ביאור מרדכי ברכות כב

הרשב"א בתשו' סי' ש"ב והובא בב"י בי"ד סי' רל"ח דמי שנשבע על דבר וחזר ונשבע לבטל השבועה ונשאל על הראשונה דלרבא דאמר בנדרים י"ח א' אם נשאל על הראשונה שניי' חלה עליו הה"ד כשהיתה השניי' לבטל הראשונה א"כ קאי קרא בכה"ג דנשבע לשתו' דאם הזיר אח"כ חייב לקיים נזירותו וישאל על הראשונה כדי לקיים נזירותו ואי לאו קרא ה"א דאין הנזירות חל כלל על יין מצוה והותר מכללו אצל מצוה כמו בטומאה דמותר ליטמא במקום מצוה וק"ו ליין כדתניא בנזיר מ"ד א' ויין יותר מכללו ק"ו מטומאה כו' אמר קרא מיין ושכר יזיר כו' א"כ אי לאו קרא ה"א דיכול לקיי' שבועה הראשונה ואפ"ה מקיים נזירותו לשאר מילי וממילא אין צריך לשאול על הראשונה לכן קמ"ל קרא דנזירות חל על יין מצוה וממילא צריך לשאול על שבועתו כדי לקיים הנזירות ותו לא ק' הא אין איסור חל על איסור דמ"מ איהו כדי לקיים מוצא שפתיו דנזירות ישאל על שבועתו ויחול נדר הנזירות גם י"ל דאי לאו קרא ה"א דאפי בשנשאל אח"כ על הא' א"ח לקיים נזירתו קמ"ל קרא הא גופא דכשנשאל על הא' חל השני' ואפי' לפי מה שנסתפק בש"ע סי' רל"ח סעיף י"ז וכ' בש"ך שם ס"ק כ"ב משום דיש לחלק דשבועה שניי' שהי' לשוא בשעת דבורו לא מהני מה שנשאל על הראשונה י"ל דהיינו דוקא בשבועה פרטית שהי' שבועה שניי' היפוך הראשונה ממילא הי' לבטלה ולשוא בשעה שנשבע אבל נזירות שהוא על תגלחת וטומאה וחרצן שלענין אלו לא הית' דבריו לבטלה בשעה שהזיר אלא דלענין שתיית היין הוא היפוך שבועה הראשונה מ"מ א"א לעשות דבריו לבטלה ולכן בכה"ג לכ"ע אם נשאל על הראשונה חלה השניי' וא"ש:

ובעיקר דברי המרדכי הנ"ל דמייתי ראי' דחל כולל לבטל מהא דיין ושכר יזיר ק' הא ר"ש דריש הך דרשא לאסור יין מצוה ור"ש הא ל"ל כולל וע"כ צ"ל דגזירות הכתוב הוא בנזיר או דצ"ל כדחלקתי דשאני בשבועה דיש היתר לאיסורו קל טפי בכולל ומודה בי' ר"ש א"כ תו אין ראי' לדידן דמהני בלבטל המצוה בכולל בנשבע שלא לאכול מצה ואמת מהא דאמר רבא בשבועות כ"ד ב' למאן דא"ל איסור כולל אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מגו דחל אענבים חל אתאני' משמע אבל למאן דל"ל איסור כולל לא מהני אפי' היכא דיכול לשאול על הראשונה אך א"כ מכ"ש צ"ל לר"ש דגזירות הכתוב הוא בנזיר וכמו כן נימא לרבנן דגזירות הכתוב הוא:

ונראה לישב לפמ"ש התו' דגבי נשבע לבטל לא הוי כולל כ"א כשא"צ לפרש פרטי דברים כגון בלא אוכל מצה דכולל על רשות ושל מצוה אבל בנשבע לקיים ה"ל כולל בכולל דברים פרטים לפ"ז י"ל לר"ש דדריש מכל אשר יעשה דאינו חייב עד שיזיר מכולם א"כ באומר הריני נזיד מתגלחת אינו נזיר עד שיפרש גם טומאה ויין ובכ"הג אם כבר נשבע לשתות א"א לומר דחל בכולל לבטל כיון דפורט היין להדיא לא ה"ל כולל וכל היכא דלאו כולל איכא קרא דאין שבועה חל לבטל המצוה כדאי' בשבועות כ"ז א' אבל לרבנן דאפי' לא נזר אלא בחד מינהון הוי נזיר מכולם לדידהו שפיר הוי כולל ולכן לרבנן שפיר ילפינן מיני' לבעלמא שחל בכולל לבטל משא"כ לר"ש לא הוי כולל וא"א למילף מיני' וא"ל הא בנזיר סתם מודה ר"ש דהוי נזיר מכולם די"ל דמ"מ היכא שהזיר להדיא מתגלחת דאז צריך לפרש גם היין א"כ בכה"ג איך חל הנזירות אע"כ דנזירות הכתוב הוא בנזיר וכ"ז למסקנא דיין מצוה היינו בשבועה שאשתה דבכה"ג לא הוי נזירתו דיין כולל דהא מיד שישתה עובר על הנזירות דל"ל כיון דחל נזירות על היין אם כבר שתה שאז כבר קיים שבועה הא' וצריך לקיים הנזירות לכן חל גם קודם שישתה דז"א שזהו לא מיקרי כולל כיון שא"א לבוא ליין רשות עד שיעבור מקודם על הנזירות ליין מצוה וכמ"ש הריב"ש בתשו' סי' צ"ח ושב"ח ומהרי"ט חלק יו"ד סי' מ"ז ולכן לא הוי כולל רק ע"י התגלחת והטומאה ובזה כיון דלר"ש צריך לפרוט כל א' לא הוי כולל אבל בס"ד דש"ס דיין מצוה מאי היא קידושתא ואבדלתא ובזה הוי נזירתו דעל יין כולל נזירות היין לחוד דמגו דחל איין דחול חל נמי איין דשבת ובכה"ג שפיר גם לר"ש ה"מ למילף מיני' דחל בכולל ובהכי מיושבים דברי רש"י היטב:

וכדברי המרדכי הנ"ל משמע ג"כ בתו' שבועות כ"ה א' ד"ה חומר ע"ש דלמסקנת דבריהם נזיר ה"ל כשבועה ולא כנדר וחל משום דהוי כולל ומשמע מדבריהם בקושי' דילפינן מנזיר וכן י"ל להתי' ג"כ והכי מוכח ג"כ בסוגיין גופא דפריך ורבנן נמי הא מיבעי לי' כו' וק' הא לרבנן לטעמייהו דס"ל כולל לקיי' המצוה חל ולהתו' הה"ד דחל לבטל א"כ לדידהו לא צריך קרא לבכה"ג שיחול דבלא"ה חל בכולל אע"כ דהא דחל בכולל לבטל מהכא הוא דילפינן ולפמ"ש דאי נימא דבעינן שיזיר מכולן לא הוי כולל א"ש ג"כ:

אך אי נימא דמהך קרא דנזיר ילפינן דמהני כולל א"כ ק' דברי התו' נזיר ס"ב ב' ד"ה יצא וז"ל ופי' הר"י משום דאמרי בפ"ק כו' לאסור יין מצוה כיין רשות כו' ולכך יחול נמי נזירות העבד כו' עכ"ל ולהנ"ל ודאי על ביטול מצוה על בכולל אבל לבטל שיעבודא לא מהני כולל תדע דאל"כ מאי פריך הש"ס בכתובות ע' א' וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה והרי משכחת לה כולל התם דכלל גם דברים שאינו משועבד לה וע"ק לפיר"שי שם דבמדיר אותה מליהנות לוגם תשמיש בכלל ואפ"ה אינו חל משום דמשועבד לה אבל למזונות לתי' הש"ס אין משועבד לדברים קטנים והרי מ"מ כיון דחל הנדר על מזונות ממילא חל על תשמיש בכולל אע"כ דלענין דבר המשועבד לאחר לא מהני כולל וא"כ ק' מאי ראי' מהך קרא דנזיר לענין עבד וצ"ע:

טז יין דרבנן הוא ז"ל הרא"ש פסחים ק"א א' והר"רי פי' דאינו ברכה לבטלה דהא דאמרי' דאין קידוש אלא במקו' סעודה היינו מדרבנן כו והא דקא' א"ק אלא במ"ס לא משמע כפירושו דמשמע שאינו קידוש כלל כו' ע"ש דמשמע קצת מדבריו דהך דינא דא"ק אלא במ"ס נמי הוי דאוריי' דאל"כ אכתי י"ל כהרר"י דנהגו לקדש בב"ה כדי שיצאו מידי קידוש דאוריי' ע"ש ולפ"ז לפמ"ש הר"אש לעיל מיני' בסמוך האי טעימו מידי דקא' היינו אכלו לחם כו' דלענין עיקר סעודת שחרית וערבית מיני תרגימא אינו מועיל עכ"ל יש לפ' קו' הש"ס בנזיר שפיר ע"ד פי' ר"ת בתמי' דאע"ג דקידוש על היין דאוריי' מ"מ הא א"ק אלא במקום סעודה דפת וא"כ יכול לקדש על הפת והדר ה"ל קידושו על היין איננו מושבע ועומד אבל לעולם דקדוש היום מדאוריי' או על היין או על הפת מיהו ר"ת לטעמי' דס"ל בתוס' שם ק"ו ב' דאין מקדשין על הפת לדידי' א"א לפ' הכי אבל לדידן שפיר י"ל כדאמרן מיהו יש לפ' דברי הרא"ש הנ"ל דמוד' דדינא דא"ק אלא במ"ס לאו דאוריי' דהרי מקרא דוקראת לשבת ענג דהוא דברי קבלה ילפינן לה ואפ"ה מעכב בדיעבד דאם א"י לקדש במ"ס לא יקדש כלל דיש כח ביד חכמי' למיעקר מצוה דאוריי' בשב ואל תעשה משום סייג ותיקן:

יז וראי' משבועת פרק ג' שבועה שלא אשתה כו' לשון זה מגומגם ואין להולמו ונ' למחוק הנך ג' תיבות שבועה שלא אשתה וראיתו מפ"ג דשבועות כ' ב' דקא' בפשיטות דזכור ושמור בדבור אחד נאמרו כדראב"א נשים חייבות בק"ה ד"ת ואע"ג דגם בסוגיא דהכא איתא הכי מ"מ הכא פליג אביי (ועיין תוס' קידושין ל"ה א' ד"ה משום מדבריהם מוכח דגם אביי חזר בו וקיבלה מרבא) ע"כ מייתי ראי' עדיפא מסתמא דש"ס דהתם. א"כ יש להגיה וראיתו מהא דמשני הש"ס בנזיר שם אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה ור"ל קו' שניי' של התו' שם על פיר"שי א"כ ממאי דמסיק התם הש"ס איבעית אימא ר"ש ל"ל איסור חל ע"א ופי' התוס' שם דלהך תי' מוקי לה בנשבע שלא לשנות ולא ק' למ"ל קרא דפשיטא דחל משום דר"ש לטעמי' וזהו רק לפי' ר"ת דקו' הש"ס מעיקרא הי' למ"ל קרא פשיטא דחל להך פי' שייך תי' הש"ס ואבע"א ר"ש ל"ל אחע"א אבל לפיר"שי דקו' הש"ס הי' היכי חייל נזירות תו ליכא לפ' תי' הש"ס לבסוף דמוקי לה בשבועה שלא אשתה ושלא תקשה למ"ל קרא משני הש"ס ר"ש לטעמי'