ביאור מרדכי ברכות כ

עכ"ל אבל הרמב"ם פ"י דין כ"ט כ' אפי' הי' מהלך בשוק קופץ לו וקורעו מעליו מיד וכ' הב"י בסי' ש"ג נ' שטעמו מפני שהוא ז"ל גורם המוצא כלאים פושטו ואינו גורס בבגדו ומ"ש אפי' הוא רבו שלמדו חכמה נ' שלמד כן מדמסיים ר"י במילתי' כ"ת שיש ח"הש אין חולקין כבוד לרב עכ"ל משמע מדבריו ולהר"אש דגריס בבגדו לא מיירי ר"י כלל ברואה כלאים בבגד חבירו וק' לפ"ז הא דפ"הג ת"ש ולאחותו מה ת"ל כו' לאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה דמאי קו' שאני מ"מ דאיכא מצות עשה דכי קבור תקברנו דהא ליכא כאן אחר לקברו אבל לעיל במוצא בבגדו ליכא מצות עשה שלא לפשטו בשלמא להרמב"ם דמיירי במוצא בבגד רבו איכא מצות עשה דכבוד רבו אבל להרא"ש ק' וצ"ל דמ"מ דכיון דטומאת קרובים ג"כ מצות עשה דהך ברייתא ר"ע היא דאמר לה יטמא חובה כדאי' בזבחים ק' א' ואפ"ה לא דחי לאו דכהונה ודחינן לה מפני מ"מ ע"כ דלאו משום כח העשה הוא אלא משום כבוד הבריות וכן בפסח איכא ג"כ עשה ומאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה אע"כ דמשום כ"הב הוא. ומ"מ אכתי י"ל דמשום כ"הב לחוד לא הוי דחינן אלא משום דאיכא גם עשה בהדי' ואין ראי' להיכא דליכא עשה ורק כ"הב לחוד שידחה הלאו ולהלאה יבואר אי"ה:

ומעתה א"ש רש"י בד"ה שב' וטומאה גופא שהותרה לכהן כו' אינו ר"ל לכהן הדיוט דמהא בלא"ה לק"מ דהרי בהא י"ל דעשה דתקברנו דוחה הלאו דטומאה דהרי גם טומאת קרובים דוחה בכה הדיוט הלאו דטומאה ולא ק' לי' לרש"י רק מהא דשרינן ליטמא למ"מ אף לכ"ג דלא שרינן גבי' ט"ק אע"ג דהוי ג"כ מצוה ושרינן למ"מ דבזה צ"ל שמפני כ"הב הוא דנדחה והיינו שדקדקו התו' בד"ה שב וז"ל וא"ת נזיר וכ"ג כו':

ובזה א"ש מ"ש בת"הד סי' רפ"ה ומובא בהגהה ש"ע סי' שע"ב ס"א דכהן ששוכב ערום והוא באוהל עם המת שהוא טומאה דאוריי' דאם כבר הגידו לו אסור להמתין עד שילביש עצמו ע"ש שתמה עליו בספר חות יאיר הא לתי' התו' הנ"ל דלאו שאינו שוה בכל כלאו דטומאה שפיר נדחה מפני כ"הב והשתא א"ש דהתו' לא כ' כן רק אהלאו דט"ק בכ"ג דזהו ודאי אינו שוה בכל שהרי אפי' בכהני' הדיוטים ליכא בהו לאו זה וע"כ במ"מ מפני כ"הב דחינן לאו דידי' אבל הלאו דטומאה דבכהן הדיוט דשוה בכל הכהנים אע"ג דאינו שוה בישראל מ"מ ה"ל טפי שוה בכל מן הלאו דכ"ג וכדמחלקו התו' בכיוצא בזה ביבמות ה' א' ד"ה ואכתי דאין כל הלאוין שאינן שוין בכל שוין ולענין הלאו דכ"הד בלאו ה"ט דכ"הב שרינן לטמא למ"מ משום דאיכא עשה דתקברנו וכנ"ל:

ובזה ג"כ א"ש הא דמשמע קצת בת"הד הנ"ל דהא דאחרים א"נ להגיד לו הוא רק לדברי הר"אש הנ"ל דאין לומר לו בשוק עד שיגיע לביתו אבל להרמב"ם הנ"ל צריכין להקיצו ולהגיד לו דק' הא זהו דאחרים יגידו לו ויהא מוכרח לצאת ערום זהו בזיון גדול לחבירו ובכה"ג ה"ל כבזיון דמ"מ דשרי בלאו שאינו שוה בכל אלא הוא ג"כ מטעמא דאמרן דלאו דטומאה דכ"הד לא מצינו דאשתרי משום כ"הב ורק העשה דקבורה הוא דדחי לה כמו דדוחה העשה דט"ק ללאו דידי' וכדאמרן:

ואכתי ק' הא דאיתא ס"פ הקומץ רבה תרגמא רב בר שבא קמי' דר"כ בלאו דלא תסור והרי התם דמר בר"א שוגג הי' ובכה"ג להר"אש אפי' בדאוריי' א"צ להגיד לו מפני כ"הב וכ"פ התם דהוי כבוד רבו וצ"ל דשאני שוגג דאיסור שבת כיון דחייבתו התורה חטאת על שגגתו אין לחלק בין שוגג למזיד משא"כ בכלאים דליכא חיוב בשוגג כלל אך לפ"ז מ"ש המרדכי בפ' התכלת בד"ה גרסי' שלהי הקומץ וז"ל והשיב ד"י דליתי' כדמוכח בשמעתין כו' לכן נ' לר"י דעשה דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו ולא אמר הכתוב לא תלבש בגד שיש לו ד' כנפים בלא ציצית כו' אי הוי ס"ל להר"י כהר"אש הנ"ל בלא"ה א"ש דלגבי עשה דציצית ודאי הוי סמכינן אהא דכ"הב ולא הי' צריך רבינא להודיעו דשוגג הי' ולא גרע מלאו דכלאים דדחינן לה בשהוא שוגג מפני כ"הב ולפ"ז דהר"י שבמרדכי חולק אהר"אש באמת י"ל רש"י להקשות מכהן סתמא ואפי' מכ"הד הוא רק לטעמי' אבל להר"אש באמת לק"מ מכ"הד וכנ"ל וקושי' הש"ס הוא מכ"ג או מפסח דדחי ט"ק ונדחה מפני מ"מ דבהא קשה שפיר מאי אולמא האי עשה מהאי עשה ואהא שפיר סגי לן בתי' הש"ס דשב ואל תעשה שאני ולפ"ז א"צ כלל לדברי התו' שתירצו אלא כ' דמנזיר לא גמרינן דמה לנזיר שכן ישנו בשאלה וכן מכהן מה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל עכ"ל דאין ראי' לזה ולפ"ז א"ש הת"הד ואליבא דהר"אש בלא"ה ולק"מ:

והקושיא הנ"ל על הר"אש דאכתי מאי פריך ממ"מ י"ל דהא בזבחים שם מוקי הך ברייתא לאחר חצות שכבר חלה עליו חובת הפסח וכיון דעוסק במצוה פטור מן המצוה ממילא לא חל עליו כלל מצות קבורת מ"מ וכיוצא בזה פירש"י שם ד"ה דלמא לס"ד שם דלמ"ד ט"ק מצוה דחי עשה דפסח וז"ל ואפי' מת לאחר חצות במי אר"ע יטמא דקסבר לה יטמא מצוה ואין לה תשלומין הלכך מטמאינן לי' וממילא אזיל לי' כרת דה"ל טמא ופסח יש לו תשלומין בשני כו' עכ"ל א"כ להאמת י"ל לענין מ"מ בהיפוך כיון דחיובא דפסח עליו אזדא לי' מצות קבורה אע"כ דרק משום כ"הב הוא:

ובזה א"ש מ"ש התו' בסוגיין ד"ה אמרת והשר מקוצי מישב פירש"י כו' ואע"ג דאצטריך קרא דלאמו כו' ה"מ כהן דקדושתו קדושת עולם כו' ולענ"ד שבלא"ה יש לחלק בשלמא בכהן דאיכא קרא לטמא לקרובים ולדחות הלאו דטומאה ומינה ידעינן דגם מ"מ דוחה ללאו דידי' ע"ז שפיר מחלקינן דדלמא בכהן נזיר דאיכא ב' קדושות לא דחינן אבל בעושה פסח אם שרינן לטמא לקרובים בהא ליכא קרא אלא מסברא הוא כפירש"י הנ"ל משום דמצוה דקרובים אין לו תשלומין ופסח י"ל תשלומין בשני ממילא תו ליכא עליו מצות פסח כלל בכה"ג דעסוק הוא במצות דט"ק ותו ליכא למחשבי' בהדי' הקדושות דכ"ג ונזיר דהא מצות פסח ליתא כלל לגבי האי שעוסק במצוה אחרת:

ולכאורה ק' על תי' התו' הנ"ל בד"ה שב דא"כ מאי מותיב הש"ס לעיל מדתניא בא בטמאה באין עמו משום כבודו וכן מהא דא' ראב"צ מדלגין היינו ע"ג ארונות שאני התם דלאו שא"ש בכל הוא וי"ל דאי ליכא קרא להתיר מנ"ל לחלק בין לאו ללאו אע"כ מסברא הוא דמשום כ"הב נדחה ופ"הג שפיר אבל השתא דמקרא מפיק י"ל שפיר דאע"ג דאיכא קרא בלאו שא"ש בכל אין למידין הימנו ללאו ששוה בכל גם לפמ"ש דאין הלאוין שא"ש בכל שוין התו' לא כ' כן רק לגבי הלאו דכ"ג במה שהוא חמיר טפי מכ"הד אבל הלאו דכ"הך לא דחינן רק מכח קיום העשה דתקברנו א"ש בלא"ה דלעיל ליכא מצות עשה גמורה לדחות לאו מפני' אי לאו ה"ט דכ"הב:

אבל אי ק' הא ק' על תי' התו' הנ"ל דמ"מ נילף במה הצד מנזיר ומכהן דאי פרכת מה לנזיר שכן ישנו בשאלה כהן יוכיח ואי פרכת מה לכהן שא"ש בכל נזיר יוכיח וכיוצא בזה מקשי' התו' יבמות ה' א' ד"ה שכן ותירוצם התם לא שייך הכא וצ"ע:

גרסינן בגמ' י"ט ב' ורוב ארונות יש בהן חלל טפח כו' וכ' התו' וצ"ל שראש הארון פתוח כו' כדאמרי' רפ"ז דאהלות נפש אטומה כו' והוי מצו התו' לאתויי מהא דפ"ג דאהלות משנה ז' ביב שהוא קמור כו' ע"ש וכמו שפי' הר"ש שם דבמת שלם לא סגי בפותח טפח אלא בעינן פתוח ד' טפחים וכ"כ הרמב"ם רפ"ז מטומאת מת דבמת בבית ופרץ פצימיו דבעי ד' טפחים פתוח ע"ש והנה בהשגת הראב"ד פ"ז דין ד' משמע דס"ל דדוקא כשהמת ממעט החלל טפת אז י"ל דין קבר סתום אבל כשיש חלל טפח בלא"ה אין לו דין קבר סתום ולפ"ז י"ל הכא ה"ק רוב ארונות יש בהן חלל טפח ריוח מלבד המת אף לדבריו ק' בהך דביב קמור הנ"ל ה"ל למתני' לחלק בין יש ריוח טפח חלל מלבד כזית דהמת או לא וי"ל דס"ל להראב"ד דשאני ביב קמור דהוא קרקעיתו דהבית וגרע טפי מקבר סתום וכ"מ דמה"ט הוא בפי' הרמב"ם שם ע"ש ומדברי הרמב"ם משמע דמחלק דהכא בסוגיין מיירי מארון מגולה ואז אין לו דין קבר סתום ומשמע שם קצת דיש חילוק בזה בין ארונות של עץ לארונות של אבן דבארונות של אבן אף במגולה י"ל דין קבר סתום:

והנה יש לעיין דכשיש מת בבית ויש בבית ביב או בתי כסאות א"כ הטומאה נכנסת להביב במקום הפתוח לבית וה"ל כל הביב כדין קבר סתום אם אינו פתוח טפח לכל הפחות בסופו ולהר"ש בעינן ד"ט פתוח ומיהו בהא