ביאור מרדכי ברכות לט

תאב לשתות גם לאחריו פטור מדאוריי' וממילא בכה"ג ברכתו דלפניו אינו מדאוריי' ואסור לבעל קרי לברך ע"כ א"מ לפניו אך באמת ל"ל הכי דלפ"ז לר"י דפליג התם בבעל קרי וקאמר התם כ"ב א' רנב"י טעמי' משום דעשאן ר"י דהלכות ד"א טפי הל"ל ר"י לטעמי' דס"ל כביצה ולדידי' א"צ לשתות א"כ יש ק"ו לשלפניו מלאחריו אע"כ דלאו ק"ו גמור הוא והיינו דהאריכו התו' בסוגיין וכתבו ואפי' ר"י לא פליג כו' שמזה אין לדחות עוד:

ואכתי ק"ק אהר"אש שכ' דקי"ל כר' דכל המיקל בארץ כו' ק' הא הר"אש גופא לקמן ל"ו ב' חולק על ב"הג שכ' מדלגבי ערלה לאו פירא הוא כו' וכ' הר"אש דאין חילוק בברכה בין ח"ל לא"י ע"ש א"כ גם כאן הא דקי"ל כר' אינה הלכה פסוקה אלא משום דכל המיקל כו' וא"כ אם יש בו נ"מ לענין ברכה שלפניו אם הוא דאוריי' או דרבנן עדיין אין הדבר מוכרע כלל וצ"ל דעיקר סמיכות הר"אש דשלפניו לאו דאוריי' הוא על אותן הראיות שהביאו התו' ורשב"א מהך מתני' דלעיל דבעל קרי ומהך ברייתא דפועלים לעיל ט"ז ב' ע"ש:

ובברכה דמעין ג' נחלקו הפוסקים דמדברי רש"י בסוגיין משמע דבז' המינין ברכה דמעין ג' דאוריי' וכ"כ הרשב"א להדיא והר"אש לקמן ל"ט א' כ' ג"כ דהוי דאוריי' וכן לקמן מ"ח א' גבי א"י להוציא עד שיאכל כזית דגן דא"ל דהר"אש שם דוקא ה' המינין ס"ל דהוי דאוריי' אבל ז' מינין הוא דרבנן זהו א"א דהרי לקמן מ"ד א' אמרי' דארץ הפסיק הענין ופי' הרשב"א לשיטתו דר"ל הפסיק למעטו מג' ברכות אבל אינו ממועט מברכה דמעין ג' אולם הפוסקים הסוברים דגם מעין ג' פטור מפרשים דארץ הפסיק הענין ר"ל לגמרי דפטור חוץ מבלחם וא"כ ה' מינין ג"כ ממועטי. דא"ל דה' מינין נכללו בשם לחם דא"כ תקשה ע"ז שיברך ג"כ ג' ברכות כיון דנכללו בשם לחם (ועיין ב"י סוף סי' ר"ט מ"ש ע"ש הסמ"ג) אע"כ מדס"ל להר"אש דה' מינין דאוריי' ה"הד בז' המינין ומ"מ הטור שהסכים דמעין ג' לאו דאוריי' ע"כ דהבין בדברי הר"אש דמ"ש בדף מ"ח הוא רק דרך אפשר ולא החליט כן:

והנה לדברי הר"אש כאן דמקרא דהלולים אין ראי' לברכה. לפ"ז ודאי כיון דעיקר ראיית הרשב"א דמעין ג' הוא דאוריי' מסוגיין דהכא דקא' יליף מז' המינין והמעיין היטב בכל דברי רש"י בסוגיין יראה דמפרש דוקא אי כתיב הלולים א"כ חזינא דיש מינין שחיוב ברכה בהם אז מוקמינן קרא דוברכת על כולה קרא דארץ חטה דתו ל"ל ארץ הפסיק הענין דהרי איכא ג"כ בהדי' גפן דכתי' בי' הלולים וכיון דארץ לא הפסיק הענין ממילא קאי על כל ז' המינין אבל לולא קרא דהלולים אז מוקמינן וברכת רק על לחם ומשום דארץ הפסיק הענין ובאמת משו"ה לק"מ קו' הרשב"א למ"ל הלולים תי"ל מוברכת דלק"מ דהא בהא תליא א"כ להאמת דמוקמינן קרא דהלולים לדבר שטעון שירה ואפי' בגפן ליכא חיובא מוקמינן וברכת רק על לחם משום דארץ הפסיק הענין אבל הרשב"א אינו תופס שיטה זו כמבואר בחדושיו:

והרמב"ם דס"ל דמעין ג' הוי רק דרבנן נ"ל דלטעמי' עכצ"ל הכי דהרי הב"י הביא בסי' קצ"א דלהרמב"ם מספר ג' ברכות לאו דאוריי' וא"כ לפ"ז למאי הלכתא אתיא ארץ להפסיק ענין ע"כ למעוטי דבאינך ז' המינין אפי' מעין ג' א"צ לברוכי ולפ"ז להרשב"א דס"ל דהוי דאוריי' צ"ל לדידי' דמספר ג' ברכות דאוריי' דאל"כ למאי הלכתא ארץ הפסיק הענין ולכאורה לרש"י דס"ל ג"כ כהרשב"א דמעין ג' דאוריי' ולפמ"ש במג"א שם בשם רש"י ס"ל דב"ה מדאוריי' סגי לי' לכלול הברכות בהדדי א"כ הדר תקשה למאי הפסיק הענין וי"ל דמ"ש רש"י דרשאי לכלול היינו דוקא בונה ירושלם בהדי ברכת הארץ דדמיין אהדדי אבל אין לכלול הכל בברכת הזן א"כ שפיר יש חילוק דבלחם צריך לברך ברכת הזן בפרט והארץ וב"י בכלל ובז' המינין סגי לי' בברכה א' מעין ג' א"נ דס"ל לרש"י דבז' המינין בברכה א' סגי אף בלא הזכיר מעין ג' והא דמברכין מעין ג' זהו דק מדרבנן ובהכי א"ש הא דתנן התם דברי ר"ג וחכמים אומרים ברכה א' ולא הוזכר מעין ג' משום דמתני' חיובא דאוריי' קתני דומיא דג' ברכות דנקט ר"ג:

גרסינן בגמ' ל"ה ב' מ"ש יין כו' והרי שמן כו' אלא חמרא אית בי' תרתי כו' וכ' המג"א סי' ר"ח ס"ק כ"ב בשם הר"י הלוי דאם ברך בפ"הע לא יצא ובס' א"ע השיג ע"ז דמ"ש משאר ברכה כוללת דיצא בדיעבד. ולענ"ד לק"מ דהרי קרא הזכיר בשבח הארץ גפן שהוא העץ גופא שנקרא גפן א"כ ע"כ גם אנו צריכין להזכיר בברכת היין שם הגפן דוקא דאשתבח בי' קרא וס"ל כהרשב"א דגפן דקרא מיין מיירי ובהכי א"ש הא דמקשים מאי מייתי הש"ס דשמן לא אשתני לברכה מדשמואל תיפוק לי' ממתני' דתני יין ושבק שמן וי"מ משום דה"א בהיפוך דבשמן אין מברכין כלל וזה אינו כ"א להטור דאין מברך רק בחושש בגרונו אבל להרר"י דס"ל דה"הד באינו חושש בגרונו רק שמעורב בשמן הרבה ג"כ מברך ואדרבה בכי הא הוא פשיטא דמברך כמ"ש הב"ח בסי' ר"ב הקושי' במ"ע:

