ביאור מרדכי ברכות קכו

שהפוסקים השמיטו עיקר הטעם שהרי חידוש גדול הוא הך סברא דמהרש"ל לומר שהמים שהיו טהורין וקבלו טומאה מהמים שבת"הפ חוזרין לטמא אותן ושלא יועיל להן שניים אח"כ וכגון דא הוו צריכי לאודועי וע"ק בלשון הברייתא דקאמר שמא יצאו המים ח"לפ ויחזרו ויטמאו את הידים ולמהרש"ל הרי אכתי לא ידענו מאין נטמאו המים שבאו מח"לפ והכי הל"ל ויחזרו ויקבלו טומאה מהמים שבת"הפ ויטמאו את הידים אבל מדשבק עיקרא דמלתא ש"מ שבודאי פשיטא לי' מבחוץ שהמים שק"לפ ק"ט אם מח"לפ ליתר הפוסקים או מפני שהיו תחלה ת"הפ ולא הוצרך התנא רק לחדש הא דחוזרין ומטמאין הידים ותימה על הט"ז שהביא תי' רש"ל בפשיטות:

והמהרי"א שהביא בב"י שם תי' וכ' וז"ל אם הי' משפיל ידיו לצד מטה בשעת נטילה יצאו המים מכף היד ויטמאו את האצבעות ע"ש וצריך ביאור דהרי הסמ"ג והר"אש ברור מללו דהחששא הוא שהמים שנטמאו ת"הפ ויצאו ח"לפ יחזרו ש"מ דחוץ לכף היד קא מיירו ולמהרי"א אדרבה ת"הפ נטמאו וח"לפ ר"ל חוץ לאצבעותיו ועוד שהם כ' שהראשוני' והשניים יצאו ח"לפ ולמהר"יא החששא הוא דהראשונים לבדן היו חוץ לאצבעותיו דהיינו על כף היד אבל השניים לא היו חוץ לאצבעותיו דאם גם השניים יצאו ודאי דמטהרין שם דהא לתרומה דינן כן לטהר שם השניים לראשונים ואם שדברי מהרי"א נכונין לעצמן שהוא שיטת הרשב"א אבל הב"י שהביאו לתרץ בזה קושיא על הסמ"ג והר"אש אינו מובן:

וי"ר דה"ק מהרי"א דא"א להשפיל דא"כ קודם ששפך השניים חיישי' להמים שיצאו חוץ לאצבעותיו והן על כף היד שקבלו טומאה שם יחזרו על אצבעותיו ויטמאו המים אשר שם אך מה"ט לא הי' צריך להגביה רק עד שיטול השניים אבל כשנוטל השניים ונטהרו גם אותן המים שהיו חוץ לאצבעותיו על כף היד תו לא הי' צריך להגביה אמנם כיון שכבר הוצרך להגביה בין נטילת הראשונים להשניים ממילא איכא חששא דהסמ"ג והר"אש שיצאו מעל כף היד לחוץ מכף היד ויחזרו להיד שבת"הפ ויטמאו:

