ביאור מרדכי ברכות קלג

שפיר נטל ידיו יקדש דשאני מזיגה מקידוש או דשאני בחול מבשבת וי"ט כמבואר שם בתו' ד"ה זימנין ואע"ג דבפ' א"ד מסקינן ה"ק להו ב"ה לב"ש לדידכו דאמריתו כו' מ"מ יכול להיות דלפ"ז היינו עיקר טעמא דב"ה ותו לא חיישי' כלל למשקין שבידים כקו' התו' שם ד"ה גזרה מהא דר' אבוה בסוטה ד' ב' כל האוכל כו' ותירוצם דחוק ע"ש גם אין לדחוק ולומר דב"ה ר"ל שמא יטול רביעית בבת אחת או ישפוך ב' פעמים דלא בעי ניגוב דלא משמע כן דסתמא קאמרי ועוד דאפי' בכה"ג הרבה פוסקים דבעי ניגוב מדאצטריך ר' אבוה למימר כל האוכל כו' והרי משנה מפורשת דפ"ב דידים מ"ב נפל ככר של תרומה על הראשונים טמא ומסתמא הנוטל לחולין משום סרך תרומה כל זמן שלא ניגב עדיין איכא חשש תרומה ומאי קמ"ל ר"א אע"כ פשטות דברי ר"א דאפי' בנוטל ב' פעמים או ברביעית ג"כ בעי ניגוב וע"כ ס"ל למסקנא דש"ס דתכף לנ"י סעודה דהיינו עיקר טעמא דב"ה ולא חיישי' כלל לטעמא קמא למשקין שבידים והדרא קושיא לדוכתא על רבינו יואל מהך סוגיא דפסחים הנ"ל דמה"ט דאסרו ליטול קודם המזיגה מה"ט תהא נמי אסור ליטול קודם שיקדש ונ"ל דרבינו יואל ס"ל דמשום הך חששא שמא יטמאו משקין שבידים מאחורי הכוס שהוא חששא רחוקה דהא מסתמא ניגב ידיו דיינו לגזור לכתחלה ולתקן דמוזגין ואח"כ נוטלין אבל בדיעבד אם נטל ואח"כ מזג לא אמרינן לי' שיחזור ויטול ידיו אם לא הי' אחורי הכוס טמאים בידוע (או אפי' אם הי' אחורי הכוס טמאים בידוע דהא ליכא משקה טופח על ידיו) ולפ"ז שפיר קאמר רב יצחק התם בפסחים אכתי לא נח כו' דנהי דלכתחלה יקדש קודם אבל הא דנטל לא יקדש דהוי דיעבד בזה לא ניחא לי' לר"י ה"ט דטומאה אע"כ דטעמא משום הסחת דעת וע"ז מייתי שפיר מהא דזימנין דחביבא עלי' ריפתא מקדש אריפתא אלמא קידוש שלאחר נטילה לא חשיב היסח הדעת כמ"ש הרשב"ם שם וארווח לן בזה דתו א"צ לחלק בין מזיגה לקידוש או בין חול לשבת כמ"ש התו' הנ"ל אלא דהתם באמת לאו משום תכיפה הוא אלא משום חששא דטומאה והיינו דוקא לכתחלה אבל להפוסקים הלכתא כהך ד"א תכף לנ"י סעודה אף בדיעבד צריך נטילה שנית והוצרכו לחלק כחילוקים של התו' הנ"ל וא"ש:

עא ששפך פ"א ע"י ומשפשף כו' הקשה הב"י ע"ש מהרי"א הא כיון ששפך פ"א תו א"צ לטהר הידים אלא המים ע"ש וכ' המג"א סק"ג וז"ל מיירי שמשפשף היד בעצמה באצבעות זו בזו עסי' קס"ב ס"ד א"נ כגון ששפך על כל יד רביעית ואפ"ה לא חל עדיין ברכת ענ"י עד שעת ניגוב ב"א ול"נ דמיירי שנטל ידיו שתיהן כאחת כמ"ש סי' קס"ב ס"ה וא"כ יתישבו דברי מהרי"א כהוגן עכ"ל וזה תימה איך יתישבו בזה דברי מהרי"א דממ"נ אי בפחות מרביעית גם ידיו טמאין כ"ז דליכא ב' שטיפות ואי ברביעית הרי גם המים טהורין וא"צ ניגוב לטהר המים כר"מ ברפ"ב דידים דקי"ל כוותי' לחולין ואף אי ס"ל כמהרש"ל רג שהביא הט"ז ס"ס קנ"ח דגם ברביעית צריך ניגוב היינו משום מיאוס אבל מ"מ הנוגע במים אין מטמאין הידים ותו ליכא למימר כתי' של מהרי"א רק דיש לישב בזה קושיתו אבל לא בישוב דבריו ז"ל ואולם בישוב דברי מהרי"א צ"ל דמוקי לי' בששפך על כל יד ח"ר דבכה"ג ה"ל על כל יד שטיפה אחת מרובה דידו טהורה והמים טמאין כמבואר לעיל אות מ"ב ובזה מהני ניגוב מדינא ואם נגע באותן המים נטמאו ידיו ואי ס"ל למהרי"א דידו א' בשטיפה א' מרובה נטהרו אפי' המים א"כ ע"כ צ"ל דאם אינה מרובה עכ"פ נטהרה ידו דאל"כ לא משכחת להך דינא שבסי' קס"ב ס"ח וא"כ ממ"נ א"ש הכא אי בכל יד בשטיפה א' מרובה שהוא ק"ר או בכל יד שטיפה מעוטה לפי' הב' אך לפ"ז מ"ש הטור ומשפשף צ"ל כפי' הב"ח הנ"ל דמשפשף אצבעות זו בזו דאי במשפשך ידיו יחד כיון דנטל מעיקרא כל א' אסור לשפשפן יחד ולא מהני בכה"ג אפי' שניים ושלישים כמפורש שם במשנה ג' נטל את הראשונים לידו א' ונמלך ונטל את השניים לב' ידיו ידיו טמאות וכ' שם הר"ש וז"ל בתוספתא מוכח דל"ד ידו א' אלא כל א וא' בפ"ע ע"ש דאם נפרש משפשפם יחד צריך לאוקמא כגון שלא נטמאו המים ואז לא א"ש תי' מהרי"א אלא ה"ל לתרץ כמ"ש הב"ח כיון דהניגוב צריך לו משום מיאוס ה"ל ג"כ צורך נטילה אבל לא משום ה"ט דאילו נגע בהמים נטמאו ידיו דליתא וכפירושי הנ"ל בדברי מהרי"א כן משמע שהבין המג"א עצמו בסי' קס"ב ס"ק י"ו:

ובש"ע פסק דיטול ב"פ על הראשונה מברך אשר יצר ועל השני' מברך ענ"י וכ' במג"א סק"ב וא"ת הא בסי' קנ"ח ס"ז כ' דיטול שנית בלא ברכה וי"ל דשאני התם כו' אבל הכא אכוון עלה עכ"ל משמע דלהך תירוצא הברכה היא על הנטילה הא' וק' א"כ כ"ש דאיכא הפסק טפי בין נטילה א' לברכת ענ"י בנטילה ב' ובברכת אשר יצר אלא העיקר כמ"ש המג"א אח"כ וז"ל בראשונה אינו נוטל כדינו ועי"ל דנתכוון שלא לצאת בנטילה זו דבכה"ג לכ"ע לא מהני הנטילה דומיא דמ"ש הטור בסי' תרנ"א:

והנה לעיל כ' הספר שהר"ש נהג עצמו לנגב ידיו בין שטועה א' לב' ע"ש דלכאורה גם שם ק' דהא איכא הפסק בין נטילה א' לברכה ודוחק לתרץ בזה כתירוצים הנ"ל וי"ל דהתם דהניגוב הי' לצורך הנטילה כמבואר לעיל אות מ"ח אין זה הפסק:

עב מברך ענ"י ואנן נקטינן בריש סי' ז' כר"ת והרמ"בן והרשב"א דחולקין וס"ל דלעולם א"צ לברך ענ"י אלא בנטילה לסעודה ובשחרית משום שנעשה ברי' חדשה ע"ש:

עג ואין לחוש שמרטיב המפה עיין סי' ש"ב ס"י ושם במ"א ס"ק כ"א:

עד ולקנח בשבת מקום הטינוף ועיין במג"א ס"ק ך"ד דלא שרי אלא במי רגלים אבל לא בצואה ואפי' במי רגלים לא שרי אלא לנגב ידיו בבגד אבל ליטול ידיו עליהן אסור כמבואר בהגהה שם ס"י ובמג"א ס"ק ך"ו:

עה שלא ליטול ע"ג עשבים אבל מותר להטיל בהם מי רגלים