והא"ש דגבי שמן אם מברך בורא פרי עץ זית כדפרכינן בגמ' מ"מ קרא דאשתבח בזית שמן לא הזכיר העץ אלא רק שבחא דפירא שהוא הזית. והרי גם בתאנה ורמון הזכיר הכתוב שבח הפירי ואפ"ה אין אנו מזכירין אותן בברכה. ע"כ משום דהפירות בידנו ועליהן אנו מברכין בודאי כוונתינו עליהן וא"צ להזכרין מפורש הה"נ בשמן זית אם ברך בורא פ"הע יצא דיעבד דמאיזה טעם נימא דלא יצא אי משום שלא הזכיר שבח העץ הרי גם הכתוב לא הזכירו ואם משום שלא הזכיר הפירא מ"ש שמן זית מכל הפירות אבל ביין שהזכירה תורה שבח העץ דגפן דקרא על העץ קאי ע"כ אנו צריכין להזכירו בברכה ואם לא הזכיר לא יצא ומשו"ה תני במתני' חוץ מן היין ושבק שמן משום דלא דמי דביין אפי' דיעבד לא יצא וא"ל א"כ גם על ענבים נברך בורא פ"הג ז"א דגפן דקרא איין קאי כמ"ש הרשב"א אמנם לפי מסקנת הרשב"א בשם רש"י דגפן דקרא אענבים קאי כל זה ליתא ועיין:

ב שאסור לשתות יין בע"פ כו' וכ"כ התו' בסוגיין אבל הטור בסי' תע"א כ' דיין מותר לשתות הן רב או מעט וכן הר"אש פ' ע"פ סי' י"ט הביא סתם דרבא הוי שתי חמרא כו' ולא חילק בין רב למעט וצ"ל דס"ל דאע"ג דפורתא סעיד מ"מ לא סעיד יותר ממיני תרגימא דהוא מעשה קדרה להר"אש שם ואע"ג דהוי מזונא וסעיד ואפ"ה שרי הה"נ ביין אבל התו' לפמ"ש הב"י שם מסקנת דבריהם כהרי"ף ורשב"ם דאבל מטבל במיני תרגימא ר"ל פירות דוקא אבל מע"ק אסור ה"הד ליין דאסור אך להטור דסתם וכתב שם כהרי"ף ורשב"ם כמ"ש הב"י ואפ"ה מתיר ביין אפי' מעט לדידי' ליכא למימר הך תירוצא ובלא"ה מהתו' ר"פ ע"כ ד"ה לא יאכל שכ' וא"ת ומה לא יאכל כו' ואי במיני תרגימא כו' משמע דס"ל כהר"אש דמיני תרגימא ר"ל מע"ק דאי להרי"ף ורשב"ם דר"ל פירי אבל מע"ק אסור אין התחלה לקושיתם אע"כ דס"ל דמע"ק שרי ואפ"ה אסרי ביין והכי קבעי' גם להר"אש דאין דרכו לחלוק על התו' בלי טעם ושורש לפלוגתא ע"כ נראה דהתו' כאן אפי' אי אזלי בשיטת הר"אש דגם מע"ק שרי מ"מ ביין ס"ל להתו' דסעיד טפי ממע"ק מתרי טעמי חדא מדפרכינן בסוגיין ומי סעיד כלל והכתיב כו' נהמא הוא דסעיד חמרא לא סעיד דמאי ק' דלמא סעיד ולא סעיד בנהמא אע"כ דס"ל להש"ס דאי חמרא סעיד כנהמא ממש הוא ועוד מדפרכינן תו נברך עלי' ג' ברכות וע"ז כ' הרר"י לעיל י"ב א' וז"ל ומדחזינן שהקשו גבי יין שנברך עלי' ג' ברכות ולא הקשו בתמרי משמע דיותר פשוט הוא דיין מיזן זיין מהתמרים וכיון שפוטרת התמרים בדיעבד ה"הד נמי דפוטרת גבי יין כו' ע"ש והוכחה זו עצמה יש מדפ"הג כן גבי יין ולא מקשה כן על מע"ק דנברך עלי' ג' ברכות אע"כ דיין זיין יותר ממע"ק ולכן כ' התו' שפיר דאסור לשתות בע"פ יין מעט דאזלי בשיטת רבני צרפת דמייתי הרר"י שם דדייקו הכי אבל הר"אש לקמן סי' כ"ו דפליג על הרשב"ם וכ' דהא דב"ה פוטר את היין הוא מטעם דהוי כדברים הבאין מחמת הסעודה כמ"ש הב"י סוף סי' ר"ח א"כ ס"ל אע"ג דפ"הג כן גבי יין ולא גבי תמרים אפ"ה לא ילפינן יין מתמרים בהא