ביאור מרדכי ברכות כא

דלא בעינן פתוח ד"ט י"ל דלא דמי למת שלם המונח בביב דשם בעינן ד"ט משום שא"א להוציא הטומאה משם בלי פתח ד"ט אבל כאן דאין עיקר המת שם סגי לן בפותח טפח אבל עכ"פ פ"ט בעינן וא"כ לא מצינו ידינו ורגלינו שיש ביבין בכל הרחוב תחת הקרקע ואם יש מת באחד הבתים שהטומאה נכנסת במקום הפתוח דבתי כסאות להביב ורוב הביבין אין להם פותח טפח לבסוף דסתומין הן מן הליכלוך והטיט וצ"ל דסמכינן אהראב"ד דהיכא דיש ריוח טפח חלל לא הוי דינו כקבר סתום וסמכינן דמבפני' בהביב מסתמא נשאר חלל טפח. אי נמי צ"ל דכמו דאם פ"ט בסופו לא הוי כקבר סתום ה"הד בביב פתוח טפח בראשו במקום שהטומאה נכנסת לו שם ג"כ לא הוי קבר סתום דכמו שהטומא' נכנסת לו כן יוצאה ממנו ודוקא במת בביב עצמו אז ה"ל כקבר סתום כשאינן פ"ט, ונתישב המנהג לענ"ד ומ"מ למעשה צ"ע:

יא ופסוק ראשון של ק"ש. מזה הראי' שהביאו התו' והספר משמע דבלא הג"ל אפי' מפסוק ראשון פטור מיהו גבי נשים כ' הב"י בשם ס' א"מ דמ"מ חייבין לקרות פסוק ראשון וא"כ פטור נשים אינו דומה לפטור קטנים גם לפמ"ש הב"י בסי' ס"ג דאין חיוב דאוריי' רק בפסוק ראשון א"כ ק' לרש"י לקמן ד"ה ה"ג מאי פריך הש"ס. ק"ש פשיטא מ"ע שהז"ג הוא דהא לאו דאוריי' היא ויש לדחות דמ"מ רבנן שתקנו לקרות ק"ש כולה כעין דאוריי' דפסוק ראשון תקנוהו וכיון דעיקר חיובו הוא מ"ע שהז"ג שייך גם בכל הק"ש הך פטור שהז"ג משא"כ בתפלה ליכא בי' חיובא דאוריי' כלל ומ"מ בש"ע סי' ע' משמע דחיובן דבפסוק ראשון הוא רק חומרא ולא מדינא וא"ש טפי:

יב דמן התורה א"צ שיקדש על היין כ' בס' אלי' רבה סי' רע"א דלפ"ז אותן שהתפללו בב"ה שכבר יצאו ידי קידוש דאוריי' א"א להוציא את הנשים שלא התפללו דאינהו חייבים מדאו' כיון שעדיין לא התפללו כלל ולענ"ד צ"ע כיון דאי לאו שהתפללו שיצאו כבר י"ח קידוש הי' דאוריי' רק ע"י זה שיצאו כבר ה"ל דרבנן א"כ לא גרע מהא דאם יצא מוציא בקידוש כמבואר בר"ה ספ"ג צ"ע:

יג אסמכתא בעלמא הוא מהא כו' כצ"ל במ"ם דראיית ר"ת הוא מההיא דנזיר וכן משמע מלשון הספר בסמוך שכ' ופר"ת בוי"ו וכן מלישנא דסיי' אלא ודאי יין דרבנן הוא וכן מעו' בתו' פסחים שם ובתו' שבועות ך' ב' ד"ה נשים ע"ש:

יד קידושתא ואבדלתא פירש"י מי חייל עני' איסור נזירות וצ"ל לפירושו דקו' הש"ס הוא רק מקידוש אבל הבדלה ודאי דגם לרש"י ליכא למימר דהבדלה על היין דאוריי' דהרי בתחלה קבעו הבדלה רק בתפלה וכשהעשירו קבעוה על הכוס כדלקמן ל"ג א' וא"כ ודאי דעל היין לאו דאוריי' ומ"ש רש"י בסמוך אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מניין ת"ל וכו' לא נמצא כן בש"ס כלל אע"כ צ"ו. דאבדלתא בכדי נקטי' דכיון דיין דהבדל' לאו דאוריי' לא מיקרי כלל יין דמצוה ורק אקידושתא מהדר הש"ס ופריך מי חייל עלי' איסור נזירות לפירש"י ועיין במ"מ ר"פ כ"ט משבת מ"ש בזה:

טו ופר"ת בתמי' כו' ז"ל התוס' בנזיר שם בד"ה מאי היא קידושתא ואבדלתא הרי מושבע ועומד מה"ס הוא דק"ה דאוריי' ואיך תחול עליו נזירות וק' דאדרבה להכי אצטריך קרא מיותר לומר דחל עליו נזירות וע"ק מאי משני בתר הכי כגון שנשבע לשתות כו' מ"מ תקשה לו הרי מושבע ועומד כו' לכן נ' לר"ת כו' ע"ש ולענ"ד יש לישב פירש"י היטב דהנה ז"ל המרדכי רפ"ג דשבועות בד"ה ירושלמי שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי פסח פי' הואיל ואסר עליו מצה בכל פעם דמגו דחל שבועה על מצה של רשות חלה נמי אמצה דמצוה כדאמרי' גבי נזיר מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות עכ"ל הרי דמכאן ילפינן לבעלמא דחל בכולל לבטל המצוה ולפירש"י בסוגיין דקושי' הש"ס הוא דהיכי חייל נזירות על דבר שהוא מושבע ועומד ואע"ג דכולל הוא צ"ל ע"כ חדא מתרתי או דרש"י לא ס"ל כמרדכי הנ"ל והתו' שם כ"ד א' ד"ה אלא הן כו' והרי"ף סוף פסחים דפסקו להך ירושלמי אלא כהמאור שם דס"ל דתלמודא דידן בשבועות שם דפריך שלא הן היכי משכחת לה פליגי אהך דירושלמי דלא ס"ל כתירוצם של התו' שם ע"ז או דצ"ל משום דסוגיין אזלא לר"ש דלא דריש מיין ושכר יזיר דאפי' לא נזיר אלא בחד מנהון הוי נזיר ואיהו לא ס"ל דחל בכולל אפי' לקיים המצוה ומכ"ש דלא ס"ל דחל בכולל לבטל המצוה דהא לבטל גרע מלקיים ומשו"ה פ"הג והיכי חייל ומעתה תו לא ק' קושי' התו' דאדרבה משו"ה אצטריך קרא לומר דחל די"ל דקו' הש"ס ונילף מיני' לבעלמא דחל בכולל בנשבע לבטל המצוה והרי קי"ל דלא מהני כולל לבטל המצוה להמאור הנ"ל או עכ"פ לר"פ קי"ל דל"ל כולל אפי' לקיים ומכ"ש לבטל ונילף מהכא כמו דחייל בנזירות ליחול נמי בעלמא ופ"קג שפיר ומשני הש"ס אלא בי הא דאמר רבא שבועה שאשתה כו' ובכה"ג באמת ס"ל לר"ש דחל בכולל אפי' לבטל המצוה דהכא גלי לן קרא ואפ"ה לא ילפינן מיני' לשאר כולל דליחול לבטל או לקיים לר"ש משום די"ל דשאני שבועה דיש לו היתר בשאלה וכל היכא דיש לאיסור הראשון היתר לאיסורו טפי חל עליו האיסור השני כמ"ש התו' יבמות ל"ג ב' ד"ה אמר וז"ל וי"ל דאיסור א"א קיל דיש לה היתר בחיי אוסרה עכ"ל וכ"ש כאן בשבועה דבידו הוא לילך אצל חכם ולהתירו י"ל בכה"ג מודה ר"ש דחל בכולל ואע"ג דבאחות אשה ואשת אח ס"ל לר"ש שם ל"ב א' דבנשא תי ואח"כ נשא מת א"ח אלא משום אחות אשה ולא אתא איסור דאשת אח וחייל אאיסור דאחות אשה אע"ג שי"ל היתר כמ"ש התו' שם ל"ג א' ד"ה באיסורי י"ל שאני הובא דהיתרו בידו הוא עדיף טפי:

ועוי"ל בהא דמשני הש"ס בסוגיין אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה כו' שכבר פירש"י במקומו וז"ל וכ"ת מ"ש נשבע מפי עצמו מנשבע מה"ס הכי אמרי לי' בהדיא במס' שבועות כ"ט א' שבועה שאוכל ככר זו טבועה שלא אוכלנה הראשונה שבועת ביטוי והשני' שבועת שוא כו' דנזירות נמי חיילא כו' ודבריו לכאורה תמוהים דהתם שבועת שוא דהוי משום דיצא שקר מפיו אבל אדרבה משם ראי' דאין השבועה חלה לקיימו כלל וכאן איך יחול הנזירות וכשיקיי' הנזירות עובר על שבועתו הראשונה ונ"ל שרש"י כיון למ"ש