ביאור מרדכי ברכות מ

דהיכא דאתמר להדיא דאי סיים בדנהמא יצא אתמר אבל גבי יין לא יצא בב"ה וכ"ה בטור סי' רצ"ט בשם הר"אש להדיא ע"ש וא"כ ה"הד די"ל דגם מע"ק סעיד יותר מיין וכיון דשרי מע"ק בע"פ כ"ש דשרינן יין וא"ש ועיין במג"א סי' קע"ד ס"ק ט':

ובעיקר ההיתר דמע"ק להר"אש יש לעיין במאי מיירי דיש מקום לומר דע"כ לא שרינן אלא מע"ק דדייסא אבל מע"ק דחביצא דזן טפי מודה הר"אש דאסור דכ"מ לקמן ל"ז ב' דפרכינן השתא אדייסא אר"ג ג' ברכות אם אין הפרוסות קיימות מיבעיא משמע דא"הפ קיימות הוא מזונא טפי ממע"ק דדייסא וכן אהא דאבע"ל לקמן מ"ב ב' או דילמא אסיפא פליגי דקתני ברך על הפרפרת לא פטר את הפת פת הוא דלא פטר אבל מע"ק פטר כו' כ' הרשב"א וז"ל ואע"ג דפרמ' ומע"ק תרוייהו ברכותיהן שוות כו' איכא למימר דהכא בשברך על הפרפרת סתם ולא הי' מתכוין כו' וב"ה סברי דכיון דפרפ' חשיבא טפי טובא משום דאיהי פת ומע"ק לאו פת בדין הוא דליפטר לי' בסתם כפת שפוטר כו' ע"ש הרי דפרפ' דומה טפי לפת וא"כ מהא דשרינן לטבל במיני תרגימא אין ראי' לפרפר' שהוא פת צנומה בקערה דהיינו חביצא כמ"ש התו' שם במתני' ד"ה ברך ומכ"ש דיש לאסור בע"פ מהמנחה ולמעלה פת הבאה בכיסנין ולא מבעיא במתובל בשמן והקמח מרובה באופן שנקרא לחם (ורק לא לחם עוני) דאסור אלא אפי' בנילוש דהשמן והדבש הרבה יותר מהקמח עד שאפי' לחם אינו נקרא או בממולא וכיוצא בזה כמבואר בסי' קס"ח ס"ז אפ"ה אסור דעד כאן לא שרינן אלא מע"ק דדייסא דלא דמי לפת כלל משא"כ פרפ' דפת הבאה בכיסנין דסעיד טפי ודמי לפת שהרי אילו קבע עליהן הי' מברך המוציא אסור והיינו דדייקו בש"ס אבל מט בל במיני תרגימא דדוקא דבר העומד לטיבול כמו דייסא שכ' התו' מ"א ב' ד"ה הלכתא דעומד הוא ללפת הפת בזה שרינן אבל מיני תרגימא שאינו עומד לטבל בו שהוא מזון לעצמו כמו פת הבאה בכיסנין או באין הפרוסות קיימות שנתבשלו אסור:

איברא בד"מ סי' קע"ו ב' וז"ל ומשמע בגמ' דאם ברך על הפרפ' פוטר מע"ק כו' וכ"ש אם ברך על מע"ק שפוטר פרפר' וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה ואע"ג דהרר"י כ' דברך על הפרפ' אינו פוטר מע"ק נ"ל דהיינו דוקא לב"ש כו' עכ"ל. הנה מ"ש וכ"פ הרמב"ם היינו אהא דברך על הפרפ' פטר מע"ק אבל בהא דברך על מע"ק שפוטר הפרפ' זהו סברא דבפשי' ולא הוזכר בפי' המשנה כלל. והנה ברשב"א מפורש ההיפוך דדוקא ברך על הפרפ' פוטר מע"ק אבל ברך על מע"ק א"פ את הפרפ' אלא שידוע שלא הי' לפני הרמ"א ז"ל חידושי שיטות להרשב"א ז"ל והרר"י ז"ל שכ' וז"ל ואם ברך על הפרפ' לא פטר מע"ק במהר"ם טיקטין מחק תיבת לא וכן מ"ש עוד ואם ברך על מע"ק פטר את הפרפ' גירסת מהרמ"ט דצ"ל לא פטר וכנראה שעל הגירסא המוטעת סמך בד"מ לפ' דיותר סברא שפטר מע"ק לפרפ' מדנימא בהיפוך אבל העיקר כהגהת מהרמ"ט דמסכמת ומכוונת לדברי הרשב"א:

ונראה לישב דברי הד"מ דאיהו לא מיירי מהפרפ' דפת צנומה אי פת הבאה בכיסנין אלא פרפ' שפירש"י שם שהוא דגים ופרגיות או כמ"ש הרר"י שם פירות וכיוצא בהן ור"ל כשבאין להמשיך תאות המאכל כמ"ש במג"א סי' קס"ח ס"ק כ"ב ובאלו הפרפ' שפיר הסברא מהופכת דיותר חשוב מע"ק דברכתו במ"מ וקרובה אל מעלת הפת טפי מבשר ופרגיות ופירות דאין ברכתן במ"מ אבל הפרפ' דמיירו מיני' התו' דהיינו פת צנומה בקערה או פרפ' דפת הבאה בכיסנין שהוא פי' הפרפ' לפי' הרשב"א לקמן בכה"ג אין מי שיחלוק דאותן הפרפ' קרובין טפי אל הפת מן מע"ק ואע"ג דע"כ מדפוטר הפרפ' למע"ק צ"ל דברכותיהן שוות וא"כ צ"ל דלא מיירי מפרפ' דבשר ודגים ופירות וקו' זו כבר הקשו התי' על פירש"י ד"ה ברך:

מ"מ י"ל דמיירי בלחמניות דקות ואוכל אותן לעורר תאות המאכל ולהסוברי' לקמן מ"ב א' דדוקא בלחמניות שקורין אובליא"ש בקבע עליהם מברכין המוציא אבל בלחמניות שקורין נילו"ש אפי' בקבע עליהם א"מ המוציא וכמ"ש במרדכי שם ע"ש הר"מ ובאותן לחמניות י"ל שפיר דמע"ק זן טפי מדידהו ואפ"ה ברכותיהן שוות וא"ש וקצת יש להוכיח כן דלהרשב"א ק' הא דקא' שם הש"ס בהאיבעי' הנ"ל דקא' ת"ק ברך על הפת פטר את הפרפ' וכ"ש מע"ק מאי כ"ש הוא זה בשלמא פרפ' שהוא לדבריו פת הבאה בכיסנין שפיר דפוטרו פת משום דגם פרפ' דמי לפת שהרי כשקבע עליהן מברך המוציא כמ"ש הרשב"א סברא זו לקמן מ"א א' וכ"כ המרדכי ע"ש הר"מ הנ"ל אבל מע"ק דלא דמי לפת מנ"ל דיפטרנו פת מכח כ"ש מדפוטר לפרפ' דנהי דבענין ללפת בו מע"ק עומד יותר ללפת בו מ"מ אין זה כ"ש מפרפ' כיון שיש בפרפ' סברא אחרת מה שאין במע"ק וצ"ל להרשב"א דהא גופא קמבע"ל בש"ס אי ב"ש ארישא פליגי דלת"ק הפת פוטר את הפרפ' וכ"ש מע"ק ואז צ"ל באמת דפרפ' היינו דגים ופרגיות ובזה ה"ל מע"ק כ"ש או דילמא אסיפא פליגי וצריך לדיוקי דלת"ק דברך על הפרפ' לא פטר את הפת אבל מע"ק פטר אז צ"ל דפרפ' היינו החשוב וקרוב טפי אל הפת כגון פת ה"בכ או פת צנומה בקערה לפי' ר"ח ולכן באמת כייל הרר"י במתני' שם בהך דפרפ' מילי טובי כדי לאוקים צדדי האיבעיא דלכל א' מהפירושים לחוד תקשה ר"ל אי פרפ' היינו החשוב מאי כ"ש הוא למע"ק ואי בפרפ' דבשר ודגים או נילו"ש לרש"י למה יפטר הפרפ' למע"ק ולא מע"ק להפרפ' וגם איך פליגי ב"ש וס"ל דהפרפ' א"פ מע"ק אע"כ דפרפ' דמתני' נוכל לפרשו בכמה גווני ותליא הא מלתא גופא בצדדי האיבעיא:

