ביאור מרדכי ברכות קלד

או שאר משקין שאינן מצמיחין כמבואר בסי' של"ו ס"ג ובארעא דחברי' ע"ש במג"א סק"ו ואין כאן מקומו: עו נפקותא לענין מלחמת הרשות כו'. ובב"י ר"ס קנ"ח ע"ש הא"ח כ' וז"ל למאי נ"מ לבטולי הנך מקמי הנך כו' ובאור הדברים עיין בדרישה שם: עז אין נוטלין מחמין כ"א מצונן והיינו כלישנא קמא דהתם וכהסמ"ג שמפרש פלוגתא דחזקי' ור"י שם ק"ו א' בחמין שאין היד סולדת בהן וכפירש"י ולא קי"ל הכי אלא כלישנא בתרא ושרי כשאין היד סולדת בהן כמבואר בסי' קפ"א ס"ג: עח וכן משמע בירושלמי דחלה פ"ב כצ"ל והביאו הר"ש ריש ידים והרשב"א בת"ה ריש שער ב' ובהשגת הראב"ד רפי"א ממקוואות ע"ש: הדרן עלך אלו דברים א דכל הני ברכות כו' וכ"כ התו' והר"אש וכ"כ הרשב"א דלא כהראב"ד (נמצא בהשגותיו על הרז"ה לקמן גבי הנכנס לכרך כו') דס"ל דלא בעי שם ומלכות וראייתו מעובדא דר"י חלש כו' בדף נ"ב ע"ב ודחה הרשב"א ז"ל דבאמת אמרו שם ומלכות וכ"כ הרר"י דלקמן הי' בשם ומלכות ואפשר דהראב"ד לא נ"ל לאוקמי בהכי דק"ל א"כ איך בירכו האחרים שלא היו חייבים בברכה זו ולא ס"ל כמ"ש הר"אש דרשות לאחרים השמחים בגללו לברך ע"כ מפ' דמיירי בלא הזכרת שם ומלכות ומ"מ בלא"ה למ"ש התו' בד"ה פטריתון אף שלא הזכיר שם א"ש דר"י אף דרב ס"ל דרחמנא ברכה גמורה הוי ע"ש וכבר אסיק הב"י דאין לחוש כאן לדברי הראב"ד: ב מל' יום לל' יום כו'. ואמרי' בירושלמי כו' כ"ה בתוס' וכ' במהרש"א וז"ל בתלמוד דידן נמי בהדיא מפורש לקמן בפירקן (נ"ט ב') דפרקים דים הגדול היינו ל' יום ואולי שיש חסר כאן בדבריהם ועיין בר"אש הראי' מפורש מהירושלמי עכ"ל ולכאורה מלבד שצריך להוסיף בהתוס' הראי' מהירושלמי כדכ' בהר"אש שמעון קמטקיא כו' צריכין ג"כ להגי' בתחלת דבריהם תיבת בירושלמי אלא צ"ל כמ"ש בר"אש ותנן נמי כו' ואפשר דא"צ להגי' וה"ק כיון דבירושלמי קא' הכי לענין קריעה דבעינן ל' יום ומדמייתי לה הכא משמע דיליף מדין פרקים דכאן שהוא ל' יום. ע"כ דס"ל לירושלמי דאיכא לדמויי כל דיני ברכות הראי' להדדי. ולכן ג"כ יש ללמוד לדין ברכת הראי' שבמשנתינו. משא"כ מתלמודא דידן אין ראי' דדלמא היכא דאתמר אתמר והיכא דלא אתמר להדיא דבעינן ל' יום מברכינן על כל ראי' וכדמשמע קצת לכאורה מדנקט במתני' פרקים גבי הרואה ים הגדול ולא קא' הכי ברישא אבל מהירושלמי מוכח דמדמה דיני ברכת הראי' להדדי ואפשר עוד דא"צ להוסיף ולהגי' כלל דלמאי דאסיק במג"א סי' רי"ח ס"ק ד' בעינן שיהא כ"ט יום בין ב' הראיות ובודאי שכ"מ גם בהר"אש דמייתי ראי' מהרואה חבירו לאחר ל' יום וכן מלישנא שכ' התו' מל' יום לל' יום משמע הכי דכיוצא בזה דייק הש"ך בי"ד סי' קפ"ט ס"ק ל' וז"ל דודאי הא