ביאור מרדכי ברכות לו

קודם הזמן הא יכול להתפלל כשיגיע לביתו וצ"ל דאיירי שספק ואם יהי' לו שהות כשיבא לביתו ולענין הליכ' בשעת תפלה הקילו לו על הספק שיתפלל אם יהא לושהות כשיגיע לביתו ומ"מ הפוסקי' לא פסקו כתי' הר"ם רק כתי' הראשון של התוס' והספר:

כ אינו חוזר לראש דברכה לבטלה היא כו' ואפי' בין ברכה לברכה א"צ להזכיר מה ששכח לשיטת ר"י כמבואר בר"אש ובטור סי' רצ"ד:

כא אותה ברכה מיהא חוזר:

וסיים הרשב"א וז"ל ומיהו נראה דאפי' לפי דבריו לא שהוא חוזר אותה ברכה אלא שמזכיר המאורע קודם שיפתח ברכה אחרת כו' ע"ש:

כב פסק כהרר"א וכ' דא"ח לתחלת עבודה אלא אומר יעלה ויבא כו' וק' הא הרר"א מיירי בשכח דברים שאין מחזירין וראבי"ה איירי בר"ח בתפלה שהו' מדברים שמחזירין (וליכא לדחוקי דראבי"ה איירי בתפלת ערבית דא"מח. כמבואר בדברי הר"אש והמרדכי ריש תענית ובהג"מי פ"י מתפלה אות ו') ויש לומר דהא הרר"א ראייתו מהא דמחלקינן לקמן בין פתח הטוב והמטיב ללא פתח והתם קאי אתרוייהו ר"ל אשבת דמחזירין ואר"ח דא"מח וא"כ להרר"א דמדמי באן לשם ממילא בין בדברים שא"מח בין בדברים שמחזירין לעולם אומר אותו שם. וא"ש ומ"מ הרא"ש לעיל כ"ט ב' הביא דברי ר"י החולק על הרר"א ובריש תענית הביא רק דברי ראבי"ה וכ' הב"י בסי' קי"ד דצ"ל דלענין דברים שא"מח נקט כר"י החולק על הר"א ומחלק בין הפסק בתפלה להפסק בב"ה אבל לענין דברי' שמחזירין שפיר מדמי לה דכמו דמהני בב"ה בשבת לאומרה במקום שנזכר קודם שפתח הטוב והמטיב ה"הד בתפלה. והנה הרבינו יונה תופס כשיטת ר"י אף בדברים שמחזירין דלא מהני לאמרה במקומן ומייתי ראי' מהא דאמרי' שכח ולא אמר יעלה כו' חוזר לעבודה ע"ש:

ולהדד"א צ"ל דזה מיירי בשכבר התחיל במודים דכ"ז שלא התחיל ברכה אחרת לא מיקרי סיום בעבודה כמ"ש הב"י אולם להר"אש דמחלק בין דברים שמחזירין לדברים שא"מח לדידי' י"ל דזה שאומרה כאן בין רצה למודים זהו עצמה מיקרי חוזר לעבודה ומינה שמעינן דבמקום שא"צ לחזור א"צ לאמרה בין ברכה לברכה דהרי מה שאומר בין ברכה לברכה מיקרי כאן חוזר לעבודה ממילא הוא דבדברים שא"מח א"צ לחזור ולומר אף בין ברכה לברכה ובזה א"ש שהביא הר"אש הך ראי' דהרר"י ואפ"ה פליג רק בדברים שא"מח ומודה בדברים שמחזירין:

כג ומסיים ותחזינה עינינו כו'. משמע דחותם בברכה ובב"י סי' קי"ד הביא ע"ש המרדכי ריש תענית דנסתפק אי חתים או לא וכ' טעם דאע"ג דבב"ה בשבת ונזכר קודם שפתח הטוב והמטיב חתים מ"מ כאן לא חתי' וע"ש שנדחק בזה ולענ"ד הטעם פשוט כיון דא"ח כל הברכה שאמר א"כ כשיחתום כאן ה"ל י"ט ברכות וי"ח תקנו ולא י"ט בשלמא היכא שחוזר כל הברכה א"כ ה"ל קמייתא כאילו לא אמרה אבל כאן שלא יאמר רק ההזכרה ואם יחתום בה הרי י"ט ברכות ומ"מ הספר כאן ע"ש הראבי"ה לא ס"ל הכי אלא יחתום בברכה והיינו דוקא בדברים שמחזירין דבזה ה"ל דומיא דב"ה בסבת אבל בדברים שא"מז דה"ל דומיא דב"ה בר"ח בכה"ג מודה הראבי"ה דלא חתי' ומ"מ הר"אש דתופס כראבי"ה משמע מדבריו דא"צ לחתום בברכה וכדברי הב"י דהכי קי"ל:

הדרן עלך תפלת השחר א אבל של קנים כו' והיינו כשמואל וכמ"ש הטור בסי' תק"ס ע"ש הרמב"ם אבל הטור פסק כרב דאף של וורד והדס שרי והב"י כ' דלהרמב"ם הכל אסור וכלוי דס"ל הכי ודעת הספר לפסוק כשמואל שהוא מכריע בין דברי רב ללוי:

ב והכי תנן במס' מדות ושרשרו' של זהב היו קבועין בתקרת האולם שבהן פרחי כהונה עולין ורואין כו' כצ"ל:

ג עבדי כמתני' וכותייהו קי"ל ולכך כו' וכ"ה בתו' וכ'