ביאור מרדכי ברכות יט

דפטור דידהו משום דטרדת מצותו בעסק המת פוטרתו משאר המצות בזה ס"ל לרש"י דיכול להחמי' אבל בק"ש דבעי כוונה מודה רש"י דתליא בפלוגת דת"ק ורשב"ג לעיל ט"ז ב':

ובזה א"ש לרש"י קו' הרא"ש אף אם נגרוס בסמוך הכא חוץ לד' אמות נמי אסור דנ"מ לק"ש ולרשב"ג מיהו לדידן דאין אנו מכוונים בשום פעם ק"ש ושאר מצות שווין:

ד אין האוננים עונין אחריהן אמן. כוונתו למ"ש הרא"ש לדחות דעת הי"מ לחלק דבאם כבר עסק או שיש לו עוסקים אחרים דיכול לברך ודחה הרא"ש מהך דעניית אמן שאין בו ביטול עסק ואפ"ה שוה דינו לשאר דברים שפטור בהם או אסור בהם:

ה ובמס' שמחות פירשתי בפ' ואלו מגלחין ריש הלכות אונן:

ו קרובים שיתעסקו בו משמע דשאר מתעסקים שאינן קרובים לא מהני כ"א כשיש חבורתא בעיר לזה דאז ה"ל נמסר לכתפים דחייב כמ"ש התו' ופשוט דלראב"י דכיון דיש קרובים מתעסקים דרשאי לקרות דמשמע אפי' כשקורבתן שוה ואין מוטל הקבורה על א' יותר משני אפ"ה רשאי א"כ מכ"ש בדין של ר"ת שהי' אחי האשה שהי' לה בעל שהעיקר מוטל על הבעל מפני שהוא יורשה דרשאי האח לקרות. וכ"פ הב"י דעכ"פ בכה"ג רשאי להחמיר ולקרות. מיהו בטור כ' תחלה אפי' אינו מוטל לקברו כו' ואח"כ כ' ואפי' אם רוצה להחמיר אינו רשאי משמע דאפי' באינו מוטל עליו לקוברו אינו רשאי להחמיר דלא כב"י ויש לדחות דהך ואפי' אם רוצה כו' דין בפני עצמו וקאי על עיקר הדין דמי שמת לו מת כו' וכן יש לפרש גם בש"ע וקצת מוכח כן ממתני' גופא דנקט מי שמתו מוטל לפניו דהיינו מוטל עליו לקברו דש"מ אבל באינו מוטל עליו כגון אחותו שיש לה בעל חייב או עכ"פ רשאי להחמיר דא"ל דכל מי שאונן עליו מיקרי מוטל עליו לקברו אחותו נשואה בכלל דז"א דא"כ למ"ל כלל למיתני מי שמתו מוטל לפניו הל"ל מי שמת לו מת אלא ש"מ דיש מיהא מתו שאינו מוטל עליו לקוברו ואינו בכלל הך דינא דמתני. ומשמע כאן דטעמו של הראב"י הוא משום דתפיס כמ"ד משום שאין לו מי שישא משאו אבל הרשב"א תופס להדיא כמ"ד מפני כבודו ואפ"ה פסק בפשיטות כדברי ר"ת דבאחותו נשואה חייב וס"ל דאפי' ה"ט דמפ"כ לא שייך בזה ודברי הרשב"א צ"ע במ"ש מנ"כ כמ"ד מפ"כ מדתני בברייתא ובשבת מסב ואוכל כו' ואי משום שמחשיכון על התחום ליתסר כדרך שאמרו פטור מתקיעת שופר עכ"ל ואינו מובן דאדרבה מקושי' ירושלמי דמקשה למ"ד מפני שא"ל מי שישא מהא דפטור מת"ש משמע דלמ"ד מפ"כ ניחא דשייך ה"ט גם בי"ט ועוד אף אם הרשב"א מפ' דקו' ירושלמי לכולהי טעמי הוא מ"מ כמו דא"ש לה"ט דמפ"כ כן א"ש ג"כ למ"ד מפני שא"ל מי שישא אדרבה למ"ד מפני שא"ל מי שישא כבר כ' הרא"ש והתו' החילוק דבין שבת לי"ט וכ"ל דהרשב"א אינו מחלק בין מי שמחשיך או לא או בין בבוקר לבערב אלא ס"ל כחי' הא' דהרא"ש דשאני י"ט דיכול לעסוק בקבורתו ע"י עממין אבל בשבת הוא רק מחשיך ע"הת רק בהא פליג הרשב"א דס"ל לה"ט שאין לו מי שישא גם י"ט מיקרי שיש לו מי שישא כיון דאינו עוסק בעצמו אבל לה"ט דמפ"ב שפיר ס"ל לחלק דבי"ט דעוסק בקבורתו היום איכא כבודו של מת משא"כ בשבת הוא רק מחשיך ע"הת לצורך קבורתו למחר ליכא בי' מפני כבודו כל כך כנ"ל:

