ביאור מרדכי ברכות לז

המהרש"ל פי' כרבנן וכר"א ע"ש וס"ל להתו' והספר כמ"ש הרד"י דברייתא מודה למתני' וע"כ בעינן תרתי שיהא בכובד ראש וגם מתוך שמח' של מצוה ופשוט דגם מתוך הלכה פסוקה בעינן כאידך ברייתא דמייתי הש"ס לעיל וכן פסק הטור דכולהי בעינן: ד אינמי תחלת כו' משמע דנא ברירא לי' הך דינא שיהא רשאי לשחות באמצע ברכה ובהרר"י משמע שתופס עיקר כתי' ראשון ובהטור סי' ק"ט משמע לכאורה דאסור לשחות אף באמצע ברכה אך בסי' קי"ג כ' בפי' להתיר וכבר כ' הב"י לתרץ הסתירה ע"ש: ה ומשמע דוקא אחר תפלתו כו' הב"י סי' קי"ט העתיק כל דברי הספר הללו ושם הביא דברי הטור בסי' תקס"ו שמחלק באופן אחר וז"ל ופר"י שסומכין כו' רק שיתחיל מעין הברכה כו' והא דאמר ריב"ל שיכול לומר אחר תפלתו אפי' כסדר י"כ לא בא למעט בסוף כל ברכה כו' עכ"ל ודעת הרר"י דבתוך התפלה יש ג' חילוקים דלבקש על צרכי עצמו יכול להוסיף בסוף כל ברכה ובלשון יחיד אבל להתפלל על אחדים דוקא בלשון רבים ובאמצע ברכה דוקא מיהא בשומע תפלה יכול להוסיף אפי' על אחרים גם בסוף הברכה (ונ"ל דמ"מ בלשון רבים דוקא ולא בלשון יחיד) משא"כ אחר התפלה יכול להתפלל בין על עצמו בין על אחרים בין בלשון רבים בין בלשון יחיד והוציא כן מד' מימרות שבש"ס פ"ק דע"א כמ"ש הב"י שם ובש"ע שם משמע שמשוה חלוקה הג' לד' ובב"ח וט"ז שם חילקו ביניהן ולענ"ד נראה כמ"ש: ו ואעפ"כ לא יתפלל הואיל ששתוי הוא ששת רביעי' יין דהא אמרי' בפרק הדר כו' ושם בדברי המרדכי משמע דמיקל בזה"ז אפי' בשיכור וצ"ל דהתם לענין דיעבד שא"צ לחזור ולהתפלל וכאן לענין לכתחלה ובת"הד סי' מ"ב היקל ביינות שלנו לענין הוראה ויליף מיני' הב"י בסי' צ"ט דה"הד לתפלה וע"כ צ"ל דגם הספר כאן לא החמיר ברביעית ורק מייתי ראי' מרביעית יין שלהם לשותה יינות שלנו שיעור שמרגיש בנפשו שהוא שתוי אבל ברביעית לחוד מודה דשרי וע"ש בד"מ: ז בין מלפניו בין מלאחריו כו'. מבואר דאוסר גם בלאחריו וכמ"ש בד"מ סי' ק"ב ושם דיש אוסרין מלפניו כמלא עיניו וכ"ז לישב אבל לעמוד וכ"ש לעבור שרי לאחריו ולצדדים: ח בק"ש ובברכותיה כו' וכ' הטור שאם עוסק בתורה אסור והב"י השיג ע"ז ושכן כתבו הסמ"ג וסמ"ק דמותר ע"ש: ט קידוש על הכוס לא עקרו כו' פי' משום דעיקר ק"ה בתפלה כמ"ש הספר לעיל כ' ב' גם יש סוברים דיכול לקדש על הפת ע"ז כ' דאפ"ה משום כבוד שבת וי"ט היו קונין יין: י כשחל ר"ה במ"ש ר"ל ליל ב' דר"ה ויותר ראוי לגרוס כשחל ר"ה בשבת וכ"ה בר"אש סוף ד"ה ובטור סי' תקצ"ט: