ביאור מרדכי ברכות קל

בין לחולין בין לתרומה אתו והיינו דלחולין נמי עד סוף היד והדר מוכח שפיר כהרי"ף גם להרמב"ן ופשוט וכ"מ בסוף דברי הרשב"א בחידושיו ע"ש וכ' הרשב"א בת"ה שם ואין דבריו מחוורין בעיני דזה מן התימה יציבא בארעא וגיורא בש"ש לא אמרו נ"י לחולין אלא משום סרך תרומה כו' וקושיא חמורה היא דכיון דס"ל לרמב"ן דסגי בנ"י לתרומה על האצבעות א"כ צ"ל דמשם והלאה אינו מטמא לתרומה וא"כ למאי צריך בנ"י לחולין יותר:

ונלע"ד די"ל דודאי מודה הרמב"ן דאם נגע בכף ידו בתרומה פוסלה ואפ"ה א"צ נטילה רק על האצבעות ובלבד שיזהר מליגע בתרומה בכף ידו דכיוצא בזה כ' הרא"ה בבד"ה שם בסוף השער גבי חולין דאע"ג דסגי על האצבעות צריך ליזהר מליגע בכף ידו והרשב"א במה"ב תמה עליו שם דהא אוחז הכוס בכולה ידא ע"ש וקו' זו הוא לטעמי' ז"ל דס"ל שם דבעי נטילת יד א' למשקה אבל להסוברים דא"צ להשותה שום נטילה כלל משום שהוא ע"י כוס תו לק"מ ועכ"פ י"ל שכן ס"ל להרמב"ן גבי תרומה וממילא דוקא בתרומה דכהנים זריזין הם סמכו על אזהרה זו שלא יגע בכף היד אבל בחולין דלא זהירי בעי נטילה בכל היד דחיישי' שמא יגע בכף היד וכל היד פוסל התרומה ואיכא בי' ס"ת וא"ש מ"ש הרמב"ן ראי' מהא דהתירו מפה כו' ע"ש דדמי ממש לכאן ולפ"ז גם לאוכלי חולין עט"ת צריך נטילה לכל היד כשם שלא התירו מפה להם מטעמא דלא זהירי וא"ת תקשי הא דתנן בפ"ב דידים משנה ג' הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק ופירש"י בסוטה ד' ב' וז"ל כלומר מן הפרק ולמטה גזרו עליהן להיות שניות ופוסלות את התרומה ומטהרות בנטילה ע"הפ שעד הפרק צריך נטילה עכ"ל ולרמב"ן אינו שוה דהרי מטמאות עד סוף היד ומטהרות עד סוף האצבעות דא"צ נטילה יותר וי"ל דמ"מ כיון דאם רוצה ליגע בכל היד צריך נטילה בכל היד שייך שפיר דמטהרות עד הפרק דסוף היד גם י"ל דהרמב"ן מפרש מטמאות ומטהרות על המים קאי כדתני כיצד בטל את הראשונים כו' וע"ש שפי' הרע"ב ותו' י"ט ועמש"ל אות נ"א:

והנה מצינו קולא בדברי הרי"ף להא דקי"ל לקמן בסמוך דמיעוטו שאינו מקפיד אינו חוצץ דלהרי"ף אפי' מיעוטו של כל היד אינו חוצץ לשיטתו ואפשר דגם להרי"ף מחמירין בהא דכל שהוא יותר מן המיעוט של כנגד האצבעות חוצץ וצ"ע לדינא:

נו תחת הצפורן וכ' הטור בסי' קס"א וז"ל שלא כנגד הבשר חוצץ אבל כנגד הבשר אינו חוצץ וע"כ צ"ל דהטעם הוא משום דכנגד הבשר אין דרך בני אדם להקפיד אבל שלא כנגד הבשר דדרך העולם להקפיד וגם הוא מקפיד ע"כ חוצץ אבל א"ל שכנגד הבשר לא מיהדק ושלא כנגד הבשר מיהדק דאדרבה איפכא הוא אע"כ מטעם הקפדה הוא. ולפ"ז מה שסיים ואם אינו מקפיד עליו אינו חוצץ אינו מדוקדק דהא כל עיקרו של חילוק זה דכנגד הבשר ושלא כנגד הבשר הוא משום דבזה מקפיד ובזה א"מק ונראה מדברי הב"ח דמעיקרא איירי בסתם ב"א שדרכן להקפיד בשלא כנגד הבשר וא"מק כנגד הבשר והדר קאמר דאם ידוע לו שהוא א"מק עליו אינו חוצץ וצ"ל אע"ג דגבי חציצה לטבילה לא מהני מה שהוא א"מק היכא שדרכן של ב"א להקפיד מ"מ הכא בנ"י דרבנן שפיר אזלינן בתר דידי' דאם הוא א"מק א"ח אך במ"ט הר"אש שהביא הב"י שם וז"ל חוצץ בנטילה כגון צואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר כו' אבל במיעוטן שא"מק אין לחוש כדאי' בפ"ק דעירובין עכ"ל קשה דהרי שם לענין טבילה מיירי דבעינן א"מק לסתם ב"א וזה לא שייך בצואה שלא כנגד הבשר שסתם ב"א מקפידין וצ"ל דלהר"אש באמת גם בטבילה ס"ל דאזלינן בתר דידי גם להקל ורק דאנן קי"ל כהרשב"א שם דלהחמיר בתר סתם ב"א אזלינן כמ"ש הב"י ביו"ד ר"ס קצ"ח א"נ יש לפרש בהטור דמ"ש ואם אינו מקפיד עליו ר"ל מחמת שהוא מעט צואה ובכה"ג אפשר דגם שארי ב"א אין דרכן להקפיד וכן מ"ש אח"ז וכן כל דבר מועט וא"מק עליו כו' אינו ר"ל שהוא מועט בעדך השיעור שצריך נטילה אלא ר"ל מפני שהוא מעט ממש ולכן א"מק וכ"מ בלשון הסמ"ג שהביא שם בב"י וז"ל אם יש כ"כ מעט שא"מק אינו חוצץ עכ"ל הרי דלא מיירי ממיעוט השיעור של היד אלא מעט הגורם שעי"ז א"מק ונ' שמשם הוציא הטור דינו ומדברי הסמ"ג אלו העתיקו אבל לא כיון כלל לדברי אביו הר"אש ז"ל במ"ש אבל במיעוטן שא"מק אין לחוש עכ"ל דדברי הר"אש לענין מיעוט משיעור היד אמורים כדסיים עלה בדאי' פ"ק דעירובין דהתם איירי בהכי כן נ"ל וכ"ז בצואה וטיט הנדבק אבל באינו מהודק אף במקפיד ובשלא כנגד הבשר ג"כ אינו חוצץ ולזה כיון הסמ"ג ע"ש ר"ת והרשב"א בחידושיו במ"ש אבל רבותינו כו' כדהביא בב"י שם ומ"ש הב"י וז"ל וצ"ל דאכנגד הבשר קאמר אבל שלא כנגד הבשר חוצץ היינו במהודק כן נ"ל ברור ובדברי המג"א יש גמגום לענ"ד ע"ש:

נז שמקפיד עליו כו' פי' שדרך ב"א להקפיד וגם הוא מקפיד:

נח דחשבי לי' מיעוטו שא"מק ק' הא מדחוצץ בטבילה ע"כ דדרך ב"א להקפיד וצ"ל בדוחק דמיעוטו ר"ל שמפני שהוא מעט א"מק אך הלשון מיעוטו לא משמע כן אלא צ"ל דיש מקילין ר"ל אם ידוע לו שא"מק אלא דא"כ ק' מ"ט דהמחמירין וצ"ל דהמחמירין אזלי בתר סתם ב"א שמקפידין אע"ג שהוא א"מק ויש מקילין ס"ל דבנטילה בתר דידי' אזלינן דאם הוא א"מק א"ח ובין כך ובין כך הלשון מגומגם דמשמע דפליגי בהא דהמחמירין ס"ל דמה שתחת הצפורן מיקרי רוב של הפרק דבעי נטילה והמקילין חשבי לי' מיעוטו:

נט ולא מיירי באכילה אבל בב"י הביא ע"ש ס"הת ז"ל י"מ דההיא לחולין אינו חוצץ מיירי לאכול פת של חולין ולפיכך מקילין הם עכשיו בחציצה של נ"י ולזה כיון הרמ"א בהגהה בס"א ע"ש:

ס בצק וזפת כו' וזהו אפי' כנגד הבשר:

סא צפורן שפירשה מעוטה עיין בש"ך סי' קצ"ח סכ"א:

. סב כדאמרי' בברכות וכן בפסחים קט"ו ב' דילמא אסוחי אמחי' לדעתי' ונגע ע"ש ומכאן קשה עמ"ש הב"י סי' ק"ס ע"ש ה"ר מנוח אהא דתבן בפ"ב משנה ד' דידים ספק טמאין ספק טהורין ספקן טהור וז"ל אידים קאי כו' ונסתפק לו אם הסיח דעתו מהם כו' עכ"ל והרי כאן משום ה"ט דדלמא אסוחי כו' מצריכין ליטול שנית וצ"ע וע"ש במג"א ס"ק י"ג וז"ל כ' ביש"ש סי' ע"ז אם נטל כראוי וספק לו אם נטמאו אח"כ א"צ ליטול כו' וצ"ע דהא היסח הדעת פוסל כו' ולענ"ד