ביאור מרדכי ברכות לח

יא שלא הזכיר זכרנו כו' והיכא שטעה כו' שלא הזכיר כו' בספר חיים כו' לא קי"ל הכי אלא דבכל אלו אין מחזירין ת"הד סי' קמ"ד:

יב ונזכר בה קודם סיום תפלתו כו' לרבותא נקט הכי וכ"ש לאחר שכבר סיים תפלתו שפשיטא שא"צ לחזור וה"ל למנקט רבותא טפי דאפי' רק סיים ברכת רפאנו א"צ לחזור אלא אומרה בשומע תפלה ויחתום העונה בעת צרה וש"ת ואם לא אמרה בש"ת אומרה ברכה בפ"ע אחר בשלום כ"ז במג"א סוף סי' קי"ט:

יג צרכי רבים שואלין כו' שהרי עיקר כו' ואע"ג דזהו רק בברכות אחרונות ס"ל דה"הד לברכות הראשונות ועיין בב"י סי' קי"ב דיש מחלקין בין ברכות אחרונות לראשונות:

הדרן עלך אין עומדין א הוא אומר כו'. כ' הר"אש מסקינן דמסברא ידעינן כו' ועיקר קרא כו' דריש לי' דבר הטעון שירה כו' כמאן דתני כרם רבעי דכל המיקל כו' וק' דמשמע דהר"אש מיירי מברכה דלפניו דעלה דמתני' קאי ובלפניו אפי' בפת דאיכא חיוב דאוריי' בלאחריו אפ"ה ברכה דלפניו הוא ג"כ רק מדרבנן. וע"כ משום דהק"ו דמייתי הש"ס כשהוא מברך כשהוא רעב לא כ"ש לאו ק"ו גמור הוא כמ"ש התו' ד"ה לפניו וביומא ע"ט א' ד"ה ולא א"כ לא הוצרך הר"אש כלל לאריכות דבריו דקרא בעינן לדבר הטעון שירה כו' ושזה תליא בפלוגתא דכ"ר או נ"ר. והרי בלא"ה אף למאן דדריש קרא לברכה היינו רק לאחריו אבל לפניו מק"ו נפקא וכיון דלאו ק"ו הוא תו ליכא ילפותא. וצ"ל דכיון דבקרא דהלולים לא מוכח ממאי מיירי אי משלפניו או משלאחריו ורק דהגמ' פריך דמסברא נוקמי בלאחריו כפירש"י ע"ז שפיר משני דשלפניו מק"ו נפקא ואע"ג דאינו ק"ו גמור מ"מ כיון דשלפניו יש סברא טפי מוקמינן קרא בכל גווני אבל גבי ב"ה דכתיב להדיא הברכה בלאחריו ושם אנו צריכין ללמוד שלפניו מבחוץ בק"ו מלאחריו בזה שפיר כיון דאינו ק"ו גמור אין לנו ראי' לשלפניו והיינו דכפל הש"ס להקשות הקושיא תרי זימני וגם א"ש שהתו' ציינו דבריהם לבסוף ולא קודם ד"ה ואתי א"נ י"ל דס"ל להר"אש ודאי גבי פת דא"מח לברך ב"ה רק כשאכל כדי שבעו כדלקמן מ"ח א' ברש"י ותו' ע"כ ליכא ק"ו דכשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש דאדרבה כשהוא שבע וכבר נהיה ולא חסר לו כלום יברך אבל קודם שנהנה הא עדיין לא נהנה אבל אם הוי נפקא לן מקרא דהלולים ומדלא כתיב התם ואכלת ושבעת הוי מברכינן לאחריו אפי' על כ"ש או עכ"פ בכזית וכביצה דהא דכתיב ושבעת גבי לחם היינו לענין ב"ה דאוריי' דג' ברכות הוא דבעינן כדי שביעה דוקא אבל בברכה א' דיליף מהלולים לא בעינן כדי שביעה ובכה"ג שפיר עבדינן ק"ו כשהוא אכל והרי עדיין חסר לו שתאב עוד לאכול ואין לו מברך כשהוא רעב שהדבר לפניו ליהנות ממנו לא כ"ש וע"כ הוצרך הר"אש לומר דלאו דרשא גבורה היא דבעינן קרא לדבר שטעון שירה. ובהכי א"ש קו' הרשב"א דלס"ד דש"ס דיליף לה מז' המינין ק' קרא דהלולים ל"ל והשתא א"ש דקרא בעינן לאוכל פחות מכדי שבעו. אך לפ"ז בהא דיליף הש"ס מבינייהו מהלולים ומז' המינין באמת לאותו תי' דוקא כדי שביעה בעינן ולהכי ג"כ חוזר ומקשה הש"ס התינח לאחריו לפניו מנין משום דעל כדי שבעו ליכא ק"ו מעליא אבל לעיל כדנפקא לי' מקרא דהלולים לחוד שפיר משני דאתי בק"ו דשם ק"ו גמור הוא:

והיינו דדייקו התו' אהך תי' דלאו ק"ו גמור הוא:

והנה לקמן מ"ח ב' איכא תנאי טובי דמפקי ברכה שלפניו מקראי וצ"ל בכולן דאסמכתי נינהו ודוחק ולכאורה יש מקום לומר למ"ש המרדכי לקמן מ"ט ב' ע"ש ס' יראים דבעינן אכילה וגם שתי' ודוקא בתאב לשתות ע"ש לפ"ז י"ל לכאורה דלא שייך כלל הק"ו ללמוד לפניו מלאחריו משום דבלאחריו גופה ברכתו דוקא על ב' הנאות דאכילה ושתי' יחד ובברכה דלפניו לא שייך זה דהא ביין שצריך ברכ' לעצמה ואינו נפטרת בברכת הפת או בשאר משקין למחזור וויטרי שבתו' לקמן מ"א ב' ד"ה אי או להראב"ד שהביאו ברשב"א שם דאכילה ושתי' ב' דברים הם וא"כ בברכתו על הפת עדיין אסור לו לשתות עד שיברך על המשקה בפני עצמו א"כ ברכתו עכ"פ הוא רק אאכילה לחוד וא"ל שיברך ברכה א' על אכילה ושתי' ויזכיר המאכל והמשקה בברכה א' שז"א שכיון שא"א למיכל ולמשתי בהדי הדדי א"כ איך יברך על שניהן בבת א' הא אח"כ כשאוכל ה"ל הפסק בין ברכה לשתי' וכן בהיפוך. אבל הני תנאי לקמן מצי סברי כמ"ד כביצה ולדידי' א"צ לשתות כלל דדריש ושבעת כביצ' כמפורש שם ולדידי' שפיר יש ק"ו לשלפניו מלאחריו ולפ"ז תיתי ג"כ שפיר לכאורה הך מתני' דלעיל ך' ב' שהביאו התו' בסוגיין דמצי מיירי באוכל כזית ושותה דגבי ברכה דלאחריו דפוטר שניהם בב"ה מברך על שניהם כאחד משא"כ בשלפניו א"א לו לברך על כל הנאה והנאה לעצמה דדיו לבא מן הדין להיות כנדון מה בלאחריו ברכתו על אכילה ושתי' יחד דוקא אבל אחדא מינא פטור ה"הד בשלפניו וכיון דא"א בשלפניו לברך על שניהם יחד תו אין כאן ברכה דאוריי' לפניו גם משכחת לה דמברך לאחריו באכל כזית ואינו תאב לשתות דבזה מודה בסי' דמברך ב"ה. אבל בלפניו א"א לבעל קרי לברך דדלמא האכילה יגרום לו שיהא צמא לשתות שכן דרך האכילה כמבואר בסי' קע"ד וכשהוא