ביאור מרדכי ברכות כד

נ"מ באיכא ג' זולתן דבכה"ג מצטרפות וקמבע"ל א"י להוציא או לאו ובהכי מדויק הא דקא' הש"ס נ"מ לאפוקי רבים י"ח דרבים לא מיקרו פחות משלשה כדאי' בגיטין מ"ו א' ובנזיר נ"ז א' ע"ש:

גרסינן בשמעתין ולטעמיך קטן בר חיובא הוא אלא הב"ע כו' וכ' התו' לעיל ט"ו א' ד"ה ור"י וז"ל מ"ט דרבנן דאסרי והרי מגילה דרבנן וי"ל שאני ב"ה שהיא חומרא יתירה ובקל נפטרין ממנה (והוא פלוגתא רחוקה עם הרמב"ן דס"ל במלחמות בסוגיין דכזית או כביצ' ב"ה דאוריי' ולהתו' אפי' מידי דרבנן לא הוי) א"נ התם חד דרבנן אבל הכא תרתי דרבנן כו' עכ"ל ולכאורה כל אלה הדברים נאמרין רק לס"ד דש"ס שם דפליגי ת"ק ור"י בקטן אבל למסקנא שם דכולה מתני' ר"י היא ומכשיר במגילה בקטן אפי' דהוי תרתי דרבנן א"כ ה"הד הכא בקטן אף שאכל גם הוא רק שיעורא דרבנן דה"ל תרתי דרבנן אפ"ה מוציא חד דרבנן והיינו דכ' במג"א סי' קפ"ו סק"ג ואפי' אם גם הבן לא אכל כ"ש דהוי תרי דרבנן אפ"ה מוציא לאביו ומ"ש המג"א עוד כ"מ סוף פסחים ר"ל קט"ז ב' גבי סומא (עיין תו' ר"ה ל"ג א' ד"ה הא) וס"ל דמהתו' דהכא אין דאי' להחמיר דלא כ' כן רק בס"ד אבל לבתר דאוקי כולה מתני' כר"י גם בתרתי דרבנן מוציא ומ"ש עוד והתו' ספ"ב דמגילה חולקין בזה כיון למ"ש התו' מגילה כ"ד א' ד"ה אבל וז"ל ואפי' לר"י דמכשיר בקטן כו' הכא מודה כו' משום דבקטן איכא ב' דרבנן כו' לפ"ז נשאר הדין כאן דוקא באכל הקטן כ"מ ואז דוקא הוא דיכול להוציא למי שאכל רק שיעורא דרבנן אבל מ"ש עוד וכ"כ האגודה ומשמע שם דוקא במגילה כו' ע"כ האגודה לא הוציא דינו מהא דקטן אינו פורס כו' אלא האגודה נקט דברי התו' כאן גם למסקנא וס"ל דגם למסקנא פליגי רבנן ור"י דלרבנן קטן פסול לקרות ומשום דה"ל תרתי דרבנן ולכן כ' די"ל דרק במגילה החמירו ולא בשאר חיובא דרבנן. ובהך ראי' דקטן אינו פורס כו' לא אסיק האגודה כלל. וא"כ לדינא ע"כ צ"ל מהך דקטן אינו פורס כו' דתרי דרבנן א"מ חד דרבנן. ואדרבה כ' התו' שם במגילה יש להקל לפי שטף הי' בספק לפיכך עשאו ר"י כגדול עכ"ל וכ"כ הר"ן בשם הרמב"ן:

אבל ק' לפמ"ש התו' ערכין ג' א' ד"ה לאתוי בשם בה"ג וז"ל נשים פטורות מקריאת מגילה אלא שחייבות בשמיעה לפי שהכל הי' בספק כו' וא"כ לפ"ז גם בקטן דמה"ט דאף הן היו בספק נחייבינהו טפי מבשאר חיובא דרבנן ה"ל ג"כ לענין שמיעה אבל לא לקריאה וא"י להוציא אחרים וצריך לחלק דבקטן שאני כיון דגם בלאו ה"ט דאף הן הי' בספק מחויב מדרבנן כמו בשאר מצות דחייב בהגיע לחינוך ורק דלא ליהוי ב' דרבנן נקטינן הך סברא דאף הן הי' בספק למיעבדי' א' דרבנן משא"כ בנשים דכל חיובן משו"ה הוא ולהאגודה דס"ל דרק במגילה החמירו רבנן באמת ק' הך דקטן אינו פורס וכנ"ל:

ובזה א"ש הא דכ' הטור סי' תרפ"ט וא"א ז"ל הביא המשנה כצורתה וא"כ דעתו לפסוק כת"ק דתמוה הא בסוגיא מסקינן דכולה ר"י היא והב"ח תי' דמצי לאוקמי הרישא כראב"ע ולאו כולה ר"י היא (וכן י"ל ג"כ דרישא אתי' כר' יוסי וס"ל דוקא בק"ש אפי' דיעבד נמי לא אבל בשאר מצות רק לכתחלה לא ופליג עלי' ר"י בקטן ומודה בחרש) ולהנ"ל א"ש דהר"אש ס"ל נהי דכולה ר"י היא מ"מ הך מתני' דקטן אינו פורס עכצ"ל דס"ל דב' דרבנן א"י להוציא א' דרבנן ואיהו לא ס"ל כתי' התו' הנ"ל דבמגיל' מפני שגם הן היו בספק עדיף דקשה לי' מהך דנשים לבה"ג דלא מהני הך סברא רק לשמיעה ולא לקריאה אלא ס"ל דהך מתני' ס"ל כחכמים דפליגי עלה דר"י לעיל י"ט ב' דר"י מכשיר בקטן ומייתי ראי' דר"י קרא כשהי' קטן ובברייתא שם א"ל אין מביאין ראי' מן הקטן וכוותי' אתי' הך מתני' דקטן א"פ וממילא למתני' דקטן א"פ דע"כ גם במגילה קטן לא ע"כ הניח הר"אש המשנה כצורתה אע"ג דבסוגיא מוקמינן כולה ר"י היא מ"מ לדינא אין הלכה כר"י אלא כמתני' דקטן א"פ א"כ הוא כת"ק אי נימא דפליג אדר"י וא"ש אבל העיטור שהביא הטור שם ס"ל כתי' התו' דבמגילה קילא משום שאף הן היו בספק וא"כ נקטינן הך מתני' כולה ר"י היא. ובהכי א"ש דבש"ע סי' תרפ"ט ס"ב פסק כהר"אש דפוסל בקטן ובסי' תרע"ה ס"ג פסק כהעיטור להכשיר בקטן וכבר תמה במג"א ע"ז סי' תרפ"ט סק"ד וסיים ודוחק לחלק בין מגילה לנר חנוכה ולענ"ד החילוק מבורר דבנ"ח י"ל שאף הקטנים הי' בספק ולא איכפת לן בתרתי דרבנן כסברת התו' הנ"ל אבל גבי מגילה לא מהני לן הך סברא דאף הן היו בספק רק לענין שמיעה ולא לקריאה דמשו"ה אין הנשים מוציאות אע"ג שאף הן היו בספק לכן ה"ל שפיר ב' דרבנן וא"מ לא' דרבנן ע"כ פסק שם כהר"אש ואין ראי' מדברי הר"ן דמדמי להדדי דאיהו לא ס"ל סברת בה"ג כלל אלא ס"ל דמפני שאף הן היו בספק חייבים לגמרי אבל לדידן דס"ל כבה"ג בודאי יש לחלק בין מגילה לנ"ח כנ"ל:

גרסינן בשמעתין כגון דאכל שיעורא דרבנן דאתו דרבנן ומפיק דרבנן וכ' רש"י לקמן מ"ת א' ד"ה עד וז"ל וא"ת בקטן שהגיע לחינוך הא לא אמר הכי ההוא אפי' מדרבנן לא מחייב עלי' דאבוה הוא דרמי לחנוכי' עכ"ל וק' תינח מקטן אבל הא דבנשי' אמרי' דאם א"מח מדאוריי' א"י להוציא מזה ק' אעובדא דהתם וצ"ל דרש"י ס"ל ודאי דלא דמי חיובא דרבנן מחמת שלא אכל רק כזית דבידו לחייב עצמו מדאוריי' כשיאכל כדי שביעה דעדיף חיוב דידי' טפי מחיוב דרבנן דבנשים דלא אתו לידי חיוב דאוריי' כלל אבל לקטן ס"ל לרש"י איכא לדמוי דגם קטן אתי לכלל חיוב כשיגדיל כמ"ש התו' סברא זו בר"ה ל"ג א' סוף ד"ה הא. ואהא תי' רש"י דקטן עכשיו אין עליו חיוב כלל רק על האב:

