ביאור מרדכי ברכות קכז

והר"אש. וע"כ כשנוטל ג"פ א"צ להגביה וטפי עדיף לגרוס בדברי המג"א א"נ ס"ל כמהרי"א כו' והגם שהפשט רחוק בדברי הסמ"ג והר"אש מ"מ דברי הא"ז שפיר יש לפ' כן ובזה מתקיימין ג"כ דברי מהרי"א אליבא דהסמ"ג והר"אש ולפ"ז מ"ש בא"ז דכשנוטל ג"פ ח"צ להגביה היינו דוקא כשנזהר שלא יגביה כלל אבל אם הגביה פעם א' הדר איכא חששא דסמ"ג:

אך לפ"ז קטין דברי הרמ"א שבהגה כ' וה"הד אם משפילין מתחלת כו' ואח"כ כ' וי"א דאם שופך ע"י ג"פ כו' דהרי חדא בלא אידך לא סגי דהרי גם בנטילה ג"פ צריך להשפיל מתחלה ועד סוף דוקא וכך הל"ל וי"א הא דמהני ההשפלה מתחלה ועד סוף היינו דוקא כששופך ע"י ג"פ משום דחייש ג"כ חששא דמהרי"א אבל ממ"ש א"צ ליזהר בכ"ז משמע דאם נוטל ג"פ תו א"צ להזהר כלל אפי' בהשפלה מתחלה ועד סוף וא"ל דלהא"ז לא ס"ל כלל החששא דסמ"ג והר"אש דהא הך חששא ודאי קרובה היא לחוש לה וברשב"א באמת י"ל דצריך להיות זהיר שישפיל דוקא רק כיון דהש"ס לא מיירי מיני' לא הזכירו אבל בש"ע קשה וצ"ל דס"ל להרמ"א מדסתים הא"ז ש"מ דס"ל דכיון שהוא ספיקא דרבנן לא חיישי' כולי האי שמתחלה ישפיל ויהיו המים בפנים ושוב יגביה ויצאו לחוץ ושוב ישפיל ויחזרו לפנים דמסתמא אם ישפיל מתחלה ישפיל גם להלאה או בהיפוך אבל הך חששא שיבואו מן כף היד אל האצבעות דזהו רק חד חששא חייש לי' הא"ז ודוחק:

ולכאורה בהא דמשמע מדברי הפוסקים דאם צריך ליטול כל היד ודאי נטל השניים והראשונים במקום א' יש להבין כיון דידו א' בשטיפה מרובה נטהר היד אבל לא המים כמבואר לעיל אות מ"ב ואהא סגי לי' בניגוב וא"כ יש לחוש שמא לא ידקדק בשניים כ"כ בנוטל כל יד ויד בפ"ע וא"כ הראשונים שיהיו חוץ להאצבעות על כף היד יטמאו להשניים ובזה שייך החששא אף להמחמירין ליטול כל היד דהרי הברייתא דתניא כוותי' דרב ע"כ צריך לפרשה אף לשמואל ור"א דס"ל שיטול כל היד אלא דחיישי' שמא לא ידקדק בשניים ואהא כ' בא"ז דאם נטל ג"פ תו א"צ לחוש וא"כ אצ"ל דס"ל להא"ז כמאן דמיקל לחולין אלא אף להמחמיר בחולין אך לפמש"ש דשטיפה מרובה היינו חצי רביעית ובפחות מח"ר אף היד טמאה א"כ ברביעית מצומצם א"א שלא יהיו גם השניים על כל היד כמו הראשונים ורק כשיש יותר מרביעית אז יש לחוש שמא נטל הראשונים בח"ר ואז א"צ לדקדק בשניים כ"כ ועיין:

והרשב"א בתשו' הנ"ל שכ' דה"ט דרב דחייש שהראשונים יצאו חוץ להאצבעות על כף היד יחזרו ק' דה"הד דהמ"ל בהיפוך דחיישי' שלא יצאו הראשונים ויצאו השניים חוץ להאצבעות המקבלים שם טומאה כיון שלא היו שם הראשונים וא"נ דאה"נ דא"כ הא דתניא שמא יצאו המים כו' מאי שמא הא בין יצאו הראשונים לחודייהו או השניים לחודייהו לעולם נטמאו ובודאי דא"א לצמצם שיפלו ראשונים ושניים למקום א' וצ"ל דמ"מ הוי שמא דאולי יהיו כאחד א"נ הך שמא קאי אהא דויחזרו דאולי לא יחזרו אבל לפמ"ש בש"ע דאם נטל ברביעית כאחת שרי אף להרשב"א א"ש די"ל דבשניים שכבר נטהר ידו אף כף ידו טהורה ותדע שהרי רשאי לאכול בכל כף ידו ואין נזהר אף ממשקין כמ"ש הרשב"א בת"ה שם דא"ל שאני משקין שהן בכוס שהרי הרשב"א שם ס"ל דגם למשקין צריך ליטול עכ"פ יד א' וע"ק א"כ יד א' דלמשקין יצטרך נטילה כמו לתרומה כל היד אע"כ כיון דסגי לחולין בנטילת האצבעות מהני גם למשקין וא"ת הא קי"ל כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה וכיון דלתרומה עדיין כף ידו טמאה הרי שם פוסל משקין וא"כ נחוש הכא אף שנטל אצבעותיו ברביעית כאחת או בראשונים ושניים אפ"ה כיון דכף ידו טמאה לתרומה טמאה למשקין וי"ל שכבר כ' התו' בחגיגה י"ח ב' ד"ה כאן לחולין וז"ל דכיון דנטל ידיו לחולין לא פסיל תרומה דאל"כ טבל לחולין דלא הוחזק לתרומה איך מועיל לחולין גופא למזוג כוס לב"ש ע"ש וכן י"ל הכא בנטל רא אצבעותיו אע"ג שיש קצת לחלק ביניהן מ"מ להרשב"א ע"כ ליכא לחלק דאל"כ לדידי' דבעי נטילת יד א' למשקין תיבעי בזו נטילת כל היד וטפי מלנטילת שתי ידיו לאכילת חולין דסגי לרב בנטילת האצבעות אע"כ כדאמרן ובלא"ה אפשר לומר הא דלרב לתרומה בעי כל היד היינו לאכילת תרומה אבל לנגיעה דתרומה י"ל דלא חמירא בהא מלאכילת חולין וסגי בנטילת האצבעות (ולפ"ז יש לישב קצת הירושלמי דמייתי הרשב"א שם דיליף מיני' הרמב"ן דלתרומה קילא מלחולין די"ל דקאי התם לנגיעת תרומה) וא"כ מקום כף היד איננו פוסל את התרומה וממילא אין מטמא משקין וכ"ז נאמר לבאר שיטת הסמ"ג והר"אש ושיטת הרשב"א:

והתוספתא שהביא הר"ש בפ"ב משנה ג' נטל את הראשונים ויצאו ח"לפ ונטל את השניים ע"ג ונפל כש"ת מן הפרק ולפנים טמא מן הפרק ולחוץ טהור נטל את הראשונים ואת השניים ח"לפ ונפל כש"ת טמא פירשה הר"ש בדוחק גדול ע"ש ולהסמ"ג והר"אש דלא נטמאו המים מח"לפ אלא משום שהיו מתחלה בפנים א"ש כפשטא דלישנא דרישא נטל ויצאו משמע שהיו מתחלה ת"הפ ויצאו ח"לפ ולישנא דסיפא נטל ח"לפ משמע שהיו שפיכתן מתחלה ח"לפ ולא נטמאו כלל ופי' זה למדתי מפי' התוספתא להגאון מהר"א ווילנא זצ"ל והוא נכון מאוד ומזה משמע קצת דהר"ש ס"ל דמקבלין טומאה אף ח"לפ ורק שטהרתן אינה ח"לפ וכמ"של:

ורש"י ז"ל פי' בסוטה שם דאם יצאו הראשונים והשניים חוץ לפרק מטהרות ח"לפ אלא דחיישי' שמא יצאו הראשונים לחודייהו ולדבריו הא דתנן הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק לאו לענין המים קאי אלא מטמאות עד הפרק ר"ל כמ"ש רש"י שם וז"ל כלומר מן הפרק ולמטה גזרו עליהן להיות שניות ופוסלות את התרומה ומטהרות עד הפרק ר"ל ג"כ כמ"ש רש"י שם וז"ל שעד הפרק צריך נטילה ולא גרסינן במתני' תיבת כיצד שאין הסיפא פירושא דרישא ומ"מ שייכא להא דמטהרות עד הפרק דר"ל שא"צ נטילה ח"לפ דאי הוי צריך נטילה ח"לפ לא המ"ל נטל את הראשונים כו' ולכאורה ק' כיון דאינו פוסל תרומה ח"לפ אמאי מטמאין המים ח"לפ וצ"ל דגם לרש"י חיישי' ע"ד הסמ"ג והר"אש שיצאו מבפנים לחוץ ומ"מ אע"ג דאינן מקבלין טומאה ח"לפ אפ"ה מקבלין טהרה ח"לפ ולא מדמינן לה לנפלו על הארץ דתו לא מטהרו לה כדתנן במשנה ב' ולכן כ' הב"י אחר שהביא שיטת הסמ"ג והר"אש וז"ל וכ"פ הרמב"ם ור"ש וכ"כ ג"כ הרמב"ם בפי"א ממקוואות דלכאורה ק' דלמא ס"ל דמקבלין טומאה ח"לפ אלא שאין מטהרות ח"לפ שכן משמע מסתימת לשונם והא דאם הראשונים ת"הפ והשניים ח"לפ טהורה היינו משום שהיד נטהר כולה אע"כ דל"ל הכי דא"כ הך דמטמאות עד הפרק למאי הלכתא דאי לאשמעינן דא"צ נטילה דק עד הפרק זהו בכלל דמטהרות עד הפרק אע"כ דלכ"ע אינן מק"ט ח"לפ והחששא הוא שיצאו מת"הפ לחוץ מיהו להערוך שפי' הב"י שם דס"ל דמק"ט ח"לפ צריכנא לדחוקי בהך דהידים מטמאות ע"הפ ר"ל שאין הידים שניות רק ע"הפ להא מלתא דא"צ נטילה רק ע"הפ לפ"ז הא דמטהרות ע"הפ אינו כפירש"י דא"כ היינו הך אלא לענין המים קאי דאין המים שע"י מקבלין טהרה רק ע"הפ ולפ"ז ס"ל דמק"ט ח"לפ אבל אין מטהרין וממילא גם ברמב"ם ור"ש י"ל כן א"נ דגם הערוך מפ' כרש"י דמטמאות ע"הפ ר"ל ח"לפ אין הידים טמאות לתרומה ואפ"ה מטמאין המים ח"לפ משום שבשעת הנטילה גרע ומק"ט טפי ולפ"ז גם לרש"י יש לפ' כן ואצ"ל לרש"י שיצאו ח"לפ ומבפנים נטמאו אלא שגם מבחוץ מק"ט וכן י"ל גם ברמב"ם ור"ש ורק בהא ס"ל כהסמ"ג ור"אש דאין השניים מטהרין ח"לפ ולזה כיון הב"י בלשונו הנ"ל ולאפוקי מפירש"י אבל לא לאפוקי מפי' הערוך ודע דבערוך שכ' וז"ל שמא יצאו המים לזרועו שלא נטל אותו במים שהוא ח"לפ משמע אבל אם הי' נוטל גם שם מים השניים נטהרו ולפ"ז שיטת הערוך כשיטת רש"י ממש והרשב"א אע"ג דגירסתו במתני' ודאי כגירסת הסמ"ג והר"אש דאל"כ גם אם נוטל כל היד איכא חששא שיצאו הראשונים ולא השניים חוץ ליד כמו דחייש רב להא שיצאו הראשונים ולא השניים חוץ לאצבעות אלא ודאי ס"ל כגי' הר"אש והסמ"ג מ"מ בעי' דברי רב וחששא דילי' הוא ע"ד רש"י שמא יצאו הראשונים ולא השניים:

וב"י כ'וז"ל לדעת הערוך אפי' במטביל ידיו צריך שיגביה דהא איכא למיחש שמא יצאו המים ח"לפ ויחזרו ויטמאו הידים ולפ"ז מ"ש הערוך שלא נטל אותן במים שהוא ח"לפ דמשמע אבל אילו נטל גם שם המים הוי מהני היינו בנטל הראשונים ג"כ שם ובאו השניים וטהרם וא"כ ק' הא דתנן נטל את הראשונים ע"הפ