובפרש"י שם ע"ש ולא מיירי בגרעיני תפוחים ואפרסקין שהזכירו התו' כאן דראוין לאכילה אולם הרמב"ם דמפ' משום שומר לכן לדידי' מיירי מכל הגרעינין אף גרעיני זתים וכדומה כמבואר בדבריו משא"כ להר"ש:

ולפ"ז הך דינא דהתו' במחלוקת שנוי' דהוא רק לפי' הר"ש ולא לפי' הרמב"ם והר"אש והרע"ב שם. איברא דיש מקום לומר דמ"ש הרמב"ם דגרעין הוא שומר משום שאם תנטל יתיבש הפרי היינו למסקנא דרבא דקאמר דשומר הוי היכא דכי שקלת לי' לשומר מיית פירא אבל בס"ד דרבא דלאו במיית פירא תליא שומר אלא אם איתי' או ליתי' בתלוש לאותו ס"ד צ"ל דגרעין לא נקרא שומר ואפ"ה חייב בערלה וממילא צ"ל כהתו דטעמא משום דמיקרי פרי ויהי' לפ"ז עיקר הוכחת התו' רק מסוגיא דס"ד כאן אבל מ"מ זה אינו מוכרח די"ל דנהי דהוי ס"ל לרבא בס"ד דאף דכי שקלת לי' לשומר לא מיית פירא מקרי ג"כ שומר מ"מ ידע הסברא בהיפוך דכל היכא דכי שקלת לי' לשומר מיית פירא ודאי הוי שומר אף בדבר שהוא בפנים כמו הגרעין וא"כ אף בס"ד דרבא אין ראי' מהא דחייב בערלה לדין ברכה משום דחיובא דערלה מטעם שומר הוא לפי' הרמב"ם כדאמרן אלא שהתו' אזלי בשיטת הר"ש ופירושו שם:

ובספר א"ע השיג על התו' מהא דתנן ספ"ק דערלה הגרעינין מותרין ברבעי ואי הוי פרי למה מותרין ברבעי ולענ"ד לק"מ ולא מבעיא למ"ד לעיל ל"ה א' כרם רבעי דליכא רבעי אלא בענבים דאין הגרעין שלהן ראוי לאכילה דמודו התו' באותן הגרעינין שאינן פרי (עיין ברמב"ם פ"א מטומאת אוכלין דין י"א) וא"ל א"כ אמאי חייבין בערלה י"ל משום דיש גרעינין שראוין לאכילה דחייבין בערלה מדאוריי' לכן גרעיני זתים וענבים ג"כ חייבין דבלא"ה צ"ל כן להתו' דס"ל דחיוב דערלה בגרעינין הוא משום דהוי פרי דתקשה א"כ גרעינין שאינן ראוין לאכילה אמאי חייבין בערלה כדתני סתמא ולא חילק התנא בין גרעין לגרעין אע"כ דבאמת דייק ותני אסורין בערלה ולא תני חייבין דלענין האיסור השוו גרעין שא"ר לאכול לגרעין שראוי לאכול דאית בי' חיובא אבל ברבעי דלא שייך אלא בענבים דגרעיניהן א"ר לאכילה ע"כ מותרין ברבעי:

ובזה א"ש הא דמשני הש"ס בקידושין נ"ד ב' לעולם ר"מ והב"ע כגון דיהיב כשהוא סמדר ודלא כר"י דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי וקשה הא בסוגיין מבואר דמודו רבנן לר"י בשאר כל האילנות משיוציאו ולהנ"ל א"ש דלדידן דקי"ל כמ"ד כרם רבעי (ועיין תוס' קידושין ב' ב' ד"ה אתרוג שכ' דידוע הי' להם דאיכא תנא דתני בהדיא כ"ר ואולי הוא הך מתני' דאי לא תימא הכי א"א למינקט כלל כהך מ"ד כ"ר אפי' בח"ל כיון דכל המשניות דלא כוותי' וכמ"ש התו' שם) א"כ לא משכחת רבעי רק בענבים דפליגי בהו רבנן עלי' דר"י וס"ל דסמדר אינו פרי וא"ש ואפי' למ"ד נטע דבעי ג"כ לק"מ דודאי יש דברים הרבה דחייבין בברכה והוו פרי ופטורין מרבעי דהרי מצינו דברים שברכתן בפ"הע ופטורין ממעשר כגון שקדים המרים הקטנים שכ' הר"אש לעיל דקי"ל כמ"ד בחולין זה וזה לפטור במעשר ואפ"ה ברכתן בפ"הע כמ"ש הטור סי' ר"ב גם בבוסר שהגיע לכפול הלבן כ' הר"אש דמברך בפ' בפ"הע כמו דחייב בערלה ושביעית ואפ"ה מבואר בירושלמי ספ"ק דערלה. הביאו הר"ש שם וז"ל ומותרין ברבעי כדתניא פרי אתה פודה ואי אתה פודה בוסר וכן בוסר פטור ממעשר כמ"ש הרמב"ם בפ"ב ממעשר דין ג' ולענין ברכה ברכתו בפ"הע ובפ"ט ממעשר שני דין ב' עמ"ש הרמב"ם אינו נקנה במתנה אלא אם כתבו בוסר תמה שם בכ"מ דהא על בוסר מברכין בפ"הע הרי דס"ל להכ"מ דגם הרמב"ם יודה לדברי הר"אש דמברכין על בוסר בפ"הע ואפ"ה לא תמה עליו בפ"ב ממעשר דין ג' ואכולה פ"ק דמעשרות דמבואר שם דחיובא דמעשר אחר זמן הבוסר הוא. אע"כ דמעשר שאני מברכה ובאמת גם מה שתמה בכ"מ הנ"ל לק"מ דסמך הרמב"ם על הירושלמי הנ"ל:

ולפ"ז צ"ל הא דמוקי בש"ס דקידושין הנ"ל דלא כר"י משום דר"י קאמר מפני שהוא פרי משמע לכל מילי אפי' לרבעי אבל לרבנן אע"ג דלא פליגי כ"א בסמדר ומודו בבוסר מ"מ לדידהו לא לכל מילי פרי נינהו כ"א לערלה ולשביעית ולברכה ולא לרבעי ולמעשר מיהו למעשר ודאי גם ר"י מודה דלא מיקרי פרי דלא מצינו מי שחולק בפ"ק דמעשרות ולפ"ז א"ש ג"כ הך סוגיא דקידושין הנ"ל דמוקי מתני' דרבעי דלא כר"י משום דלא קא מודי רבנן כ"א בערלה ושביעית]. והר"אש יליף מיני' גם לברכה אבל לא למעשר ולרבעי דרחמנא מעטי' כנ"ל בירושלמי אבל כר"י לא מצינו לאוקמי משום דאיהו קאי על דברי ת"ק דתני הסמדר מותר בערלה וברבעי ובנזיר רי"א הסמדר אסור מפני שהוא פרי ומשמע דקאי אכולהו בין