ודוחק עכ"פ למאי דס"ל לרש"י דאם הי' קטן מחויב מדרבנן שפיר הי' יכול להוציא למחויב מדאוריי' ורק שבקטן אין עליו אפי' חיוב דרבנן ממילא נתקיימו דברי היש"ש שהביא במג"א סי' קצ"ט סק"ז דבן י"ג שנה אע"ג שלא ידענו אם הביא ב' שערות יכול להוציא אחרים ובלאו טעמי' דמהרש"ל אלא משום דבזה לא שייך תי' רש"י דהרי כשהוא בן י"ג שנה יש עליו חיוב גמור מספיקא דאוריי' דשמא כבר הביא ב' שערות ומכ"ש דאיכא עוד חזקה שהביא דמהני עכ"פ לחומרא ובכה"ג ס"ל לרש"י דמחויב גמור אע"ג שא"מח ודאי מדאוריי' אפ"ה יכול להוצי' אחרים ומ"ש במג"א וצ"ע דבסי' קפ"ו ס"א משמע דהוי דאוריי' מדפסקו האבעי' לחומרא זהו בנשים ובלא"ה צריך לחלק אליבא דרש"י בין אשה לקטן גם מ"ש עוד וקשה לישני כיון שא"י לברך לא גזרו רבנן כדי שלא יתבטל ב"ה דאוריי' וכמ"ש ר"סי קצ"ג הנה הראי' מסי' קצ"ג לא דמי דהתם לא אמרו שאסור לברך אלא מצוה לחלק אמרו ולגבי אינו בקי לא אמרו אבל כאן דא"מח בדבר א"י להוציא מ"ל בקי ומ"ל אינו בקי' גם בלא"ה הא אפשר שיענה אחריו מה שהוא אומר ולא יתבטל המצוה כלל מיהו להתו' דפליגי עלתי' רש"י ומתרצי' בחילוקים אחרים לדידהו אין ראי' לדברי היש"ש הנ"ל:

והנה לסברת המג"א הנ"ל דבאינו בקי כדי שלא יתבטל המצוה לא גזרו יש ליישב הא דקשה לרש"י דס"ל דמחויב מדרבנן יכול להוציא המחויב מדאוריי' הא בנשים אם מחויבו' מדרבנן א"י להוציא י"ל דס"ל האיבעיא דש"ס בנשים קאי להוציא בקיאין ומיירי בזימון ג' וס"ל כהר"י כהן שבטור סי' קצ"ט דהסוגיא מיירי לענין זימון ומשום דמצטרפות הנשים ולכן דוקא אם מחויבות מדאוריי' מוציאות ולא כשמחויבות מדרבנן והא דאמרי' ת"ש אשה מברכת לבעלה אע"ג דהתם מיירי להוציא שאינו בקי דמשמע אף לאינו בקי א"י להוציא היינו להמקשה הוי ת"ל הכי אבל לקושטא דמלתא י"ל דבאינו בקי כדי שלא לבטל ממצוה יכולה להוציא והא דלא משני הש"ס כן משום דבלא"ה צריך לאוקים כשאכל שיעור' דרבנן משום דק' לי' הך דבן מברך לאביו וניחא לי' טפי בהך תירוצא דמוכרח בלא"ה ומשו"ה מקשה רש"י רק מהך דבן מברך לאביו דש"מ דאי אכל האב שיעורא דאוריי' אין הקטן יכול להוציאו אע"ג דהאב אינו בקי דאל"כ ה"ל לשנוי בין אאשה ובין אבן דשא"ה דאינו בקי הוא. אע"כ דאף באין בקי א"י להוציא ע"כ תי' רש"י דשאני בקטן משום דליכא חיובא עלי' כלל אבל גבי נשים מחלק רש"י בין בקי לאינו בקי ואפ"ה לא תי' הש"ס כן משום דבלא"ה צ"ל דמיירי באכל שיעורא דרבנן משום דק' לי' קטן שמוציא לאביו וא"ש דברי רש"י וכ"ז הוא להתופסים פשטות הסוגיא כאן:

אולם הרי"ף לפמ"ש הרמב"ן במלחמות לפ' דבריו ס"ל דנפשט האבעיא ונשים בב"ה דאוריי' והך דאשה מברכת לבעלה מיירי גם כשאכל הבעל שיעורא דאוריי' והך דבן מברך לאביו צ"ל דמיירי בגדול או בעונה אחריו ע"ש ולפ"ז לק"מ קו' התו' לעיל ט"ו א' ד"ה ור"י גם לק"מ קו' רש"י הנ"ל כמ"ש הרמב"ן עצמו דלהאמת נקטינן דגם כזית או כביצה הוי דאוריי'