ביאור מרדכי ברכות קכב

הרמב"ם דאפי' אם ישפוך אח"כ שניים ושלישים שהן אחר שהסיר החציצה ראשונים ושניים אפ"ה לא מהני מפני חסרון כוונה דמתני' איירי לתרומה דבעי כוונה אבל הסמ"ג איירי לחולין דלא בעי כוונה וא"ש אמנם עדיין צריך להבין בדברי הסמ"ג שכ' שיטול שניים ושלישים אח"כ דאיך נטהרו הידים בשניים שהן הראשונים לנטילה והרי יש מים טמאין על הידים ואיך יתכן שהידים יטהרו והמים שעל הידים מתחלה ישארו בטומאתן וי"ל דכיוצא בזה נקטינן בסי' קס"ב ס"ג להקל באיבעיא דאילפא בגיטין ט"ו ב' דידים טהורות לחצאין היכא דמשי' פלגא פלגא דידי' ואיכא משקה טופח להטפיח והרי שם ג"כ המים שהיו על חצי הפרק נטמאו ואפ"ה המים הנוספין אח"כ על חצי פרק השני מטהרין הידים אע"פ שיש שם מים טמאים מקודם אף כאן השניים הבאין אח"כ שהן ראשונים לנטילה מטהרין הידים והמים נשארין בטומאתן וצרופי מצרפינן המים הקודמין להנך מים ששופך עכשיו וכאילו שופכן לכולן עכשיו שידים טהורות והמים טמאים:

ואכתי צריך להבין ממתני' הנ"ל נטל את הראשונים ונמצא ע"י קיסם או צרור ופי' הר"ש והר"אש דידיו טמאות אע"פ שנתן עליהן את השניים ומשמע מסתימת לשון המשנה דאף כשהסיר הצרור קודם שנטל את השניים לא מהנו השניים לטהר וע"כ ה"ט משום דהמים שעל הצרור טמאו היד ולכן אין השניים הבאין אח"כ יכולין לטהר הידים והמים כאחת וכן כאן שהידים והמים טמאין איך יטהרו השניים אח"כ דא"ל דשאני הכא ששופך שניים ושלישים שא' מהם לטהר ידים וב' לטהר המים דא"כ גם גבי צרור איכא תקנתא שיטול שניים ושלישים אח"כ אע"כ דגם הא לא מהני וא"ל דמתני' שאני שהידים קבלו טומאה ממקום אחר ר"ל מהמים שעל הצרור אבל כאן הידים נשארו טמאות כדמעיקרא דז"א דמ"ש הא בין כך ובין כך איכא ידים ומים טמאין וכי היכי דמהני כאן שניים ושלישים כמו כן נימא גבי צרור וא"ל דה"ט דמתני' משום דאמרינן דהמים שעל הצרור טמאו המים שע"ג היד אע"ג שהצרור בא עמהם וכאחת נטמאו מ"מ המים שעל הצרור מלתא באפי נפשי' הוא ומטמאין לאותן המים וה"ל להמים קבלת טומאה ממקום אחר דתו לא מהני שום מים אח"כ דז"א דהרי גם הכא איבא למימר דמים שעל דבר החוצץ טמאו את המים הבאין עליהן וה"ל קבלת טומאה ממקום אחר ותו ליכא ראי' מהך איבעיא דאילפא דהתם ליכא. קבלת טומאה ממקום אחר כלל אע"כ דס"ל לסמ"ג כיון דבא עם המים לא מיקרי מים שעל דבר החוצץ לגבי מים אלו בא ממקום אחר וא"כ תקשה דגם במתני' נימא הכי:

וצ"ל דמתני' מיירי בלא הסיר הצרור קודם ששפך המים השניים וכיון שקבלו השניים טומאה ממ"א לא יטהרו עוד ע"י מים הבאין עליהן ולכן לא מהני שניים ושלישים אח"כ אבל אם הסיר הצרור קודם ששפך המים השניים באמת מהני אם נתן מים שניים ושלישים אח"כ כדהכא א"נ י"ל דוקא הכא שנמצא דבר חוצץ ונמצא שלא הי' נטילה שלו כלום וה"ל כנגיעה במים שקודם הנטילה דקי"ל בסי' ק"ס סי"א בהגהה שאין אלו המים פסולין לנטילה ע"כ יכולין להצטרף אותן המים להשניים הבאין אח"כ להיות דינם כאילו נשפכין עכשיו על הידים ויש להם דין מים ראשונים לטהר הידים והמים טמאין כמו באיבעיא דאילפא הנ"ל אבל במתני' דלפי' הר"ש והר"אש לא איירי בדבר החוצץ והי' שם נטילה לידים והמים שעל הצרור נטמאו וחזרו המים שעל הצרור וטמאו היד לכן בזה לא מהני שניים ושלישים אח"כ שא"א לשניים לטהר הידים והמים כאחת וא"א לומר שם שמצטרפין המים שמתחלה למים השניים להיות להן דין ראשונים כמו באיבעיא דאילפא הנ"ל דכיון שהמים נטמאו בשעת הנטילה שוב פסולים לנטילת ידים וכיון שאינן ראוין להצטרף לנטילה תו ממילא א"א להשניים לטהר הידים והמים ישארו בטומאה דזה א"א וא"ש:

אבל מהא דתנן במשנה ג' נטל לידו א' ושפשפה בחברתה טמאה ולא מהני שניים ושלישים אח"כ א"צ לחלק כנ"ל משום דה"ל מים שנפסלו בשעת נטילה אלא בלא"ה התם ה"ט כיון שהמים שעל יד הנטולה קבלו טומאה ממ"א אבל כאן המים שעל היד הבאין וגם המים שעל דבר חוצץ לא מיקרו קבלת טומאה ממ"א וכן הא דתנן התם נטל את הראשונים לידו א' ונמלך ונטל את השניים לב' ידיו ידיו טמאות ולא מהני שניים ושלישים אח"כ ג"כ י"ל ה"ט משום שהמים קבלו טומאה ממ"א ולכן דייק הר"ש וכ' שם וז"ל אלא ה"ט כו' דמים שע"י זו מטמאין מים שע"ג חברתה כו' ולא קאמר הטעם משום דמים שע"י זו מטמאין את היד השני' וה"ל היד השני' יד ומים טמאין וע"כ לא מהני שניים אע"כ משום דמה"ט הוי מהני שניים ושלישים אח"כ לכן כ' הטעם משום דהמים קבלו טומאה ממ"א:

ועכ"פ נ"ל דכאן במים שעל דבר החוצץ לא מיקרי ק"ט ממ"א ובמשנה ב' צ"ל או דלא הסירו הצרור קודם ששפך השניים שנמצא שהשניים קבלו טומאה ממ"א או משום דהתם המים הראשונים א"א לצרף מפני שנטמאו ע"י הנטילה שעי"ז נפסלין לנטילה כנ"ל אך לפ"ז מ"ש הר"ש והר"אש שם וז"ל קיסם או צרור אע"פ שרפוין הם ובאו בהם המים ואין כאן חציצה ידיו טמאות דמשמע דכ"ש בדבר החוצץ וקשה דלפי הנ"ל אם הי' דבר החוצץ שלא הי' שם נטילה בשפיכה הראשונה הוי מהני שניים ושלישים הבאין אח"כ ודוקא בדבר שאינו חוצץ הוא דלא מהני שניים ושלישים וי"ל דהר"ש והר"אש מוקי למתני' בשלא הסיר הצרור קודם ששפך השניים ונטמאו אותן המים ממ"א וע"כ לא מהני שניים ושלישים וא"כ יצא מזה אם היו הצרור או קיסם דבר חוצץ והסירן קודם ששפך השניים מהני אח"כ שניים ושלישים משא"כ אם אינו דבר החוצץ שכבר התחיל הנטילה דאז נפסלו המים בשעת נטילה או אף בחוצץ ולא הסיר מהיד הדבר ההוא קודם ששפך השניים דאז קבלו השניים טומאה ממ"א:

ולכאורה י"ל עוד דדוקא כששפך חצי רביעית על היד דנטהר היד וא"כ טומאת המים קלישא דהרי אדרבה מחמתן נטהרו הידים וע"כ אנו רואין כאילו קדמה טהרת הידים לטומאת המים (דאל"כ לא הוי מהני המים לטהר הידים כלל עיין בבד"ה להרא"ה בשער ב') וע"כ במתני' דמים שעל הצרור מטמאין למים שעל היד ה"ל ק"ט ממ"א אבל כאן שלא שפך בנטילה א' רק דבר מועט כדי להסיר הלכלוך ונשאר היד טמאה וממילא טומאת המים טומאה גמורה היא בכה"ג אין המים שעל הצרור מטמאין להמים שעל היד דאמרי' שכבר שבע להן טומאה עיין במנחות כ"ד ב' ולפ"ז גם בהא דמשנה ב' נטל את הראשונים לידו א' ונמלך ונטל את השניים לב' ידיו או נטל לידו א' ושפשפה בחברתה אם בראשונה לא נטל חצי רביעית שלם שנשאר היד והמים טמאין לא קא מוסיף להן טומאה ע"י הנגיעה בחברתה מפני שכבר שבע להן טומאה ולפ"ז ל"צ לדחוקי כמ"ש הב"י בסי' קס"ב שם לישב הא דלא חשיב במס' ידים כ"א בטילה ראשונה ושני' משום שאם ידיו נקיות די לו בב' פעמים ע"ש והשתא י"ל כפשוטו משום דזהו דוקא אם המים הבאין להסיר הלכלוך מעוטין באופן שאינן פועלין כלל לא בידים ולא במים ואותן לא קחשיב משא"כ הראשונים שמטהרין את הידים שפיר קחשיב להו ולפ"ז תו א"צ לדחוקי דמ"ש הסמ"ג להסיר הלכלוך אין פירושו שמשפשף ב' ידיו זע"ז דא"כ לא יועיל שוב נטילה אח"כ אלא ר"ל דבכל יד בפ"ע משפשף הלכלוך כמו שנדחק הב"ח בדברי הטור ר"ס קס"ה ע"ש דהשתא י"ל דהיכא דהידים והמים טמאין אמרינן בהו שבע להו טומאה ואין א' פועל בחבירו כלום (ומכ"ש שפך על ב' ידיו כאחת פחות מרביעית דנטמאו הידים והמים דא"צ לנגב ולא אמרינן שנטמאה כל יד ממים שעל חברתה דבכה"ג כל א' וא' שבע לה טומאה מיהו בשפך עליהן כאחת בלא"ה מהני משום דה"ל כיד א' ממש כיון שנטלן כאחת רק הנ"מ הוא באם לא שפך עליהן כאחת):

אכן הסברא ק' קצת דכמו דלא אמרינן גבי צרור שבע להו טומאה אע"ג שהמים שע"ג הצרור והמים שע"ג היד תרווייהו קלישי טומאתן כמו כן נאמר כאן דאע"ג דהמים שעל דבר חוצץ והמים שעל היד טומאה דתרווייהו חמורה לא אמרי' שבע להו טומאה אע"כ דא"א לתרץ כן אבל מ"מ הסברא עצמה קיימת די"ל דוקא היכא דלא שבע להו טומאה אבל היכא דשבע לה טומאה לא ה"ל כק"ט ממ"א והא דלא מהני שניים ושלישים גבי צרור אינו משום שהמים שעל הצרור טימאו המים שעל היד אלא מפני שלא הסירו קודם ששפך השניים או מפני שמים הראשונים נטמאו בנטילה א"א לצרפן לנטילת השניים ולכן א"א לשניים שיעשו ב' פעולות כאחת לטהר הידים והמים וגם