ולפ"ז דברי הרר"י קיימין כמו שהן בנוסחא ישנה והיינו בפרפ' דבשר ודגים או רקיקין דקין דבזה י"ל אם ברך על הפרפ' לא פטר מע"ק דחשיב טפי אבל ברך על מע"ק פטר את הפרפ' דאינו חשוב כ"כ אבל בפרפ' דפת צנומה או באה בכיסנין אדרבה הדין להיפוך אך לפ"ז ג"כ אצ"ל דהרר"י קאי לב"ש דגם לב"ה אזיל לכאורה דהרי נקט השתא צד האיבעיא דב"ש ארישא פליגי ודייקינן לת"ק ברך על הפת פטר את הפרפ' וכ"ש מע"ק ולא דייקינן כלל הא דברך על הפרפ' לא פטר את הפת אבל מע"ק פטר ושפיר מצי אזיל אפי' לב"ה ועכ"פ מבואר בפרפ' דפת הבאה בכיסנין לרשב"א או בפת צנומה בקערה לפר"ח דזהו פרפ' לדידי' חשיב טפי פת ממע"ק דהרי משום ה"ט ס"ל לב"ה דפוטר משום דהחשוב פוטר את שאינו חשוב וכן מה"ט פליגי ב"ש וקא' אפי' מע"ק לא פטר לאשמעינן אע"ג דחשוב טפי אפ"ה לא פטר כמ"ש הרשב"א וכן משו"ה נמי דוקא פרפ' פוטר מע"ק אבל לא מע"ק לפרפ' משום דפרפ' חשיב פת טפי:

והדרינן לקמייתא דאע"ג דשרינן לטבל במיני תרגימא ור"ל מע"ק מ"מ היינו דוקא מע"ק דדייסא ולא מע"ק דפת צנומה או מיני תרגימא דפת ה"בכ וכדומה ואין לומר א"כ איך משכחת לה להאי דינא בע"פ כלל דהא מע"ק דדייסא אם לא נאפה מקודם יש בו לתא דחמץ דלק"מ דלדינא דש"ס משכחת לה בגווני טובי ע"י חליטה במים רותחין או בקמח קלוי או במי פירות באופן דליכא בהו משום איסור חמץ ובכה"ג קמ"ל דשרינן לטבל במיני תרגימא ומשו"ה סתם הטור וכ' בסי' תע"א אבל בשר וירק ומיני תבשיל שרי וכ' שם הב"י ורבינו סתם דבריו בדברי הרי"ף ורשב"ם ותימה למה שביק דעת אביו הר"אש ז"ל אלא הטעם הוא משום דלדידן דלא סמכינן אחליטה גם לא על קמח קלוי גם מחמירין בדין מי פירות א"כ לא משכחת כלל מע"ק דדייסא ובמיני תרגימא דחביצא שהוא פת צנומה או במיני תרגימא דלחמניות ופת הבאה בכיסנין באמת אסור גם להר"אנ משום דאלו זנין טפי ממע"ק:

ולישב דברי הב"י הנ"ל שכ' דמסקנת התו' דמע"ק אסור דקשה לכאורה מאי מקשו ר"פ ע"פ דהא נ"מ במע"ק וכנ"ל נלע"ד די"ל דלאותו ס"ד של התו' שיהא זו קו' במתני' דלמ"ל למיתני לא יאכל דבלא"ה מה יאכל ונימא לתרץ קו' זו דנ"מ במע"ק דקמ"ל מתני' דאסור מהמנחה ולמעלה הגע בעצמך הא קו' זו של התו' הוא ק' רק במתני' דמיירי בע"פ תקשה שפיר ממ"נ מה יאכל וצ"ל דמיירי במע"ק אבל אברייתא דהתם דמיירי מע"ש וי"ט ולא ק' קו' התו' כלל שפיר נוכל לפרש הא דלא יאכל כפשטא דקאי אפת וא"כ ק' מאי פ"הג מאי ארי' ע"פ אפי' ע"ש וי"ט נמי הא שאני ושאני התם בע"ש וי"ט אינו אסור רק פת אבל כאן בע"ע דע"כ מתני' איירי במע"ק קמ"ל דגם זה אסור אע"כ מדפ"הג ש"מ דבאמת מע"ק שרי והנ"מ כאן במתני' דלא יאכל כו' הוא דבר אחר חוץ ממע"ק וע"כ תירצו דאיירי במצה עשירה וע"ז תו לא