ביאור מרדכי ברכות כח

דאף בגברא דחי אינו ח"ל בלא שהה אבל בשהה אף במקום דחוי ח"ל. ודברי המג"א שגבו ממני לענ"ד מיהו הרמב"ן במלחמות רצה מתחלה לפ' הא דקא' הכא בשהה לכ"ע ח"ל ר"ל משום דלענין שהה ה"ל גברא דחי לפי תי' זה הוימשמע לחלק בין גברא למקום אבל הרי הרמב"ן דחה זה דלמ"ד גברא חזי לענין לא שהה ה"ל ג"כ חזי לענין שהה אע"כ כשתימצי לומר תי' זה לאו משום גברא דחי אלא משום דא"ר לקרות וכדתי' הר"ש שהביאו התו' דמתרץ גם קו' הא':

לה דגברא חזי הוא והתו' סיימו ור"י פי' דהכא לא מצי למימ' דכ"ע דאין ח"ל ובדשהה קמיפלגי כו' וק' לכאורה א"כ הדרא קו' הש"ס לדוכתי' האי אם שהה אם לא שהה מבע"ל. וי"ל דהר"י אינו מפ' כפירש"י דהקו' היא דה"ל לחלק בין שהה ללא שהה דא"כ קו' זו לא ניחא למסקנא בהיפוך אם בלא שהה פליגי דוקא וצ"ל לרש"י דלהקל ה"ל לפ' אבל להחמיר א"צ לפ':

א"נ משום דבשהה פשיטא לי' בעלמא דח"ל לא הוצרך לאשמעינן כאן ואפי' לתי' הר"ש דלא בכל מקום אמרי' דח"ל רק היכא דיש סיבה מ"מ כיון דאף היכא דלא הוי גברא דחי רק סיבה מחמת מקום וכדומה ג"כ ח"ל תו לא הוצרך לאשמעינן כאן. כן צ"ל לפירש"י אבל ר"י ס"ל דקו' הש"ס אמאי פליגי כאן במים שותתין ה"ל למיפלג בעלמא כל היכא דשהה דלחד מ"ד ח"ל ולחד מ"ד אינו ח"ל והיינו דקא' האי אם שהה אם לא שהה מבע"ל ר"ל בעלמא היכא דאין מים שותתין וע"ז מתרץ הש"ס דדוקא הכא פליגי ולכן שפיר כ' הר"י דהמ"ל לכ"ע אינו ח"ל ובשהה פליגי דוקא הכא ותי' משום דא"כ לכ"ע הוי גברא חזי' ופי' זה בדברי ר"י כ"מ במהר"של ע"ש:

לו שמא יפנה בהן. אבל אם צריך לחלוץ בזה ברחוק ד' אמות אינו מבואר בש"ס דהא י"ל דוקא כשנכנס לפנות הוא דבעי חליצה ברחוק ד"א אבל בלהשתין נהי דגזרינן שמא יפנה וצריך לחלצן אבל מ"מ א"צ לחלצן ברחוק ד"א אלא שבהטור משמע דאפי' לחלוץ ברחוק ד"א צריך בכה"ג ומ"מ להרמב"ם דחיישינן שמא יפיח בהן ואוסר אפי' בעראי להשתין בכה"ג א"צ לחלצן ברחוק ד"א לכ"ע כנ"ל:

לז רץ מותר להשתין בהן אבל אם נכנס לפנות דצריך לחלצן איתא בגמ' אמר ר"ש ל"ח אלא ב"ה קבוע אבל ב"ה עראי חולץ ונפנה לאלתר אך הרב"י כ' דהפוסקים השמיטוה וס"ל כיון שנכנס לפנות אפי' בב"ה עראי צריך לחלוץ ברחוק ד' אמות וממילא לפ"ז ג"כ אין חילוק בין הצואה מגולה או היא בחפירה דמ"ש רש"י לחלק בכך הוא לר"ש דמחלק בין קבע לעראי דלדידי' צ"ל דטעם החליצה ברחוק ד"א משום גנאי כפירש"י ולכן לא אסר אלא בקבע ולא בעראי ולכן ג"כ בקבע בעינן עכ"פ צואה מגולה אבל להסוברים דלא כר"ש ואפי' בעראי צריך לחלוץ ברחוק ד"א דכיון שדעתו לפנות חשו שמא יפנה בהם וישכח לחלצן וע"כ עשו הרחקה לחלוץ חוץ לד"א. א"כ ממילא ג"כ אין חילוק בין צואה מגולה או מכוסה:

והב"י לאכ' טעם לדבר שדחו דברי ר"ש המפורשים בש"ס ואפשר דמשום דלפמ"ש הר"אש הא דאבע"ל מהו שיכנס לב"ה קבוע להשתין דמשמע דהכניסה לבדה אינו אסור עכ"פ כשנכנס לצורך והיכא דלא שייך הך חששא דיפנה בהן א"כ ע"כ לית לן ה"ט. דגנאי דאל"כ הכניסה מעצמה אסורה ור"ש צ"ל דפליג גם בהא וס"ל דיש איסור בכניסה לבדה וא"כ יש קולא וחומרא לר"ש גבי ב"ה עראי ונכנס לענות מיקל שא"צ חליצה ברחוק ד"א דליכא גנאי בעראי וחומרא דבב"ה קבוע אפי' הכניסה לחוד אסור וצריך לחלוץ ברחוק ד"א משום גנאי אבל להאבע"ל דמשמע דכניסה שרי דצ"ל דאין הטעם משום גנאי יש קולא גבי כניסה לב"ה קבוע ממילא בעראי ונכנס לפנות צריך לחלוץ ברחוק ד"א משום הרחקה וממילא לרבינו האי דגריס באבעיין ב"ה צנוע לא נדחין דברי ר"ש גם לפמ"ש הרשב"א דמשום תרתי טעמי כהדדי ר"ל דחיישי' שיעשה צרכיו וגם גנאי משו"ה בעי חליצה ברחוק ד"א לפי הא א"ש האבעיא דבש"ס דשפיר הוא הא דכניסה לחוד שרי' וכן שפיר הוא דבנכנס לפנות בעראי א"צ חליצה ברחוק ד"א וגם נשאר החילוק דבין צואה מגולה למכוסה. והא דביצא מב"ה עראי מרחיק ד"א וחולץ אע"ג דליכא רק ה"ט דגנאי לחוד מ"מ גזרו אטו כניסה כמ"ש הרשב"א ולולא דברי הטור יש לפ' דגם להר"אש תרתי טעמי כהדדי בעינן לאסור רק מהא שהשמיט הטור דברי ר"ש דמשמ' דתופס ה"ט דגזיר דעשיית צרכיו לחוד ולפמ"ש בט"ז סק"ה הטור סמך עצמו במ"ש ב"ה קבוע צריך לחלוץ ברחוק ד"א דמשמ' אבל בעראי א"צ חליצה ברחוק ד"א ופוסק שפיר כר"ש ממיל' בשאר גם החילוק דבין צוא' מגול' למכוסה:

והמג"א סק"ו כ' דאפי' להרב"י אליבא דהטור דלא ס"ל כר"ש ואף בב"ה עראי כשנכנס לפנות צריך חליצה ברחוק ד"א מ"מ בב"ה קבוע ונכנס להשתין דגזרינן שמא יפנה וס"ל להטור דבעי חליצה ברחוק ד"א בזה יש חילוק בין צואה מגולה למכוסה. ואינו מובן הטעם בזה דכיון דס"ל להטור דמשום גזירה שמא יפנה בעי חליצה ברחוק ד"א כאילו נכנס לפנות ממילא גם בצואה בחפירה הכי הוא כיון דבנכנס לפנות לדידי' אליבא דהטור גם בצואה בחפירה אסור ומאי שנא ואם ס"ל להטור דמשום גזירה שמא יפנה לא מחמירין כאילו נכנס לפנות גם חליצה ברחוק ד"א לא תבעי כיון דלדידי' ליכא איסור בכניסה ודברי הט"ז לענ"ד נראין עיקר בהטור דלפ"ז נשארין דברי ר"ש במאי שמיקל בעראי שא"צ חליצה ברחוק ד"א וגם הר"אש והרשב"א אין פלוגתא ביניהן דגם להר"אש בעינן תרתי טעמי וגם נשארין דברי רש"י לחלק בין צואה מגולה למכוסה גם בנכנס לפנות לב"ה קבוע. רק מ"ש הט"ז דהפוסקים לא ס"ל כר"ש במאי דמצריך חליצה ברחוק ד"א בב"ה קבוע דהא הביאו למסקנא דברי ב"ה כו' אינו מובן כאשר יראה הרואה דבריו ע"ש:

לח היינו כשאוחזן בידו ובזה עראי דמשתין מעומד גרע וחמירא מקבע דמשתין מיושב:

לט דאסור לפנות בגדולי' כשתפילין בראשו. ר"ל אפי' בעראי (ומזה משמע ג"כ דפוסק כר"ש דא"צ לחלוץ ברחוק ד"א) וע"ז סיים אבל להשתין מותר דאו בקבע גם להשתין אסור (ולהטור בעי אפי' חליצה ברחוק ד"א):

מ כשתפילין בראשו לאו דוקא וה"הד בזרועו כ"כ המג"א סק"א ועיין תוס' שבת ס"א א' ד"ה דלמא וס"ב א' ד"ה שי"ן ע"ש:

גרסינן בגמ' כ"ג ב' האי סודרא דתפילין דאזמני' כו' ולא נתבאר בפוסקים הך הזמנה אם בפה דוקא או דבהזמנה במחשבה ג"כ אסור לשנותו ולכאורה לפירש"י בסנהדרין מ"ח ב' דלמ"ד עיבוד לשמה בעינן ה"ט שיהא עלה תורת הזמנה והתם בדין עיבוד כ' בס' התרומה דבעינן דבור דוקא כמבואר באו"ח סי' ל"ב ס"ח ובי"ד סי' רע"א ס"א. א"כ גם כאן בהזמנה לאסור ג"כ ר"ל בפה רק דהתם בס' התרומה משמע דספוקי מספקא לי' הך מלתא אי בעינן דבור ורק גבי עיבוד אזלינן לחומרא והצריך דבור וכאן לאסור לשנותו י"ל דאזלינן לחומרא דגם במחשבה נאסרת:

ומסקינן בסוגיין דהזמנה לאו מלתא היא וכ' בהמאור בפרק קמא דסוכה ט' א' דמ"מ גבי גוף קדושה לכ"ע הזמנה מלתא היא משום דבג"ק ילפינן מעגלה ערופה דנאסרה בהזמנה כדאי' בסנהדרין שם וכ' בב"י ובלבוש סי' ל"ב דדוקא שלא להוציאו לחול לזה מהני הזמנה בג"ק אבל מ"מ מותר לשנותו מקדושה חמורה לקדושה קלה דלענין זה הזמנה לאו מלתא היא אף בג"ק וק' הא דגרסי' במנחות ל"ד ב' איני והא שלא ד"ת משמי' דר"י תפילה של ראש אין עושין אותה של יד לפי שאין מורידין מק"ח לק"ק. ל"ק הא בעתיקתא הא בחדתא ולמ"ד