ביאור מרדכי ברכות קכג

א"א לטהר הידים דמעכבי המים שעליהן שהן טמאין:

ובזה יש לישב קו' הב"י בסי' קס"ב דלמה לא כ' הרמב"ם גבי חולין הנך תרי דיני דבמשנה ב' הנ"ל ע"ש דהשתא י"ל כיון דבחולין אם כבר נטל רביעית תו א"צ מים שניים ואם לא נטל רביעית הרי גם ידיו טמאות להרמב"ם כמבואר לעיל אות כ"ג ובכה"ג אמרי' שבע להו טומאה ולא קתוסיף טומאה בנגיעה לחברתה ולכן בחולין לא משכחת הנך דיני משא"כ בתרומה משכחת לה שנטל ראשוני' מרביעית שהידים נטהרו והמים נשארין בטומאה דאיקלשא טומאתן וקא מוסיפי טומאה ע"י נגיעה בחברתה אבל בחולין דלא משכחת דק כשנטל פחות מחצי רביעית על היד דנשארה היד בטומאתה ה"ל שבע לה טומאה דלא קמוסיף טומאה כדאיתא במנחות שם וא"ל הא משכחת לה להאי דינא אם כבר נטל רביעית על יד א' דאע"ג דנטהרה לגמרי אפ"ה אם אח"כ שפשפה בחברת' נטמאה כדמשמע בש"ע ובמג"א סק"ז דז"א דמ"מ מתני' לא קא מיירי אלא היכא דלא נטהרה היד עדיין לגמרי שכן פי' הרמב"ם בסיפא דמתני' שם וז"ל וכן אם נטל ידו א' במים ראשונים כו' משמע דעדיין לא נטהרה לגמרי וממילא בהך גוונא דמיירי מיני' מתני' א"א להביאו גבי חולין והרמב"ם אין דרכו להעתיק מה שלא מצא מפורש ועוד דבעיקרא דהא מלתא צ"ע לענ"ד דכשכבר נטל יד א' לגמרי שהמים והיד טהורין אם נגעה אח"כ בחברתה ה"ל נגיעה שלא בשעת הנטילה כיון שהנטילה כבר עברה ה"ל כאילו נגעו סתם ידים במים וחזר ונגעו בהם ידים טהורות דא"צ נטילה וכן כאן כיון שכבר עבדה הנטילה מאי איכפת לן בהא וצריך לדחוקי כיון דעדיין לא נטל יד השניי' ה"ל בשעת נטילה אף לגבי יד הא' ומ"מ כיון שהמשנה לא מיירי מיני' לא הביאו הרמב"ם גבי חולין ומכ"ש דינא דרישא נטל את הראשונים לידו א' ונמלך ונטל את השניים לב' ידיו דלא משכחת כלל היכא שכבר נטל כל א' ברביעית אלא היכא שנטל בפחות מרביעית והיינו להרמב"ם לכל יד פחות מחצי רביעית כמבואר לעיל במקומו שבזה היד והמים טמאין (ואפשר דאפי' בח"ר שלם נשארה היד טמאה דלהרמב"ם לא מצינו דין זה במשנה כלל דהא דרפ"ב נטל לידו א' משטיפה א' מפרש הרמב"ם שם על ענין אחר ע"ש אלא דמ"מ הדין ממילא נשמע דידו טהורה דהא בלא"ה כשנוטל לראשונים ברביעית דסגי להו לחולין להרמב"ם לא בא על יד א' רק ח"ר וכנ"ל) ודאי דאמרינן דשבע להו טומאה ואין יד הא' פועלת בחברתה כלום אלא דמשכחת לה כשנטל רק יד א' וברביעית ואפ"ה כשמצרפה אח"כ ליד השני נטמאה כמו בסיפא בנטל לידו א' ושפשפה בחברתה ובזה צ"ל ג"כ כנ"ל דמשום שלא נזכר במשנה גם בלא"ה כבר כ' הר"ש שם וז"ל בתוספתא מוכת דל"ד ידו א' אלא כל א' וא' בפ"ע עכ"ל:

מד ונראה מתוך המשנה דהיינו דוקא כו' משמע דה"ק דהא דצריך לשפוך ע"י פעם ב' לטהר את המים הראשונים נראה מתוך המשנה דהיינו דוקא כשהיו הראשונים פחות מרביעית אבל ברביעית א"צ שניים לטהר הראשונים וקשה דהא ר"מ מטמא את הידים קאמר עד שיטול מרביעית דאז הידים טהורות אבל שיהיו המים טהורין אין רמז בבבא זו אלא בסיפא תני לה נפל ככר ש"ת טהור ובהא גופא ק' דראוי לפסוק כר"י דפליג ומטמא וקו' זו ק' על התו' והר"אש בחולין שם כמש"ל סוף אות מ"ב וצ"ל דס"ל דלא פליג ר"י רק בתרומה אבל בחולין מודה ר"י לר"מ דהמים טהורין וארווח לן בזה קו' הב"י סוף סי' ק"ס וז"ל אמאי נקט ככר ש"ת אפי' של חולין נמי ע"ש והשתא י"ל דמשנה ב' אתיא כר"י ומיירי ברביעית דבזה יש חילוק בין חולין לתרומה ואע"ג שכ' הר"ש דאתיא אפי' כר"מ ובפחות מרביעית ובכה"ג גם בחולין בעי שניים מ"מ מתני' נקט תרומה משום ר"י דאתיא ג"כ כוותי' דאפי' ברביעית מטמא ומ"מ הראי' של הספר אינה מספיק וצ"ל דעיקר ראיתו מסיפא וה"ל כמו כו' שכן דרך הפוסקים לקצר:

ואכתי ק"ק בתחלת דברי הספר דמשמע דלעולם הראשונים מטהרין הידים דז"א דזהו דוקא כשהי' שטיפה מרובה כשתים דהיינו ת"ר אבל בפחות מח"ר אף הידים לא נטהרו וצ"ל דמיירי הספר כששפך ח"ר על כל יד דאז נטהר היד ולא המים ובכה"ג בעי שטיפה שניי' כדי לטהר המים אך אין זה סתם נטילה דא"כ הוא צריך ב' רביעית לנ"י אלא סתם נטילה מרביעית היא דהיינו ששופך בשטיפה ראשונה רק ח"ר על ב' ידיו דה"ל רובע רביעית לכל יד ובכה"ג אף היד טמאה דלא הוי שטיפה מרובה כשתים גם א"ל דמיירי כששופך על ב' ידיו כאחת דבזה ודאי בשטיפה א' לא נטהרו ידיו כמפורש במשנה מיהו בשטיפה ב' נטהרו עם המים ולא משכחת לה רק בששפך ח"ר על כל יד שבזה הידים טהורות והמים טמאים כמש"ל אות מ"ב א"נ טעמא קא יהיב אמאי שופך ושותה מפני שבשטיפה א' לכל היותר לא נטהרו המים והמ"ל טפי דמשכחת לה דאפי' ידיו לא נטהרו אך רצה לכלול דלכל היותר ר"ל אף אם נוטל ח"ר על כל יד עכ"פ לא נטהרו המים ע"כ צריך ליטול השניים והוא כמו שפי' הראב"ד שהביא הרשב"א ריש שער ב' ומבואר לעיל אות כ"ג בד"ה והרשב"א ריש שער ב' כו' ע"ש:

מה בשטיפה הא' נטמאו המים שנגעו ביד ר"ל בח"ר על כל יד ויד ולא בידיו כאחת דאי בידיו כאחת גם ידיו טמאות וכן בפחות מח"ר על כל יד ויד ג"כ היד טמאה אבל אין לפרש הדברים כפשטן דביד א' בשטיפה מרובה גם המים טהורין ובאינה מרובה מ"מ היד טהורה דכבר מבואר לעיל אות מ"ב שלשון הש"ע בס"ס קנ"ח ובס"ס ק"ס ובסי' קס"ב ע"ש הסמ"ג והגמ"י שכ' אצל כל יד כששפך רביעית נטהרו המים משמע דבח"ר לא נטהרו המים אף בידו א' ועוד מוכח כן בדוכתי טובי כמבואר במקומן:

מו נטל ידו א' בשטיפה א' כו' ק' למה נקט בשטיפה א' הל"ל רבותא טפי דאפי' כבר נטל ידו בב' שטיפות דנטהרו אף המים אפ"ה אם אח"כ נטל שתיהן חזרו ונטמאו ובמתני' י"ל דמשום סיפא נקט לה נטל את הראשונים לב' ידיו כו' אבל בעל הספר שהשמיט בבא דסיפא הל"ל רבותא טפי אלא שרצה להעתיק כעין לשון המשנה או די"ל כמ"ש הר"ש שם וז"ל בתוספתא מוכח דל"ד ידו א' אלא כל א' וא' בפ"ע ע"ש ובכה"ג לא משכחת לה להאי דינא רק בשטיפה א' אבל אחר ב' שטיפות כבר נטהרו שתיהן ולכן בסמוך בנטל ידו א' ושפשפה בחברתה באמת לא הזכיר הספר בשטיפה ראשונה משום דגם אחר ב' שטיפות דינא הכי הוא ומ"מ צ"ע לכאורה כמש"ל אות מ"ג די"ל כיון שכבר נטהרו המים ה"ל כאחר נטילה וקי"ל בסי' ק"ס סי"א בהגהה דסתם ידים שנגעו במים לא נפסלו אותן מים לנטילה ולא מקרו מים טמאים וכן כאן המים שעל יד א' שנגעו ביד השני' הריהם כאילו הם מים שבתוך כלים כיון שא"צ עוד לידו כלל וכן אם כבר שפך רביעית וצ"ל כיון דעדיין לא נטל יד השני' ה"ל עדיין כנגיעה דבשעת הנטילה אף לגבי יד הא' שכבר ניטלה לגמרי:

מז ידיו טמאות כו' משמע אע"ג דהסיר הצרור ואם הסירו אחר המים השניים ודאי דאינן מועיל מים אח"ז מפני שהמים השניים קבלו טומאה ממקום אחר כמ"ש הר"ש והר"אש ואם הסירו קודם השניים צ"ל הטעם משום שהמים שעל הצרור טמאו היד וכיון שהיד טמאה וגם המים טמאין א"א לשניים הבאין אחריהן לטהר שתיהן כאחת וגם א"א לטהר הידים וישארו המים בטומאתן דנמצא טומאת המים מעכבת טהרת הידים ול"ל דנצרף המים הראשונים כאילו נשפכו עכשיו עם השניים כמו