ביאור מרדכי ברכות קכח

ואת השניים ח"לפ וחזרו ליד טהורה ואמאי הא מקבלין טומאה ח"לפ אע"ב כיון דהיד נטהרה כל היד נטהרה ותו לא מטמא א"כ ממילא דה"הד במטביל או ברביעית וי"ל דהערוך גריס כרש"י נטל את הראשונים ואת השניים ח"לפ כו' דבכה"ג טהרו השניים לראשונים אך אי ק' הא ק' הא דתנן נטל את הראשונים ח"לפ ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה אמאי לא תנן ג"כ בהיפוך נטל את הראשונים ע"הפ ואת השניים חל"פ וחזרו ליד טמאה אע"כ דמכיון שנטהרה היד נטהרה בכללה וא"כ מינה דמהני ג"כ מטביל ורביעית בשלמא מ"ש הב"י כן אליבא דרשב"א כמ"ש אליבא דהערוך לא ק' עלה ממתני' משום דמתני' מיירי לתרומה והפרק דמתני' ר"ל מקום חבור היד לזרוע אבל להערוך ק' ומיהו למאי שהביא הב"י לקמן בד"ה ומש"ר שהשופך כו' דברי הכל בו ע"ש הראב"ד דמשום ליכלוך הוא ולא שנטמא ממש ממילא יש לפרש ג"כ להערוך ותו לק"מ אך לפ"ז גם כשחזרו ליד ליכא בהן שיטמאו ורק לכלוך איכא וא"כ מהני ניגוב ולכן העיקר כדמשמע בש"ע שחזר בו הב"י וס"ל דגם להרשב"א מהני רביעית ומטביל וממילא דה"הד להערוך ואף המחמיר כב"י מ"מ כשמנגב ודאי דמהני דהא א"א לקיים דברי הערוך במטביל וברביעית אם לא נפרש דטעמו אינו משום טומאה אלא משום לכלוך דאל"כ ק' מתני' הנ"ל ממ"נ וכיון שהוא רק משום לכלוך מהני ניגוב דו"ק ותשכח:

ודע דאם נפרש דלהערוך הוא רק משום לכלוך א"כ דברי הא"ז הנ"ל דבנטילת ג"פ סגי א"ש כפשטא דכיון דאין המים טמאין רק שנתלכלכו ויחזרו ויטמאו ר"ל ילכלכו ממילא אם שופך שלישים מהני ולזה כיון מהרי"ל בתשו' שהביא המג"א הנ"ל לפי פשטות הדברים כנלע"ד וכ"מ בהג"א פ' כ"ה אות מ"ו וז"ל ואח"כ מדיחין אותו ג"פ כו' ושלישית אנו עושין לטהר המים השניים שנגעו בראשונים וכה"ג אומר ריב"א גבי נ"י דאמר רב כו' ע"ש היטב:

ומהרי"ן חביב שהביא הב"י פי' בדברי הרר"י שאינו בא לפרש דברי רב כלל ע"ש ולדבריו ק' מה שסיים הרר"י מפני שאם יגביהם יקבלו המים ששופך באחרונה כו' טומאה מהזרוע ויחזרו ויטמאו כו' חדא דלמ"ל טומאה מהזרוע תי"ל שיצאו מבפנים לחוץ כיון שהגביה ידיו וע"ק מ"ש ויחזרו אימת יחזרו הא מגביה והב"י פי' דהא דאמרי' דצריך שיגביה לא הגבהה גמורה קאמרי' אלא הגבהה קצת כו' דאל"כ יחזרו אחר הניגוב ע"ש ומ"מ גם להב"י ק' כנ"ל למ"ל שמקבל טומאה מהזרוע והב"ח הגיה בדברי הרר"י שצ"ל שאם לא יגביהם והן הן דברי רב וע"פ פירש"י אלא שבא להוסיף לנו חידוש דלא זו בלבד אם הראשונים יצאו לבד שנטמאו אלא אף זו אם השניים לבד יצאו ג"כ מק"ט ולדבריו ה"הד דמטביל ורביעית לא מהני דהא צ"ל דאף לאחר שנטהרו ידים לא נטהר ח"לפ ולפ"ז הקב"ע מלשון המשנה הנ"ל ולא מבעיא אי גריס כהר"ש הרי מפורש במתני' דשניים לחודייהו לא נטמאו אלא אפי' אי גריס כרש"י מ"מ מדיוקא דסיפא דמתני' אשמעינן דאם יצאו השניים לחודייהו טהורה וצ"ע:

