ביאור מרדכי ברכות קכ

בנטילה ואינן בטבילה דבכה"ג בעינן לטבילת ידים מ' סאה וגם הפי' הזה דחוק ועכ"פ י"ל כן להרשב"א בת"ה כנ"ל אלא שבש"ע לא כ' כן ע"ש:

מב צריך לנגב ידיו ופי' הר"ש במשנה ב' וז"ל ובשלא נטל כ"א הראשונים איירי דאי נטל את השניים היכי קתני סיפא בשפשף בראש חזר ונגע בהן טמאה הרי טיהרו השניים את הראשונים שע"ג היד כדקתני מתני' ומיהו אפשר דשפשוף בעי לעולם עכ"ל וק' כיון דפשיטא לי' דלא שייך טומאה במים אחר שנטל השניים ולא חיישי' שמא לא הגיעו השניים לכל מקום שנטל הראשונים א"כ למ"ל ראי' מסיפא מהא גופא המ"ל דלמ"ל ניגוב שהוא רק לטהר המים והרי כבר נטהרו ואי משום דחיישי' שמא לא הגיעו השניים למקום הראשונים כולם א"כ גם מסיפא לק"מ דמשו"ה נגע בהן טמאה דשמא נשאר מהראשונים מים שלא הגיעו עליהן השניים ואפשר דיש לחלק דדוקא בראשונה שנטמאו בודאי ומספק שבאו השניים אתה בא לטהרן אל תטהרנו מספק וחיישי' שמא לא באו השניים על כל מקום הראשונים משא"כ בנגע במים שכבר נטהרו הידים ומספק אתה בא לטמאותן לא חיישי' אבל אינו ברור עיין בסי' ק"ס סי"א וצ"ל דמשום טומאה ודאי דפשיטא לי' דשניים טיהרו ורק משום דמאיס לאכול בידים בלתי מנוגבות ע"כ ס"ד דינגב אף בנטל השניים ולכן הוכיח מסיפא דנגע בהן טמאה וע"כ דמיירי רק בראשונים לחוד כן נפרש הרישא ג"כ דוקא בראשונים לחוד אבל עם השניים א"צ ניגוב אפי' משום מיאוס וע"ז אסיק ומיהו אפשר דשפשוף בעי לעולם ור"ל משום מיאוס ולכן ג"כ כ' היש"ש הביאו הט"ז ס"ס קנ"ח דגם ברביעית צריך ניגוב דג"כ שייך ה"ט דמאוס אבל הב"י שם התיר ברביעית בלי ניגוב וצ"ל לדידי' דבנוטל ושונה שייך לא פלוג חכמים כיון דמצרכו ניגוב הצריכו ניגוב בכל גווני אבל כשיש רביעית כאחת לא אמרינן בי' לא פלוג דברביעית לא גזרו וכן הר"ש דאסתפק לי' בנוטל ושונה ג"כ משום ל"פ הוא אבל א"ל להב"י לחלק דבשונה חיישי' שמא לא הגיעו המים לכל מקום שהיו הראשונים דא"כ לא הוי מייתי הר"ש ראי' מהסיפא דנגע בהן טמאה וכנ"ל:

וקשה לי לס"ד דר"ש דא"צ ניגוב בנוטל ושונה ומכ"ש דא"צ ניגוב ברביעית א"כ הך דצריך לנגב דתוספתא במאי מיירי אי ברביעית הא א"צ ניגוב וכן בנוטל ושונה ואי בראשונים לחוד ונטל פחות מרביעית הא תנן במשנה דרפ"ב נטל לב' ידיו משטיפה א' ר"מ מטמא את הידים ומה תועלת בניגוב וא"ל דהתוספתא איירי בנטל רק ידו א' דסגי בשטיפה א' מרובה לטהר היד אבל לא לטהר המים דז"א דהנוטל את ידיו צריך לשפשף את ידיו משמע דבנטל שתי ידיו מיירי וי"ל לעולם דמיירי ברביעית ואתיא כר"י דפליג אר"מ ומטמא בנפל ככר של תרומה דס"ל דאע"ג דהידים נטהרו מ"מ המים טמאים אבל אנן קי"ל כר"מ כדלקמן א"נ י"ל לעולם דמיירי ברביעית ורק שלא נטלן כאחת אלא שנטל כל יד ויד לעצמה בחצי רביעית דבזה כל יד ויד נטהרה בשטיפה א' ואפ"ה המים טמאים דהא דתנן נטל לשתי ידיו בשטיפה א' ר"מ מטמא עד שיטול מרביעית דמשמע דברביעית המים טהורים דעלה תנן נפל ככר ש"ת טהור היינו כששפך הרביעית עליהן בבת א' דכיון דרביעית הוא שיעור מקוה דאוריי' לטהר כלים לא גזרו בי' טומאה מהידים אבל כשנוטל כל יד ויד בפ"ע לא מהני מה שיש יחד רביעית כיון שלא בא על כל יד רק ח"ר וכ"מ בתו' בגיטין ט"ו ב' ד"ה הנוטל שכ' ע"ש ר"ת דהך דנטל לידו א' משטיפה א' ר"ל שנטל כל חדא וחדא בפ"ע וכ"כ הרשב"א בת"ה בשער ג' משמו וע"ז תנן ידו טהורה אבל המים עכ"פ טמאין אך לפ"ז מ"ש הר"ש שם בנוסחא אחריתי דגם לר"מ א"ש מתני' ב' נטל את הראשונים כו' דמיירי בפחות מרביעית ובאתו משירי טהרה ובנוסחא ראשונה תי' דלא דמי דהתם איפסיק ופי' דאין רביעית כ"א בצירוף הראשונים והשניים יחד וק' דהמ"ל לעולם דאיכא רביעית בראשונים אלא דמיירי שנטל כל יד ויד בפ"ע בח"ר דנטהר כל יד ויד והמים נשארין בטומאתן ונהי דלא רצה לאוקמי בנטל רק ידו א' אבל מ"מ בכה"ג דנטל כל יד ויד לחוד מצי מיירי וצ"ל דאה"נ המ"ל הכי אלא דמתרץ דמשכחת לה אפי' בנוטל בידיו כאחת:

ולפ"ז יש מקום לומר דבנטל ברביעית לב' ידיו כאחת בזה א"צ ניגוב דלא שייך בזה לא פלוג חכמים דהא לא שייך נטילה בפחות מרביעית לב' ידיו דבזה גם הידים טמאות וכיון דלא שייך ל"פ וברביעית המים טהורין ע"כ א"צ ניגוב אבל בנוטל כל יד בפ"ע ברביעית שייך בי' ל"פ אטו נוטל כל יד בח"ר דהוי נטילה והמים טמאין דבעי ניגוב ולא פלוג בתקנתן והצריכו ניגוב גם בשופך רביעית אלא שבש"ע ס"ס קנ"ח סיים דיכול לאכול בלא ניגוב אפי' בנוטל רביעית על כל יד בפ"ע וס"ל דברביעית לא אמרינן כלל לא פלוג חכמים:

ומעתה א"ש מ"ש לעיל אות כ"ג בד"ה והב"י ס"ס ק"ס כו' דמשמע בב"י דלהרמב"ם יש קולא והרי נהפוך הוא דאי ברביעית להפוסקים ג"כ א"צ שניים דס"ל כר"מ ואי בפחות מרביעית להרמב"ם לא נטהרו אפי' הידים וא"ל דנ"מ בנטל דק יד א' דנטהר היד דבכה"ג אפשר להרמב"ם לא בעי שניים כלל אף לטהר המים בחולין ורק בתרומה בעי שניים אבל להפוסקים בעי שניים לטהר המים דז"א דתניא בתוספתא שהביא הר"ש במשנה ב' א' הנוטל ידו א' וא' הנוטל ב' בידיו צריך ליטול מי רביעית וכיון דלהרמב"ם בעינן שיעורא דרביעית ממש בכה"ג דנוטל רק יד א' לא מהני בפחות מרביעית וכיון דבציר לי' שיעורא להרמב"ם עדיין היד טמאה והדר ליכא נ"מ אבל להנ"ל משכחת לה בנוטל ב' ידיו כל יד לעצמה בח"ד דסגי בהכי לשיעורא דהרי א"צ דק רביעית לשתיהן כיון שרוצה ליטול שתיהן ונוטל שתיהן ובכה"ג להפוסקים דבחולין בעי שניים בכה"ג מצרכו שניים אבל להרמב"ם לא מצריך שניים לחולין ומ"ש בפ"ו מברכות דין י' יש לנוטל ליתן ע"י מעט מעט עד שיתן כשיעור היינו כששפך על ב' ידיו פחות מרביעית דאז צריך להשלים השיעור עד שיהי' רביעית ובכה"ג מיירי מ"ש שם דין י"ו מים הראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה עד שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים אבל בשופך ח"ד על כל יד ויד בפ"ע בכה"ג נטהר כל יד ויד מכח שטיפה א' דמהני לכל יד ולדידי' גם המים טהורין דבחולין לא הצריכו שניים ובזה יש ליתן טוב טעם במ"ש הספר לעיל וטוב ליזהר לשפוך על שתיהן בב"א משום דבכה"ג ששופך על ב' ידיו כאחת דבעינן רביעית א"צ ניגוב משא"כ כששופך על כל יד ויד בפ"ע בעי ניגוב משום לא פלוג אף בשופך רביעית ומכ"ש בליכא מים רק שיעור רביעית דאילו שופך על כל יד ויד בפ"ע ח"ר נהי דנטהר היד מ"מ המים לא נטהרו ובעי ניגוב מדינא ובשופך על שתיהן כאחת נטהרו גם המים ולא בעי ניגוב וממילא דנ"מ נמי בנמצא ע"י צרור או קיסם דבשופך על שתיהן כאחת רביעית לא נטמאו המים שעל הצרור ובשופך ח"ר על כל יד נטמאו המים שעל הצרור וטמאו היד ועוד יבואר לקמן בע"ה ולפ"ז בשופך על כל יד ח"ר מהני ניגוב ולא בעי שניים דהא היד נטהר דהא יחד הוא רביעית ולהמים שנטמאו א"צ שהרי נגבן וכ"מ במה שסיים הר"ש בסוף משנה ב' וז"ל ע"כ ר"י לפרושי מלתא דר"מ קאתי דהא משמע במתני' דמודה ר"מ בידו א' עכ"ל ומאי קושיא מתני' מיירי בנוטל רק ידו א' ובהא סגי לי' לר"מ בשטיפה מרובה כשתים ובתוספתא מיירי כשנוטל כל יד ויד בפ"ע שכ"כ הר"ש גם במשנה ג' וז"ל בתוספתא מוכח דל"ד ידו א' אלא כל א' וא' בפ"ע ע"ש אע"כ דאין חילוק ביניהן דגם בנוטל כל יד ויד בפ"ע צריך שטיפה מרובה על כל יד ומהני בשטיפה א':

ולפמ"ש דבנוטל ידו א' משטיפה א' לא נטהר רק ידו אבל המים טמאין והתו' בגיטין ט"ו ב' ד"ה הנוטל ובחולין ק"ז א' ד"ה דלא כ' דהא דתנן נטל לידו א' משטיפה א' ידו טהורה ה"ט שתהא שטיפה א' מרובה כשתים ע"ש והרשב"א בת"ה שער ג' פי' וז"ל ב' ידיו משטיפה א' ידיו טמאות אלא אם יש באותה שטיפה כדי ב' שטיפות דהיינו רביעית לב' ידים עכ"ל