ביאור מרדכי ברכות קכה

נטילה לא מהני שניים ושלישים וע"כ צ"ל הא דקתני במתני' ה"ט שאין המים האחרונים מטהרין אלא המים שע"ג היד זהו באמת דוקא כשלא הסיר הצרור קודם ששפך השניים אבל בהסירו קודם גם הידים לא קבלו טומאה ממים שעל הצרור דחדא נינהו עם המים הראשונים גם לגבי היד וא"כ גם כאן אי נימא שטמאו היד גם שניים ושלישים לא מהני אע"כ דמה שהיו ח"לפ לא מגרעי כלל ואם חזרו קודם ששפך השניים אינן מטמאין לא להמים ולא לידים והא דלא ישפיל הוא משום חשש חזרה שאחר שישפוך השניים שאז השניים מקבלין טומאה ממקום אחר ר"ל מהמים שבאו מח"לפ וע"ז תו לא מהני שניים ושלישים ותו ליכא למימר כדפרישית בהא"ז ומ"מ יצא לדינא לפ"ז שא"צ להזהר בהגבהה קודם שפיכת השניים כלל:

וא"ל דאפי' אם חזרו אחר ששפך השניים ונטמאו המים שבת"הפ מ"מ לא מקרי לגבי מים קבלת טומאה ממ"א ונ"מ דמהני שלישים או ניגוב אח"כ דז"א דלשון הברייתא ויחזרו ויטמאו את הידים משמע שבחזרתן הידים עצמן נטמאו וכן במתני' דקתני ח"לפ וחזרו ליד טמאה משמע דהיד עצמה טמאה וא"ל תקנה בניגוב או בשלישים אע"כ שהמים ק"ט ממ"א וחוזרין ומטמאין את היד ולא מהני להן שלישים או ניגוב אך אכתי י"ל דאף בחזרו אחר ששפך השניים וטמאו המים והיד מ"מ לא מיקרי לגבי המים ק"ט ממ"א כיון דעיקר טומאתן בא ממקומן שבת"הפ וע"כ מהני שלישים אח"כ לטוהר הידים מיהא ואין המים הטמאין מעכבין על הידים מלטהר כמו באיבעיא דאילפא כדלעיל אות מ"ז וע"כ מהני שלישים לכשינגב אח"כ ונראה שלתי' זה כיון במהרי"ל שהביא במג"א סק"ב דמשו"ה להא"ז אין לחוש כשנוטל ג"פ משום שהשלישים מטהרין ולא ק' מ"ש המג"א דהראשונים יטמאו להשניים והשניים לשלישים די"ל דהא"ז לא ס"ל הכי והא דתנן במ"ב גבי צרור ידיו טמאות ר"ל ג"כ באינו שופך עוד שלישים וקתני ידיו טמאות דאפי' ניגוב לא מהני דהא נטמאו הידים והמים אבל אם רוצה ליטול אח"כ שלישים ולנגב גם אח"כ באמת שרי וכן בהא דתנן במ"ג ת"לפ וחזרו ליד טמאה ג"כ ר"ל באינו שופך שלישים ונ"מ דהיד טמאה דאינו מועיל ניגוב אבל כששופך שלישים