ז ואין המושל מניחו כו' נלע"ד דיש ללמוד מכאן האידנא דאיכא פקודה שלא לקבור עד עבור איזה זמן שבאותן המקומות בטלה האנינות בנתיים עד שיגיע הזמן וגם אבלות אין מתחיל עד אותו הזמן דלא גרע משאם דעתן לפנותו תוך ז' דאינו מונה ז' רק משנסתם הגולל השני ולא משנסתם גולל הראשון כדאי' בסי' שע"ה סוף ס"ג וה"נ דכוותי' הוא ופשוט:

ח ובמס' שמחות פירשתי בפ' ואלו מגלחין ריש הלכות אונן:

ט מפשילן לאחוריו משמע אפי' בס"ת מתיר ובמ"ש בר"אש. ובהתו' צריך להגיה כמ"ש מהרש"א דאל"כ אין הבנה לדבריהם כלל ומ"מ הרי"ף לא ס"ל כן ונחלקו בדבריו דבהר"אש משמע דלהרי"ף הך וכן קאי אשריותא דסיפא משמע דבאיכא סכנה רשאי אף לרכוב עליהן ולא פליג אהתו' רק בהא שהתירו התו' להפשיל לאחוריו אף שלא במקום סכנה בזה להרי"ף אסור אבל בשריותא דסיפא שוין אבל להר"רי הפי' בהרי"ף דאפי' במקום סכנה לא שרי בס"ת רק להפשיל לאחוריו וק"ק דהא רש"י פי' ואם הי' מתירא וצריך לרכוב על הסוס ולרוץ משמע דמוראו הוא על עצמו וברכיבה ניצול ממורא זו וא"כ קשה ממ"נ אם אפשר להפשיל לאחוריו אמאי שרינן לי' בעצמות לרכוב עליהן הרי יכול להפשיל לאחוריו ולרכוב ולרוץ ואי בא"א להפשיל לאחוריו א"כ איך שייכא בשריותא דס"ת דוקא להפשיל לאחוריו וצ"ל דהרי"ף אינו מפ' ואם מתירא כפירש"י אלא ר"ל אם מתירא שיטלו ממנו העצמות אם לא ירכיב עליהן ממש וע"כ שפיר שרינן בעצמות ולא בס"ת כ"א להפשיל לאחוריו ומ"מ דוקא כשיש ג"כ סכנה מצריך לרכוב על הסוס ולרוץ אבל דעת הספר כדעת הרא"ש והתו':

י ובמס' שמחות פירשתי בפ' ואלו מגלחין בהלכות אונן בד"ה המוליך עצמות כו':

גרסינן בגמ' י"ט ב' אר"י א"ר המוצא כלאים בבגדו פושטן אפי' בשוק מ"ט כו' כ"מ שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב וכ' הרא"ש בהל' כלאים סי' י"א וז"ל אבל אם אדם רואה כלאים בבגדי חברו והלבוש כלאים א"י א"ל לו בשוק עד שיגיע לביתו דמשום כבוד הבריות ישתוק ולא יפרישנו משוגג