ביאור מרדכי ברכות יד

הוי ס"ל דתי' זה דסדרן א"מ הוא רק דחוי בעלמא כדס"ל להרשב"א אלא אף אינהו ס"ל דאין כאן סתירה כלל דברכות מעכבות זא"ז וצריך לחזור ולומר הברכות אבל א"מ ק"ש ויצא כבר י"ח ק"ש ולכן א"ש שכ' מהרי"א שהביא בב"י דלהסכמת הגאוני' והרשב"א צריך לחזור ולומר הברכות דק' דהגאוני' לא הזכירו מזה כלל אע"כ כדפרישית מיהו מ"ש בש"ע דטוב להחמיר ולקרות גם ק"ש זהו חומרא נגד כל הדיעות דהא בירושלמי מוכיח ממתני' דברכות א"מ ק"ש עכ"פ וא"ל דיצא מדאוריי' קאמר אבל מדרבנן צריך לחזור ולקרות דהרי הירושלמי לא ס"ל כן ואולי מי שסובר דגמ' דילן דקא' סדר ברכות א"מ אבל ברכות מעכבות חולק אירושלמי וס"ל דיצא דמתני' מדאוריי' קאמר ולא הבי' זה בב"י:

ודע דהרשב"א הביא דברי ר"ה ומשמעות דבריו דלר"ה אין חילוק בין יחיד לצבור דלא כדכ' הרשב"א ע"ש רבינו האיוכמ"ש הב"ח שכ"ה משמעות הרא"ש רק שנדחק דלר"ה צ"ל כמ"ש הטור דירושלמי ר"ל דסדר ברכות א"מ וכבר דחה הב"י פי' זה ותי' הב"ח ע"ז דחוק ע"ש אבל להנ"ל נ"ל דר"ה ס"ל חדא מתרתי או דס"ל דגמ' דילן חולק אירושלמי ויצ' דמתני' ר"ל מדאוריי' או דס"ל כנ"ל די"ח ק"ש הוא דיצא אבל י"ח הברכות לא יצא ותדע דבלא"ה צ"ל כן דהא ממתני' כאן משמע דאפי' לא קרא לאחרי' ג"כ יצא וכמ"ש הספר כאן והרי לעיל י"ב א' אמר רב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא וא"כ עכ"פ חיסר מצוה דברכת אמת ויציב או אמת ואמונה אע"כ דר"ל דיצא י"ח ק"ש אבל עדיין חסר לו מצות ברכות ולדינא כבר כ' בש"ע דטוב לחזור ולומר ק"ש עם הברכות:

ג שראוי להקדים לו שלום והרשב"א כ' דמפני הכבוד הוא לאדם גדול ממנו בחכמה וכמ"ש במג"א בשמו ונ"ל דהרשב"א אינו חולק בהא על רש"י דגם לשאר אדם נכבד מיקרי מפני הכבוד אלא אתא לאשמעינן דאדם גדול ממנו בחכמה אינו בכלל דמפני היראה אלא הוא בכלל מפ"הכ אבל לעולם דגם אדם נכבד בכלל והכי מוכח מהא דמק' הש"ס לקמן י"ד א' והא רב בר שבא איקלע לגבי' דרבינא ולא פסיק לי' וק' האגם בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל דפוסק הוא דוקא מפ"הכ כמ"ש הרא"ש והרר"י וא"כ הרי רב"פ לא הי' גדול מרבינא אע"כ דמודה הרשב"א שגם אדם נכבד בכלל מפ"הכ ומשני הש"ס שאני רב"ש דלא חשיב עלי' דרבינא ופי' הרשב"א דלא הי' אפי' גדול כמותו ור"ל דגדול לקטן ממנו גרע משאר אדם נכבד והנה יש לתמוה על רש"י שפי' מפ"הכ ר"ל אדם נכבד ומפני היראה ר"ל אדם שהוא ירא מפניו שלא יהרגנו א"כ הא דתניא לקמן י"ד א' הקורא את שמע ופגע בו רבו או גדול הימנו אינו בא לפרושי לא הך דמפ"הי ולא הך דמפ"הכ דהרי מפ"הכ גם אדם נכבד בכלל וע"ק כיון דפירש"י דמפ"הי אדם שירא מפניו שלא יהרגנו א"כ מנ"ל לפרש מפ"הכ ר"ל אדם נכבד דהרי יש מדרגות רבות ביניהם כגון אביו או רבו ואדם גדול ממנו ונ"ל דרש"י הוכרח לפרש כך דהנה קשה בהא דפ"הג משיב מחמת מאי אילימא מפ"הכ השתא מישאל שאל אהדורי מבעיא אלא שואל מפ"הכ ומשיב לכל אדם אימא סיפא ובאמצע שואל מפ"הי ומשיב משיב מחמת מאי אילימא מפ"הי השתא מישאל שאיל אהדורי מבעיא אלא מפ"הכ היינו דר"י הא דלא מקשה הש"ס תיכף אהא דבין הפרקים היינו דר"י וע"ק קו מהר"שא בהא דסיים להקשות על באמצע דהא י"ל לר"מ משיב לכל אדם ור"י לחומרא פליג דדוקא משיב מפ"הכ ולרש"י מתורצים ב' קושיו' אלו דודאי אהא דב"הפ לחוד לק"מ דהמ"ל שואל מפ"הכ ר"ל אביו ורבו וגדול ממנו דאינו בכלל דמפ"הי לרש"י אבל לאדם נכבד אינו שואל אבל משיב לאדם נכבד ולא לכל אדם אבל לר"י משיב לכ"א וכן על הא דבאמצע הפרק לחוד לק"מ דר"מ היינו דר"י דהמ"ל דשואל ממ"הי ד"ל אדם שירא מפניו שלא יהרגנו ומשיב לאביו ורבו וגדול אבל לא לאדם נכבד ולר"י משיב גם לאדם נכבד אך לפ"ז משיב מפ"הכ דבא"הפ לר"י דפירושו לאדם נכבד אינו שוה להא דשואל מפ"הכ דב"הפ לר"מ דר"ל אביו ורבו וגדול וזה א"א וא"כ מכח הנך תרתי ר"ל ב"הפ ובא"הפ ק' קו' הש"ס דר"י היינו דר"מ אבל מכל חדא לחוד לק"מ וממילא תו ל"ק קושי' מהרש"א דלמא בא"פ לר"מ משיב לכ"א ולר"י דוקא מפ"הכ דא"כ הדר תקשה ב"הפ דר"י היינו דר"מ דתו ל"ל דלר"מ ב"הפ שואל מפ"הכ ר"ל אביו ורבו וגדול ומשיב לאדם נכבד ולר"י משיב לכ"א דא"כ לגבי ב"הפ מחמי' ר"מ טפי מדר"י דהרי לר"מ בעינן אדם נכבד מיהו ולר"י לכ"א ולגבי באמצע יהא בהיפוך דבאמצע משיב לכ"א או עכ"פ לאד' נכבד ולר"י דוקא מפ"הכ דפירושו אביו ורבו וגדול כמו שהוא הפי' דמפ"הכ לר"מ ופ"הג שפיר ממ"נ א"כ הוכרח רש"י לפירושו בס"ד דש"ס ולפ"ז י"ל באמת דלבתר דאייתי הש"ס תנ"ה הקורא את שמע ופגע בו כו' מודה רש"י לשי' הרשב"א או הרא"ש:

ולפ"ז לרש"י דס"ל שלא יהרגנו מיקרי מפ"הי ומיירו מיני' התנא ע"כ צ"ל דלאדם גדול ממנו לא מיקרי מפ"הכ טפי מאביו או רבו אלא שוין הן דאל"כ תקשה דמאי פ"הג ר"י היינו דר"מ דהא יש לפרש ב"הפ שואל מפ"הכ ר"ל לגדול ממנו ומשיב לאדם נכבד ולא לכ"א ובאמצע שואל מפ"הי לאדם שירא ממנו שלא יהרגנו ומשיב לאביו ורבו אבל לא לגדול ממנו ור"י פליג דב"הפ משיב לכ"א ובאמצע משיב לאדם גדול ממנו דלפ"ז מפ"הכ דר"י שוה למפ"הכ דר"מ ואפ"ה פליגי שפיר אע"כ דס"ל להש"ס דאדם גדול ממנו היינו רבו כמ"ש הב"י והמ"עמ אבל להרשב"א ליכא להקשות כן דאיהו ס"ל דאדם שירא ממנו שלא יהרגנו לא הוצרך לאשמעינן כלל דמפסיק וא"כ ע"כ מפ"הי ר"ל אבו או רבו ואי אמרת דמשיב ר"ל לאדם גדול וגבי ב"הפ ר"ל שואל מפ"הכ לאדם גדול ומשיב לכ"א א"כ הדר ה"ל דר"י היינו דר"מ לגבי ב"הפ ואם ר"ל ב"הפ שואל לאדם גדול ומשיב לאדם נכבד הדר ק' משיב יפ"הכ דבא"הפ לר"י מה היא אם ר"ל לאדם גדול היינו דר"מ בא"הפ ואם ר"ל לאדם נכבד א"כ אין הפי' דמפ"הכ כדר"י שוה להפי' דמפ"הכ דר"מ גם א"ל דבא"הפ מיקל ר"מ טפי מדר"י דא"כ הדר פלוגתתן הפוכה דבא"הפ מיקל ר"מ לגבי ר"י וב"הפ מחמיר ר"מ גבי ר"י ופ"הג שפיר. אבל לרש"י דס"ל דאפשר לפרש דמפ"הכ ר"ל אדם שירא מפניו שלא יהרגנו ע"כ צ"ל דס"ל לש"ס דאדם גדול דינו כאביו ורבו כנ"ל ואם לאביו ורבו משיב גם לאדם גדול משיב ונ"מ מזה דלהאמת דתנ"ה הקורא את שמע ופגע כו' דמוכח מיני' דאביו ורבו נקרא מפ"הי גם אדם גדול נקרא מפ"הי וכדפסק הב"י בש"ע ודו"ק היטיב בכ"ז:

ד מפני הכבוד ואפי' בין ברכה לברכה דאי לענין מפני היראה ובאמצע ברכה ליכא לפ' משום דלרש"י דמפני היראה ר"ל שירא מפניו שלא יהרגנו גם בתפלה מפסיק בכה"ג:

ה כמ"ד לא השמיע לאזנו יצא כו' וכ"ה בתוס' וק' לפמ"ש הרשב"א בסוגיין וז"ל ונ"ל דל"ד כר' יודא קא' דהא ר' יודא כראב"ע ס"ל דמוקי שמע להשמיע אלא דבדיעבד יצא אלא כמ"ד א"צ קא' עכ"ל וא"כ אדרבה יש ראי' משם דקי"ל כרבי ולא כרבנן דהא קי"ל כראב"ע לקמן וצ"ל דהתו' לא ס"ל בהא כהרשב"א דהא דלר' יודא צריך לכתחלה נפקא לי' מן שמע אלא מדרבנן בעלמא הוא וקרא דשמע לראב"ע הוא רק אסמכתא בעלמא דלא ס"ל לומר דמקרא ילפינן רק לכתחלה ולא דיעבד דלא מצינו בדאוריי' לחלק בין לכתחלה לדיעבד רק בקדשים ולהכי שפיר מביאין ראי'