וא"ת א"כ איך סיים המהרי"א וז"ל אבל לדעת הרי"ף שצריך ליטול עד מקום חבור היד לזרוע אכתי קשה וצ"ע עכ"ל דהא לפי הנ"ל גם לרי"ף א"ש דאע"ג שנוטל גם השניים על כף היד מ"מ צריך להגביה קודם ששופך השניים שלא יחזרו מחוץ לאצבעותיו על אצבעותיו וע"י שהוצרך להגביה איכא עוד חששא דחוץ לכף היד שהמים שהיו שם יחזרו לטמא אע"כ דס"ל למהרי"א דבזה שיחזרו מחוץ לאצבעותיו על אצבעותיו קודם ששפך השניים לא מקרי בכה"ג ק"ט ממ"א ומהני בהן שניים (או עכ"פ שלישים כדלעיל) וע"כ כל החששא לדידי' שלא ישפוך שניים חוץ לאצבעותיו וא"כ הדרא קו' לדוכתא דחששא דהסמ"ג והר"אש הוא דלא כחששא דמהרי"א וי"ל דלעולם ס"ל למהרי"א דאם חזרו קודם ששפך השניים אין השניים מטהרין ומ"ש דלדעת הרי"ף אכתי ק' ה"ט משום דלרי"ף דצריך נטילה מדינא על כף היד ה"ל הכל כת"הפ וכמו דלא איכפת לן אם זזו המים מתחלת הפרק לסוף הפרק ולא ה"ל באו ממ"א כן הוא להרי"ף עד סוף היד דמה שחזרו קודם ששפך השניים באין השניים ומטהרין אותן אבל לדידן דקי"ל דמדינא א"צ ליטול רק האצבעות ולכן אף מי שנוטל כל היד היינו לחומרא אבל לקולא לית לן למיסמך שיהא נקרא הכל ת"הפ אלא דלחומרא אמרי' דמה שהוא חוץ לאצבעותיו מיקרי ח"לפ ולכן המים שנטמאו שם וחוזרין על האצבעות ה"ל באו ממ"א וה"ל על המים שעל האצבעות ק"ט ממ"א וצריך להגביה קודם ששופך השניים וממילא צריך להגביה גם אחר ששפך השניים משום חששא דהסמ"ג והר"אש שהמים שהיו ת"הפ יצאו חוץ ליד וכשיחזרו יטמאו ומ"ש הרשב"א בתשו' הביאו הב"י שם דלמאי דקי"ל שצריך ליטול כל היד א"צ להגביה היינו לדידי' שתופס כהרי"ף לא מצד חומרא אלא מדינא דאיהו מפ' דאפי' לרב בתרומה בעינן כל היד ומינה לשמואל בחולין כמפורש בת"ה בשער א' אבל הר"אש ס"ל לעיקר כשיטת רש"י ותוס' דמדינא סני על אצבעותיו ע"כ אין סומכין ע"ז להקל איברא דבסמ"ג הביא ע"ש הריצב"א כשיטת הרשב"א דגם לדידי' מדינא בעינן כל היד ומ"מ י"ל דלהקל לא סמך הסמ"ג ע"ז:

אולם נ"ל הב"י ע"ש הרשב"א בתשו' הנ"ל וההיא דפ"ק דסוטה בשלא נטל אלא עד פיצול האצבעות ולפיכך כו' ואע"פ שנתן השניים עד הפיצול כו' ולפי הנ"ל ק' דאף אי מיירי רב בנטל כל היד כיון דלרב א"צ נטילה רק האצבעות ה"ל אותן המים שחזרו מחוץ לאצבעות באין משלא במקומן ומטמאין היד וצריך להגביה קודם ששופך השניים וממילא פשוט דיש לחוש שיצאו חוץ לכל היד לגמרי ושם לא באו השניים גם תחלת דבריו שכ' וז"ל וכל שנוטל עד שם וחוזר ונותן כו' למה נחוש כו' ק' דלהנ"ל לאו בנוטל עד שם לחודא תליא מלתא אלא הכי הל"ל כיון שצריך ליטול עד שם ה"ל הכל כת"הפ והעיקר חסר אע"כ דס"ל לרשב"א דמיד שנוטל עד סוף היד תו ליכא חששא כלל ואפי' בחזרו קודם ששופך השניים באין השניים ומטהרין ולא מקרי ק"ט ממ"א וגם אינן מטמאין היד כלל דה"ל כולהו חדא מיא עם הראשונים וע"כ הוצרך לומר וההיא דפ"ק דסוטה בשלא נטל אלא עד פיצול האצבעות דאם נטל יותר אע"ג דלרב א"צ יותר מ"מ לא הי' מצריך רב להגבי' (ולכאורה לפ"ז גם מהכא מוכח דלא כסברת רש"ל הנ"ל דהשתא המים שנטמאו חוץ לאצבעות אם באו על האצבעות מועילין השניים להן לטהר מכ"ש מים שבאו מחוץ לפרק לגמרי שלא נטמאו מעולם ורק שמקבלין טומאה עכשיו בחזרתן לת"הפ שיועיל להן השניים ויש לדחות) וכיון דמוכח דס"ל כן להרשב"א אין לנו לחדש דפליגו עלי' הסמ"ג והר"אש בהא וא"כ ע"כ להר"אש והסמ"ג אי חיישו לדמהרי"א צ"ל דמיירי בלא נטל אלא האצבעות דאם נטל השניים על כל היד לא הי' צריך להגביה כלל לא קודם ששופך השניים ולא אח"כ וא"כ החששא שכתבו הסמ"ג והר"אש דנטמאו בת"הפ ויצאו לחוץ כו' ואין המים השניים מטהרין כו' לא שייכא כלל לחששא דמהרי"א:

וי"ל דלעולם דחיישו הסמ"ג והר"אש לחששא דמהרי"א ומיירי באינו שופך השניים אלא על האצבעות או אפי' שישפכם על כל היד אלא דחיישו שמא לא ישפכם עד סוף היד כיון שא"צ מדינא אלא עד סוף האצבעות אלא דק' להו אמאי הצריך רב הגבהה ה"ל להצריך נטילה עד סוף היד דאז יכול להשפיל או להגביה כרצונו ע"כ כתבו דיש עוד חששא מפני המים שיצאו ח"לפ לגמרי ותו ל"ק דה"ל לתקן שישפיל דוקא כקו' הב"י דהא אם יתקן שישפיל דוקא אכתי איכא חששא דמהרי"א והוי צריך למיעבד עוד תקנתא שיטול עד סוף היד ע"כ עדיף טפי בתקנת ההגבהה דאז א"צ ליטול אלא האצבעות וא"כ שתי החששות יחד הם מתרצין דברי רב:

א"נ דלעולם חיישו לחששא דמהרי"א וס"ל דרב מיירי אפי' בנטל כל היד ואפ"ה יש לחוש כחששא דמהרי"א דשמא לא נטל השניים עד סוף היד דכיון דא"צ ליטול השניים שפיר חיישי' לכך שמא לא ידקדקו רק דע"ז ק' להו דהא ה"ל ספיקא דרבנן ואין לחוש לכך שהרי מה"ט כ' הר"ש בפ"ב דידים משנה ג' דנוטלין חמשה מחצי לוג ע"ש לכן כתבו דאיכא חששא דיצאו ח"לפ לגמרי ותו לא ק' דה"ל לתקן שישפיל ולא יגביה דע"ז שפיר י"ל כיון דאכתי לא פלטינן מחששא דמהרי"א אע"ג דהוא רק חששא דספיקא דשמא לא נטל השניים עד כל מקום שנטל הראשונים מ"מ עדיף תקנתא דהגבהה מתקנתא דהשפלה אבל בחששא דמהרי"א לחודא לא סגי דמשום זה לא הי' לו לרב לתקן אלא ה"ל למימר שיעשה כמו שירצה:

ובזה א"ש מ"ש המג"א בסק"ב וז"ל א"נ ס"ל להא"ז כהרשב"א כו' ע"ש דק"ק כיון דס"ל דרב מיירי בלא נטל אלא האצבעות א"כ מנ"ל לחדש דבר זה דאם נוטל כל היד דחיישי' שמא לא יטול השניים על כל מקום הראשונים (ואי משום דחייש לשיטת הר"אש והסמ"ג הרי לדידהו גם נטילה ג"פ לא מהני) והרי הרשב"א כתב להדיא דמשום דנוטל כל היד א"צ להגביה ורב לטעמי'. ואיברא די"ל דהרשב"א דס"ל כהרי"ף מצד הדין לדידי' ל"ח שלא יטול השניים למקום שנטל הראשונים אבל אנן דס"ל לדינא כהסוברים דסגי בנטילת האצבעות ורק משום דנכון להחמיר עבדינן כהרי"ף ע"כ חיישי' שמא לא ישפוך השניים עד שם ועכ"פ ק' מנ"ל לחדש דבר כיון דרב לטעמי' שפיר מצריך הגבהה בלא גזירה אבל להא דאמרן י"ל דהא"ז מפ' דברי רב בכל גווני אפי' כשנוטל גם השניים אלא דחיישי' שמא לא יטול השניים למקום שנטל הראשונים וחייש ג"כ חששא דסמ"ג