ביאור מרדכי ברכות לה

ואם איחר זמנה אינו עובר ומהרש"ל בחידושיו כ' דכ"צל הואיל ואיחרה וזמנה אינו עובר כו':

יג תפלת המוספין קודמת והיינו בזמן מנחה גדולה אבל בזמן מנחה קטנה גם בירושלמי מודה דיקדים תפלת מנחה כמ"ש הר"אש ועוד כ' דהיכא דרוצה לאכול או לעשות מלאכה דזה אסור לו אף בזמן מ"ג נגד שיתפלל בכה"ג ג"כ תפלת מנחה קודם למוספין ע"ש. והספר קיצר:

יד וא"צ להפסיק כו' פי' משום דבתבת ט"ב מבואר דלריב"ל דאסור לאדם שיטעום כו' לדידי' אם התחילו מפסיקין לכן כ' הספר השתא דלית הלכתא כריב"ל ממילא אין מפסיקין אבל הא דאין מתחילין אי מיירי כמו בס"ד דש"ס התם במנחה קטנה וסעודה קטנה או דאפ"ה נקטינין כתי' הש"ס דמיירי במנחה גדולה וסעודה גדולה או כתי' ראב"י דמיירי מסעודה קטנה ומ"ג מזה לא ביאר הספר כאן והר"אש ביארו כאן ע"ש:

והנה הנמ"י בב"ק כ"ג א' כ' וז"ל ולפי רמ"ה ז"ל נ"ל ברור דמי שלא התפלל כו' שאינו נקרא מזיד ופושע כו' ומיהו לענין תפלה יש לחוש יותר כו' הרי הוא כפושע כן נ"ל עכ"ל וכ' עליו הב"י בס"ס ק"ח ודבריו הראשונים עיקר כו' ע"ש דמשמע דס"ל דבהך ומיהו לענין תפלה כו' שכ' הנמ"י חוזר מדבריו הראשונים אמנם במ"ש בתחלת דבריו נ"ל ברור לכאורה לא משמע כן ולולא דברי הב"י הי' נלע"ד דמתחלה מיירי בהתחיל בהיתר ואין כאן פשיעה בהתחלה ורק במה שלא הפסיק והי' סבור דאיכא שהות ע"ז כ' דברור שאינו נקרא פשיעה ושוב כ' ומיהו כו' ר"ל בהתחיל באיסור שעבר על דברי חכמים שאמרו שלא ישב אדם לפני הספר כו' בכה"ג מיקרי מזיד ולפ"ז יש טוב טעם לחלק בין התחיל באיסור להתחיל בהיתר משום דבהתחיל בהיתר מיקרי שוכח ויש לו תשלומין וע"כ לא החמירו עליו להפסיק אבל בהתחיל באיסור מיקרי מזיד ואין לו תשלומין וע"כ החמירו עליו להפסיק ובזה א"ש שהתו' פסחים ק' א' כ' וז"ל בד"ה אין מפסיקין בהתחילו בהיתר איירי כו' ובסוכה ל"ח א' בד"ה מאי כ' וז"ל וי"ל דשאני ק"ה שיכול לקדש ביום כבלילה כו' ע"ש דלכאורה דבריהם סתרו אהדדי גם לפמ"ש התו' פסחים ק"א א' ד"ה ובקידושא וז"ל ומה שלא הי' מקפיד על סעודת שבת כו' היינו משום שיוכלו לעשות למחר ג' סעודות כו' ע"ש משמע דק"ה אין זמנו ביום רק בלילה ולהנ"ל הא דכ' התו' דק"ה יש לו זמן כל השבת אינו ר"ל זמן לכתחלה אלא ר"ל מטעם השלמה ולכן מהני בהתחיל בהיתר דבכה"ג מיקרי טעה ושכח די"ל השלמה אבל בהתחיל באיסור ה"ל מזיד ומעוות לא יוכל להשלים בכה"ג אין לק"ה השלמה ולכן צריך להפסיק ולפ"ז דברי התו' בפסחים ודבריהם בסוכה צדקו יחדו וכן הא דמחלקין הפוסקים גבי ק"ש בין התחיל באיסור להתחיל בהיתר הוא ג"כ רק מה"ט דאמרן וכהסוברי' דגם ק"ש יש לו השלמה בטעה ושכח ולפ"ז בלולב או גבי בדיקת חמץ דלא שייך השלמה בכה"ג אף בהתחיל בהיתר צריך להפסיק ובהכי מיושב קו' המג"א סוף סי' תל"א ע"ש ועיין בב"י סי' ע' ואין להאריך:

טו עבר פרסה הוי מעוות כו':

משמע אפי' דיעבד לא. והרא"ש השיג ע"ז אבל ברבינו יונה כ' וז"ל יש לו לאמרה לכתחלה בתוך הפרסה הראשונ' ואם שכח ולא אמר אותה תוך הראשונה אומר אותה אח"כ על מה שיש לו ללכת כו':

טז וקי"ל כר"ש אבל אם חברו עומד גם הוא יעמוד דבזה מודה ר"ש:

יז כר"ח וכ' הב"י דזה דוקא כשבני חבורתו ממתינים לו הא לאו הכי א"צ לעמוד:

יח ואפי' במהלך מתפלל אבל הרבינו יונה כ' שיעמיד החמור ולדבריו צ"ל הא דלקמן בסמוך משמע דמתפלל בדרך במהלך היינו אם השיירא עוברת אבל התו' והרשב"א לא ניחא להו לאוקים בהכי וכ' לחלק בין הביננו לתפלת י"ח וכמ"ש הספר לקמן בסמוך:

יט הדר מתפלל מעומד קשה א"כ מ"ט דת"ק דמתפלל