ויש מקום לומר דאף להרר"י דגם השניים נטמאו ח"לפ ולא אמרי' שנטהר היד בכללה מ"מ במטביל ורביעית א"צ להגביה דליכא למיחש שיקבל טומאה אחר הטבלה או אחר שפיכת הרביעית שהרי זה לאחר נטילה הוא וכמו שאין מטמאין תרומה ח"לפ כן א"א שיטמאו משקין ורק בשעת נטילת הראשונים או אפי' בשעת נטילת השניים שייך ק"ט אבל אחר הנטילה בהא ודאי לא גרע מתרומה דאין מק"ט ח"לפ כמ"ש רש"י הנ"ל אמתני' דהידים מטמאות ע"הפ ולפ"ז יצא לנו בבירור דבמטביל וברביעית א"צ להגביה מתרי טעמי חדא דא"כ גם השניים לחודייהו אם יצאו יטמאו וק' דיוקא דסיפא דמתני' וכנ"ל ועוד כיון דח"לפ אינו מטמא לתרומה א"א שיטמא משקין רק בשעת נטילה הוא דאפשר לומר דבקל מקבל טומאה כדלעיל וזה ברור ובאופן דאין לנו כלום אחר הכרעת הש"ע דברביעית א"צ להגביה:

והרמ"א בהגה כו' וה"הד אם משפילן כו' ואם קאי על דברי המחבר דמצריך להגביה בלא בטל רק אצבעותיו דאיכא חששא דרשב"א ודמהרי"א בזה ודאי לא מהני השפלה ואי קאי אנטל כל היד בזה להמחבר א"צ להגביה וצ"ל דקאי אחר ויש חולקין שהביא בהגה כ"כ במג"א ר"ס אך לפ"ז הנ"מ בין דעת המחבר לדעת החולקין הוא בלא השפיל מתחלה ועד סוף וק' הא בזה ודאי דגם הרשב"א מודה דאם פעם א' הגביה קודם השניים צריך להגביה עד הניגוב דאל"כ איכא חששא דהר"אש והסמ"ג דא"א לחלוק בזה שיש לחוש שיצאו מבפנים לחוץ וע"כ לא שרי הרשב"א רק בהשפיל מתחלה ועד סוף ר"ל עד אחר ששפך השניים וא"כ אין נ"מ לדינא אלא על המחבר הל"ל דמה שמתיר בנטל כל היד היינו דוקא בהמפיל והכי הל"ל והנ"מ אם משפילן כו וצ"ל דמשמע לי' דלהרשב"א אף להשפיל א"צ ור"ל דאפי' אם הגביה קודם השניים יכול להשפיל אח"כ וס"ל דבמה ששופך השניים בפנים נטהרו גם המים שהיו חוץ ליד אע"פ שלח הגיעו השניים עליהן משום שאינן במקום קבלת טומאה כלל אבל כשהם חוץ לאצבעות על כף היד לא מהני השניים שנוטל על האצבעות לטהר אותן שהן על כף היד כיון שהן במקום טומאה א"ב דגזרינן בהא משום סרך תרומה דבתרומה לא מהנו השניים עד שיתנם על כף היד דהרי שם הוא טהרת ידים בתרומה לכן גם בחולין עכ"פ אין המים מטוהרין אם לא הגיעו המים שם וכ"ז דחוק. ודע דהך יש חולקין שהביא הגה ע"כ אינו דעת הערוך והרר"י דלדידהו אינו מועיל אם משפיל מתחלה ועד סוף דהא לדידהו מקבל טומאה חוץ ליד וא"כ אדרבה אם משפיל גרע דודאי יחזרו לפנים אע"כ הרמ"א ר"ל שהסמ"ג והר"אש חולקין ע"ז ולהרמב"ם והר"ש יש להסתפק אם ס"ל דמק"ט ח"לפ כמש"ל וכן לרש"י ויצא מזה דהך תקנה דהשפלה יש לגמגם בה דלהערוך והרר"י אינו מועיל ואפי' להר"אש והסמ"ג יש להצטרף חששא דמהרי"א ואם לסמוך על הרשב"א בנטל כל היד י"ל דוקא הרשב"א דס"ל לדינא כהרי"ף אין לחוש שלא ידקדק בשניים אבל לדידן דרק משום דנכון להחמיר עבדינן כהרי"ף יש לחוש שלא ידקדק בשניים ואין להקל בהשפלה כ"א בנוטל ג"פ אבל גם בנוטל ג"פ לחוד לא סגי כ"א בהשפיל וכדלעיל אבל בתקנתא דרביעית מיושב הכל בלי גימגום:

שוב ראיתי די"ל דנ"מ בין המחבר להחולקין דודאי אם הגביה גם הרשב"א מודה דצריך להגביה גם להלאה דשמא יצאו לחוץ ויחזרו אח"כ אבל אם נטל ולא דקדק בכך א"צ לחוש שמא מתחלה הגביה ואח"כ השפיל אבל להסמ"ג חיישי' לכך וצריך לדקדק לידע שהשפיל מתחלה ועד סוף א"נ נ"מ בלא מגביה ולא משפיל דלרשב"א ודאי להשפיל הוא דאסור שיבאו מחוץ לפנים אבל להשוות ידיו בלי הגבהה ובלי השפלה שרי ורב שהצריך הגבהה לאפוקי השפלה קאמר ולהר"אש חיישי' שמא יצאו ואח"כ חזרו אף במשוה ולא מהני כ"א בהשפלה או בהגבהה דוקא ובלא"ה צ"ל כן לתי' הב"י דההגבהה היא משום קרא דוינטלם דא"כ עיקר טעמא דתניא בברייתא אינו כלום אלא טעמא אחרינא איכא משום קרא דוינטלם וזה דוחק אע"כ טעם הש"ס הוא לדבריהם כשמשוה ידיו ואינו משפילן ובזה שייך טעמא דהסמ"ג אבל טעמא דוינטלם לא שייך בזה רק אהא דקשיא דישפילן ע"ז שייך טעמא דוינטלם ולפ"ז יש שפיר נ"מ בין הרשב"א להר"אש בנטל כל היד דלהרשב"א רשאי להשוות ידיו משא"כ להר"אש:

ובהא דקי"ל כסתם מתני' דריש ידים דמוסיפין על השניים ק' הא מתחלה כששפך השניים על חצי הפרק יש לחוש שחזרו הראשונים שבחצי פרק האחרון השני וטמאו להשניים ובין יגביה ובין ישפיל קשה דאם מגביה ק' אם מתחלה נוטל חצי הפרק הסמוך לזרוע ואם משפיל קשה בהיפוך וצ"ל דאה"נ בכה"ג לא ישפיל ולא יגביה עד שיוסיף גם על חצי פרק השני ורב שהצריך הגבהה לאו דוקא אלא לאפוקי השפלה קאתי אך למשמעות דברי הר"אש והטור דרב דוקא מגביה קאמר קשה וצ"ל דבחד פרק לא חיישי' אם יחזרו ראשונים מתחלת הפרק לסופו והא דמוסיפין על השניים דוקא בנטל רק חצי פרק אבל כשנטל השניים על כל הפרק באמת אין מוסיפין על פרק השני דבזה יש חששא הנ"ל אבל סתמא דמתני' לא משמע כן אלא צ"ל דבתרומה כיון שצריך ליטול כל היד ה"ל הכל כפרק א' ולפ"ז להסמ"ג והר"אש דלרב אפי' בנטל כל היד צריך להגביה מפני המים שיצאו חוץ ליד אינו רשאי להוסיף על השניים כ"א כשנוטל תחלה השניים על אצבעותיו אבל כשנוטל תחלה על כף היד יש חשש שיחזרו המים מפרק א' לפרק ב' ויטמאו הראשונים לשניים וכן לדידן דאע"ג דקי"ל כהרי"ף היינו רק לחומרא אבל לקולא לא וה"ל כב' פרקים ובאין מזה לזה אבל להרשב"א אם