וגם מנגב מהני באמת ואין לתמוה ע"ז שהרי גם הרמב"ם לא ס"ל הך סברא שיהא על המים ק"ט ממ"א שהרי ברפ"ב פי' וז"ל לפי שהמים מטמאין כו' והוא מצריך במים שניים רביעית כיון שמים ראשונים כו' הרי אע"ג דלר"מ לא ס"ל שיהא ב' הידים כאחת כיד א' ונטמאו המים שביד זו מחברתה אפ"ה אם השניים רביעית הן מטהרין אותן ולא אמרי' אדרבה המים הראשונים שק"ט ממ"א מטמאין השניים גם במשנה ב' ז"ל ואין ידיו טהורות והן נשארין בטומאתן ולא יהיו מים שניים כו' ולא יטהרו הידים לפי שאין כוונתו כו' ולא כ' הטעם כפשטא מפני שהראשונים ק"ט ממים שעל הצרור או משום שהידים והמים טמאין לא מהני להו שניים אח"כ אע"כ דלא ס"ל הך סברא אך זה יש לדחות שמפני שהי' דבר החוצץ ואין עליו דין נטילה שפיר מהני שניים אח"כ וגם לא אמרי' בכי הא בקבלו טומאה ממים שעל הצרור כיון דשבע לה טומאה כמש"ל אות מ"ז אמנם גם במשנה ג' פי' וז"ל וע"כ כשטהר ידו א' ואח"כ שפך מים שניים על ב' ידיו הרי נטמאו ידיו כו' וכן אם נטל ידו א' במים ראשונים ונגב ידו הטהורה בידו האחרת כו' עד שישפוך עליהן מים שניים עכ"ל הרי דאע"ג דנטמאו המים מיד האחרת אפ"ה מהני עליהן מים שניים ש"מ דלא ס"ל הך סברא דק"ט ממ"א (ולא ק' על הרמב"ם הא במשנה ב' לא מהני שניים משום חסרון כוונה י"ל דשם לא נטהרו הידים מעולם והוא אין מכוון לטהרם רק כוונתו על המים אבל כאן מעיקרא נטהר ידו רק ששוב נטמאו המים שעליו ומכחן נטמאו גם ידיו ע"ז ה"ל שפיר כוונתו בטהרת המים כאילו כוון לטהר הידים) עכ"פ אין תימה כלל אם יסבור הא"ז כהרמב"ם ומכ"ש די"ל דאף אי ס"ל להא"ז כהר"ש והר"אש במשנה ג' נטל ידו א' ושפשפה בחברתה דזה מיקרי ק"ט ממ"א משא"כ במשנה ב' שלא נטמאו המים שעל הצרור רק מיד זו עצמה עם המים בזה ס"ל דודאי לא הוי ק"ט ממ"א ומהני אח"כ שלישים וניגוב והנה הר"ש במשנה ב' גבי צרור לא סיים כלשון הר"אש דלא מהני מים אח"כ וי"ל לדידי' דגם איהו ס"ל דלא מיקרי בכי האי ק"ט ממ"א ורק הר"אש הוא שכתב לשון זה ואין להכריח ממנו להא"ז ועכ"פ דברי הא"ז יש להן מקום כנ"ל:

וכללא דמלתא די"ל אם חזרו מח"הפ לת'"הפ קודם ששפך השניים מטמאין את היד אבל מהני שניים ושלישים בכי האי"או אפי' בחזרו אחר ששפך השניים מטמאין את היד והמים ומהני שלישים וניגוב אח"כ והוא שיטת הא"ז בשני דרכים אבל להר"אש אם חזרו אחר ששפך השניים אפי' שלישים וניגוב לא מהני אבל מ"מ אם חזרו קודם ששפך השניים ודאי דמהני השניים לחודא או עכ"פ מהני להם השניים והשלישים אף בלי ניגוב וכן בצרור אם הסירו קודם ששפך השניים ודאי דמהני השניים אח"כ או עכ"פ מהני שניים ושלישים אח"כ ודבר מוכרח הוא מלישנא דמתני' שאין המים האחרונים מטהרין כו' ומלשון הספר כאן כדפרישית ואין לספק בו לענ"ד:

והב"י כ' בד"ה ויש לשאול לדעת המפ' שהחששא אינה אלא מפני המים שנטמאו ביד ויצאו חוצה לה שיחזרו ליד ויטמאו אותה למה אמרו צריך שיגביה ידיו טפי הוי עדיף שישפיל ידיו מתחלה ועד סוף דהשתא א"א להמצא חוץ ליד מים שנטמאו בה דאע"ג דא"א לצמצם שלא יגיעו המים ח"לפ מ"מ הא ח"ל אינן מק"ט ותי' במהר"של ביש"ש הביאו הט"ז סק"ב דאע"ג שהיו מעיקרא ח"לפ מ"מ כיון שבאו מחוץ למקומן הן עכשיו מק"ט מהראשונים וחוזרין ומטמאין ע"ש וסברא זו חולקת על שיטת הסמ"ג והר"אש לכאורה דלדבריו למ"ל להסמ"ג ולהר"אש למיהב טעמא שהיו ת"הפ ויצאו לחוץ הא אף בלא"ה אפי' היו מתחלה ה"לפ נטמאו בחזרתן לת"הפ וע"ק לדבריו א"צ להגביה רק קודם שנטל השניים אבל אחר שנטל השניים תו א"צ להגביה דאף שישפיל אח"כ ויחזרו המים שפיר דמי כיון שלא ק"ט ח"לפ וגם ת"הפ אין כאן תו טומאה לטמאן וי"ל דחדא קושיא מתורצת בחברתא דודאי אם ישפיל מתחלה ועד סוף לא שייך חששא דהסמ"ג והר"אש אבל שייך חששא דרש"ל שיקבלו המים שהיו ח"לפ טומאה כשחוזרין לת"הפ מהמים הראשונים אשר שם ולכן צריך להגביה קודם שישפוך השניים וממילא הדר שייך חששא דהר"אש שיצאו המים של ת"הפ לחוץ ואחר ששפך השניים יחזרו למקומן ויטמאו ולפ"ז חששא דרש"ל פשיטא להו מבחוץ שאם יחזרו המים של ח"לפ לת"הפ מק"ט ממים שבת"הפ אלא כדי שיצטרך להגביה גם אחר ששפך השניים כתבו אידך חששא שהמים שנטמאו ת"הפ שיצאו לחוץ יחזרו ויטמאו גם לא קשה לדבריו דס"ל דאפי' המים שהיו מתחלה ח"לפ אם חזרו לת"הפ מק"ט מהראשונים ושוב חזרו וטמאו המים והידים שאין מועיל שוב נטילה עליהן למ"ל להספר ליתן טעם שהמים השניים לא טהרו המים שיצאו ח"לפ כיון שאינן במקומן תי"ל בלא"ה שהמים שבת"הפ ק"ט ממ"א דלהנ"ל לק"מ דהרי מיירי במגביה בין ראשונים ושניים דבלא"ה צריך להגביה קודם שישפוך השניים שלא יטמאו המים שחזרו את הראשונים אלא דמיירי במגביה קודם ששפך השניים וא"כ א"א שיחזרו אז ע"כ כתבו הטעם דאפי' אחר ששפך השניים צריך להגביה מפני שהמים יצאו מת"הפ לחוץ ויחזרו עכשיו אחר ששפך השניים גם לפ"ז יש ליתן מקום להא"ז הנ"ל דאיהו ר"ל שא"צ להזהר להגביה אלא אדרבה יזהר להשפיל דתו ליכא חששא דהר"אש רק שיש עדין חששא דרש"ל שהמים שבאו מח"לפ מק"ט מהראשונים וס"ל דבזה ודאי אם שוב מטמאין למים שבת"הפ מיקרי ק"ט ממ"א כיון שכל טומאת המים שח"לפ שבאו לת"הפ מכחן באה אבל עכ"פ כיון שיש כאן מים שבאו מח"לפ שנטמאו מהמים שבמ"הפ חוזרין הן לטמא הידים והדר יש כאן ידים טמאות עם מים טמאין ולכן לא מהני בהו שניים לחודייהו דכיון שנטמאו ידיו עכשיו צריך הוא נטילה כשאר נטילות בשניים ושלישים או בלא"ה כיון שנטמאו הידים וגם המים טמאין א"א שיעשו השניים ב' פעולות לטהר הידים והמים כאחת (א"נ כיון שנטמאו הידים וגם המים צריך ב' נטילות דבנטילה א' נשארין המים טמאין משום דלא סמכינן אניגוב כדמשמע דס"ל להראב"ד שהביא הרשב"א ריש שער ב') ולכן מהני בהו שניים ושלישים:

וכ"ז נאמר לקיים דברי מהרש"ל אבל מ"מ פשט רחוק הוא