ביאור מרדכי ברכות כו

במתפלל בדרך נדבה והא דאמר שמואל נזכר שהתפלל פוסק היינו כיון שהתחיל אדעתא דחובה א"א לסיים בדרך נדבה והא דאמר שמואל מצא צבור שמתפללין וא"י לחדש דבר אל יתפלל פי' הרר"י כיון דמתפלל עם הצבור ה"ל חובה דלא שייך נדבה בצבור ולפ"ז הא דביכול לחדש דבר יכול להתפלל ש"מ אפי' בדרך חובה רשאי להתפלל בחידוש ומ"ש הרר"י לעיל מיני' דגם בחידוש דוקא דרך נדבה רשאי זהו לשיטת רבינו האי אבל לא להרי"ף ע"ש (כן נלע"ד לפ' רק שבב"י סי' ק"ז משמע דס"ל דגם אליבא דהרי"ף לא מהני חידוש רק דרך נדבה ע"ש ומ"מ במסקנת דברי הב"י אהטור י"ל דגם בהרי"ף נפרש כן ע"ש) ובאמת דלפ"ז להרי"ף ש' הצריכותא בש"ס כמ"ש בהגה על הגליון וי"ל ודאי בש"ס ר"ל שמואל דאפי' בדרך נדבה אל יתפלל ופליג אדר"י ורק בהרי"ף דמייתי הא דר"י וגם הא דשמואל בדבריו צ"ל דמייתי הא דשמואל רק לגבי אם רוצה להתפלל עם הצבור כמו שהם מתפללין דרך חובה: והר"ה גאון ס"ל דר"י מיירי בחידוש כדשמואל והא דאמר שמואל נזכר שהתפלל פוסק ולא קאמר שיחדש דבר תי' הרר"י משום דלא מהני חידוש לר"ה רק בנדבה וכאן שהתחיל להתפלל בחובה לא מהני חידוש וכ"כ הרמב"ם להדיא: ובהג"א פי' הא דאמר שמואל אל יתפלל ר"ל בדרך חובה אבל בנדבה רשאי ומשמע דלדידי' אע"ג דמתפלל עם הצבור מ"מ איהו לנדבה מכוין דדוקא כל הצבור אין מתפללין נדבה אבל כאן הצבור מתפללין לחובתן אך לפ"ז בהא דאם יכול לחדש דבר יתפלל. משמע אפי' בדרך חובה ק' כמ"ש הרשב"א וכי חובה הוא לחדש ולהתפלל ונ"ל לפמ"ש בתשו' הר"אש דמי שאינו בטוח לכוין אסור להתפלל נדבה דלמ"ל רוב זבחיכם א"כ היינו דנ"מ ביכול לחדש מתפלל אף באינו בטוח שיכוין אבל בא"י לחדש דבר ואינו בטוח שיתכוין אל יתפלל דלמ"ל רוב זבחיכם וא"ש כנ"ל: כט עד שלא יגיע ש"ץ לקדושה לית לן בה אבל מודים אע"פ שיחיד אומר מודים כו' כצ"ל וכפרש"י: ל אין לעשות כך פי' בת"הד סי' ג' משום דגם בזה נראה כאינו מודה במה שהצבור אומרים וז"ל רש"י לקמן כ"ד ב' ד"ה ואומר בתוך התפלה דהא מופסקת ועומדת כבר כו' דמשמע דשתיקה ג"כ הוי הפסק וי"ל הטעם כאן דכשיארע בסוף ברכה אסור לו לומר הברכה ולשחות וכשישחה בלי אמירה איכא הפסק וכ"מ בטור סי' ק"ט שכ' אם הוא בתחלתה או בסופה לא ישחה דלדברי הת"הד ישחה ולא יאמר כלום ע"ש בב"י: לא הוי הפסקה אם שותק כצ"ל וכ"ה בתו': לב תניא במ"ס קדושה כו'. לפנינו לא נמצא כן במ"ס ועיין בטור סי' ס"ט ובב"י סי' נ"ה והנה הרר"י מקשה ע"ז מהא דאיתא בירושלמי התחילו בי' ויצאו מקצתן גומרין ש"מ דאסור להתחיל קדושה שביוצר פחות מי' ע"ש ולפ"מש בד"מ סי' נ"ה ס"ק ב' בשם מהר"ש דאם התחיל בי' יגמור הכל ע"ש לק"מ: לג אינו חייב עד שיזרע כו'. ובח"ל דוקא נקטינן כוותי' וגם בח"ל הירק הזרוע בכרם אסור באכילה ויש מקילין כ"א במקום דאיכא למיחש שנזרעו ב' מינים עם חרצן במפולת יד. כ"ה ביו"ד סוף סי' רצ"ו: