ביאור מרדכי ברכות לג

והיינו דקא' הש"ס קשיא ולא קא' תיובתא משום דהדין נשאר קיים לעולם רק לאו מטעמי' דברייתא דא' לא עלתה לו אלא משום דב' לא עלתה לו והרי"ף דחיק בסברא לקיים גם הלשון דברייתא דא' לא עלתה לו וביאר טעמו משום דבמה שהבדיל בב' הוא גילוי דעת על הא' דהי' לשל שבת ומשו"ה דייק מהר"ם מדבריו דמברייתא עצמה כיון דא' לא עלתה לו משום דלא אבדיל כמאן דלא צלי דמי ולעולם שכיון בא' לשל מ"ש ואפ"ה לא עלתה לו והב' ממילא א"א שתעלה לו לשל שבת משום שהבדיל בה כפירש"י וע"כ יתפלל עוד בלי הבדלה בשביל שבת. וא"כ אין זה ענין כלל לדברי הרר"י בשכח ר"ח במנחה אבל מטעמי' דהרי"ף מבואר שפיר דמשום שכיון בא' לשל שבת לא מהני לי' והרי חוזר ומתפלל לשל שבת אותה תפלה עצמה שהתפלל לשל שבת בלי שינוי אע"כ דפליג אהרר"י:

וא"ת לפירש"י דמשום דהבדיל בב' א"א שתעלה לו לשל שבת א"כ ק' לשון הש"ס למימרא כו' ומהדרינן לי' דמשמע אבל אי הוי כצלי דמי לא מהדרינן לי' והרי אף שנחשב הא' לשל מ"ש מ"מ מהדרינן לי' משום דהב' א"א שתעלה לשל שבת מפני שהבדיל בה י"ל דה"ק מהדרינן לי' ר"ל מה"ט דלא אבדיל:

וכדבעי למירמי עלה מברייתא דטעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו:

אבל הר"אש אחר שכ' לשון הרי"ף דבהבדיל בשניה יצא כ' וז"ל וכ"מ מדפריך כו' משמע הא כו' וכוונתו לסתור סברא דרש"י דהיכא דהבדיל בב' לא עלתה לשל שבת משום דהבדיל וא"כ לכאורה לפ"ז גם בהבדיל בשניהם הא' עלתה לו לשל מ"ש אבל ב' לא עלתה לשל שבת ע"ז כ' דע"כ זה אינו מדפריך וכיון דלא אבדיל כו' ומהדרינן לי' משמע אבל אי הוי כמאן דצלי לא מהדרינן לי' ולא אמרינן שהב' א"א מתעלה לו לשל שבת משום שהבדיל בה וסותר הר"אש בזה לסברא דרש"י ומ"מ על רש"י אינה קו' כ"כ די"ל דהש"ס מהדרינן לי' אהא קאמר וכדי למירמי עלה מהברייתא גם לכאורה אינו מוכרח דהרי"ף פליג אסברא דרש"י די"ל דוקא כשלא הבדיל בא' ורק בב' בכה"ג ה"ל הא דהבדיל בב' גילוי דעת אתפלה זו עצמה שאינה לשל שבת משא"כ בשהבדיל בשתיהן על כרחך שלא כיון גם בב' למ"ש שהרי כבר התפלל והבדיל ואע"ג שבקו' הש"ס לא ר"ל הך סברא דגלוי דעת היינו לענין הא שלא תעלה הא' למ"ש מפני שלא הבדיל והרי בשאר מ"ש אם התפלל ולא הבדיל לא איכפת לן וכאן נימא שההבדלה בב' הוא גילוי דעת על הא' זו לא הוי ס"ל להמקשה אבל סברא דרש"י הוא בהיפוך שמאחר שכבר התפלל ולא הבדיל א"א שתהא הב' לשל שבת שהגילוי דעת בתפלה זו עצמה במה שמבדיל בה שאינה לשל שבת וא"ש:

ד כבר התפלל מבעוד יום כו' והחולקין ס"ל דבהא דלא הזכיר ר"ח כמאן דלא צלי כלל דמי ולכאורה לבה"ג שהביאו בתוס' והספר לקמן כ"ט ב' וז"ל ובה"ג פי' דוקא ביחיד אבל בצבור כו' ואע"ג דאמרי' התם כו' אבל היכא שהתפלל כבר לא חשבינן לי' כאילו לא התפלל כלל עכ"ל משמע דאזלי בסברת רבינו יודא הנ"ל דהא דשכח ר"ח אין מפסיד כל התתלה דק אותו החיוב שהי' לו להזכיר זהו הפסיד ולהחולקין הנ"ל י"ל דס"ל כפירש"י בסוף פירקין וז"ל בד"ה בצבור שנו דאין מחזירין משום דשמע לי' מש"ץ ואיכא מקצת הזכרה כו' עכ"ל לפירושו ע"כ לא מהני ה"ט דשמע לה מש"ץ לחוד שהרי התנא יהיב טעמא בשחרית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במוסף ש"מ דאי לאו ה"ט לא סגי לן בשמיעה מהש"ץ ודלא כבה"ג אבל בה"ג לטעמי' דמפ' גם שם דהא דבצבור שנו ר"ל ש"ץ שטעה ומשום טירחא דצבורא ולדידי' לא מיירי לקמן כלל ביחיד שרוצה לשמעה מש"ץ דבכה"ג באמת בלאו ה"ט דתפלת מוסף לפניו א"צ לחזור ולהתפלל וכמ"ש הרשב"א שם (וע"ש דמקשה לפירש"י וז"ל דא"כ ליתני מפני ששומע מש"ץ כדאקשינן לעיל כ"ט א' ע"ש:

ולענ"ד די"ל דלעיל קו' הש"ס כיון דבעינן תרתי ר"ל שישמע התפלה מהש"ץ וגם שיאמרה בשומע תפלה ה"ל לר"א לפ' גם ה"ט דשמעה מש"ץ דהא סתמא אפשר לפ' דברי ר"א ביחיד אבל לקמן גבי מוסף י"ל דס"ל כמ"ד דאין מוסף רק בחבר עיר א"כ בלא"ה מיירי בצבור וא"צ לפ'):

גרסינן בשמעתין תניא רי"א פלג המנחה אחרונ' אמרו והיא י"א שעות חסד רביע והרמב"ם בפי' המשנה כ' וז"ל ופה"מ בשישאר מן היום שעה ורביע זמניות עכ"ל ונלע"ד דמשו"ה דקדק הרמב"ם ושינה מלשון הברייתא בפי' המשנה ובחיבורו פ"ג דין ד' ונקט החשבון מן המאוחר אל הקודם דלשיטתו דנקטינן שעות זמניות א"א למנקט כלל כדתניא בברייתא שהרי זמן מנחה גדולה שהוא בתחלת זמן הקרבת התמיד חצי שעה אחר חצי היום לכל המוקדם כפרש"י בר"פ תמיד נשחט בזה הזמן ר"ל מהבוקר עד הצהרים אין מספר השעות שוות בקיץ ובחורף כידוע משא"כ זמן מנחה קטנה שהוא בסוף זמן הקרבת התמיד שנמשך לפעמים עד גמר הקרבתו עד ט' ומחצה לכל המאוחר כפירש"י שם בזה הזמן ר"ל מהצהרים עד ט' ומחצה מספר השעות שוות לגמרי בקיץ ובחורף כי זהו תלוי בהמשכת הזמן במעשה הקרבנות ואין מקום בזה לחלק בין קיץ לחורף וא"כ ממ"נ קשה חשבון הברייתא י"א שעות פחות רביע דהרי השש שעות הראשונות מחולקות באיכותם מן החמש שעות פחות רביע האחרונות דהשש שעות הראשונות בהכרח ר"ל שעות שאינן שוות בקיץ ובחורף ר"ל זמניות והחמש שעות פחות רביע האחרונות בהכרח ר"ל שעות השוות בקיץ ובחורף וא"כ במאי איירי התנא וצריך לדחוקי דהתנא איירי ביומי דניסן ותשרי ממש שהיום והלילה שוין ואז החשבון נכון אבל בשאר ימות השנה א"א כלל לתת סימן י"א שעות פחות רביע לכן נקט הרמב"ם שעה ורביע זמניות קודם הלילה ובזה החשבון צודק בכל ימות השנה כולה ופשוט:

ה דלפעמים אנו מתפללין כו' אבל בהרא"ש ע"ש רבינו האי משמע דאם פעם א' עשה כר"י שוב א"א למיעבד לעולם כרבנן וכן בהיפוך וכ' במג"א דמ"מ ביום א' מודה המרדכי דאין לעשות תרתי דסתרי:

ו וכתב ראבי"ה דסמכינן כו' זהו התחלת הדבור ולא קאי אדלעיל: