ביאור מרדכי ברכות לד

ז שהי' מקבל עליו שבת אותה שעה. ומשמע בסוגיין דפריך ומי בדיל והאר"א פ"א התפלל רבי כו' דמיד שקבל עליו שבת נאסר אפי' בשבות ואפי' לרבי בעירובין ל"ג א' דס"ל דלא גזרו על שבות ב"הש במקום מצוה מיהא:

מ"מ בזה שקיבל עליו שבת א"א שיהי' הקבלה לחצאין וכיון שקבל עליו שבת לכל מילי וחומרי דשבת קבל עלי' ומכ"ש בשכבר התפלל וקידש היום בתפלתו דעשאו שבת בקידוש היום ועיין בתשובת ח"צ סי' י"א שדחק בזה:

ח להתפלל מנחה עם שקיעת החמה כו' כצ"ל:

ט דמשקיעת החמה יכול להתפלל ואע"פ שלא נראה הכוכבים משמע ודאי דאינו ר"ל תחלת שקיעה שהוא שיעור ד' מיל קודם צ"הכ כדתניא בפסחים צ"ד א' ולעולא שם הוא שיעור ה' מיל קודם צ"הכ דא"א לפ' כך בדברי חכמים דעד הערב תהא ר"ל עד תחלת שקיעה דא"כ אין הפרש בין רבנן לר"י דאמר עד פלג המנחה רק ג' חלקי ששים משעה ומכ"ש לעולא תהא עוד זמן דרבנן מוקדם לדר"י (ודוחק לומר דפ"הא דקא' ר"י הוא להוסי' עוד על תחלת שקיעה שעה ורביע דלפ"ז זמן ערבית מוקדם טובא) ועוד דלפ"ז הא דקתני י"א שעה חסר רביע ע"כ חשבונו מהנץ החמה עד שקיעתה דל"ל מעמוד השחר עד צ"הכ דהא לרבנן עד הערב ר"ל ת"ש וע"ז פליג ר"י ואמר עד פ"המ שהוא י"א שעות חסר רביע א"כ ע"כ חשבונו מהנ"הח עד שקיעתה והוא שיטת מהרי"ל אבל הת"הד העלה דחשבון היום היא מע"הש עד צ"הכ כמ"ש במג"א סי' פ"ט סק"ב וסי' תמ"ג סק"ג וסי' תנ"ט סק"ג ולדברי הת"הד דהא דמהלך אדם בינוני י' פרסאות ביום הייני ג"כ מע"הש עד צ"הכ וכן הא דבניסן ותשרי יום ולילה שוין ג"כ ח"ל מן ע"הש עד צ"הכ הוא שוה למן צה"כ עד ע"הש ולכן חשבון המיל לדידי' י"ח חלקי ששים משעה אבל למהרי"ל צ"ל הא דיום ולילה שוין בניסן ותשרי ר"ל מהנץ החמה עד שקיעתה ולכן חשבון המיל לדידי' הוא ב' חומשי שעה כמ"ש במע"מ ולכן מ"ש החק יעקב בסי' תנ"ט סק"י שדברי ת"הד תמוהים מסוגיא דפסחים הנ"ל אינו מובן לענ"ד כי פשוט דלהת"הד הא דיום ולילה בניסן ותשרי שוין ר"ל מע"הש עד צ"הכ:

וכן הא דמהלך אדם כו' ג"כ ר"ל כנ"ל אבל למהרי"ל ודאי הך דמהלך אדם כו' הוא מע"הש עד צ"הכ אבל הא דיום ולילה שוין בניסן ותשרי הוא מהנץ החמה עד שקיעתה איברא דבעוד יו"ד שכ' גבי עונה דנדה ר"ל משעת הנץ משמע קצת כמהרי"ל:

ועכ"פ לת"הד הנ"ל ודאי א"א לפ' עד הערב דרבנן דר"ל ת"ש אע"כ דר"ל סוף שקיעה שהוא ג"כ מעט קודם צ"הכ כמ"ש בב"י ריש הלכות תענית אמנם הרבינו יונה בריש פרקין דתלי טעמא משום שהדם נפסל בשקיעת החמה וברש"י בפסחים שם צ"ג ב' ד"ה ט"ו מילין מבואר דמת"ש נפסל לדידי' צ"ל דעד הערב ר"ל ת"ש וכמהרי"ל או דצ"ל דס"ל לרבינו יונה כהרא"ם דמת"ש מיקרי לילה לכל מילי ואז ודאי כל החשבונות הן מהנץ החמה עד שקיעתה ובהמהרי"ל. וכ"ז דחוק ע"כ נראה דרבינו יונה ס"ל דלא כרש"י הנ"ל בפסחים וס"ל דאין הדם נפסל רק בסוף שקיעה והא דחושבין ט"ו מיל לדרך רחוקה לא כפירש"י שהוא מחצות עד ת"ש אלא הוא כפי' הרמב"ם שם שמשערין הדרך מעת הנץ החמה כדי שיוכל להגיע בתחלת זמן שחיטת הפסח שהוא בחצות לירושלם דלפי פי' הרמב"ם אין ראי' שיופסל הדם אלא בסוף השקיעה ולפ"ז יהי' דברי רבינו יונה כדברי הספד כאן ועיין:

ודע דלפמ"ש התו'בריש מכילתין דלר"י דזמן תפלת ערבית מפה"מ גם זמן ק"ש הוא אז:

ומינה לרבנן דס"ל דזמן תפלת ערבית מבערב גם ק"ש בערב:

לדבריהם ע"כ צ"ל דעד הערב דמתני' ר"ל צה"כ דל"ל שקיעת החמה שהוא קודם צה"כ דא"כ מתני' דריש מכילתין דתני זמן ק"ש מצה"כ כמאן דלא כר"י ודלא כרבנן אע"כ דעד הערב ר"ל צה"כ ועיין:

י כבר שויי' עלי' חובה כו' התחלת הדבור הזה קאי אדברי הרי"ף וז"ל ורבא אמר הלכה כדברי האומר רשות וקי"ל כרבא מיהו ה"מ היכא דלא צלי לי כלל אבל היכא דצלי לי' לתפלת ערבית כבר שויי' עלי חובה כו' ע"ש:

יא שרא המייני' פרק קמא דשבת משמע דבשרא המייני' רשאי לבטל ותימה דמהתם לא מוכח דבשרא המייני' לא מטרחינן לי' כי אם באיכא שהות עוד להתפלל ותדע דהא מקשה עלה התם ממתני' דלא ישב כו' כמ"ש הרשב"א שם במקומו ולפ"ז גם האי דבירושלמי דאם עלה על מטתו אין לו לירד ג"כ ר"ל בדאיכא עוד שהות להתפלל אבל לא מיירי מלבטל:

והא דכ' הר"אש לגבי מוצאי י"כ דלמ"ד רשות רשאי לבטל התפלה דהוי לצורך כמו בשרא המייני' צ"ל דלדוגמא נקטי' ולא בדוקא דגבי י"כ עדיף טפי מהך דשרא המייני' אבל בדברי הספר קשה וצריך לדחוק בדבריו:

יב הואיל ואם איחרה זמנה אינו עובר וז"ל רש"י הואיל