ביאור מרדכי ברכות קיט

המים שבידו הא' מטהרין את היד השני' וקדמה טהרת היד לטומאת המים כמו אילו הי' נוטלן מהכלי וס"ל לר"ת דכיון שבאו על היד הא' מהכלי ה"ל כאילו עדיין נוטל גם את השני' מכלי דגם במי שנתן בחפניו לחבירו לא הי' נטילתו של השני מכלי כלל כמ"ש הרשב"א בשמו דר"ת ע"ש וא"כ תו ליכא ראי' מזה אע"כ ראיתו של ת"הד דכבר נטמאו המים ביד הא' וע"ז כ' אמנם נ' דדוחק הוא קצת מה שהם מחלקין כו' דהא כל הפוסקים כ' בהדיא לאיסור ור"ל דאף שהי' דעתו ליטול יד השני' מ"מ נטמאו המים שעל יד הא' מן היד הב' כדמשמע בהפוסקים בהך דנטל ושפשפה כו' אבל במה דס"ל להתו' דלא איכפת לן מה שנטמאו המים מיד הראשונה בזה ליכא מאן דפליג אהתו' והטעם הוא כדכ' הת"הד לבסוף דדוקא מן יד השני' מקבלין טומאה משום דהמים שעל יד הא' שהוא בשעת נטילת ידים בקל מקבלין טימאה אבל בהא דנטמאו המים מיד הא' שלא ליטול בהם יד הב' בזה ה"ל טומאתן ע"י יד הא' כמו אילו נטמאו בנגיעה דעלמא שהרי לגבי היד הב' אינו בשעת נטילה ולא נטמאו המים כשהיו על היד הזאת:

וצ"ל דקו' הבד"ה דמ"מ כיון שנפסלו בשעת נטילה דיד הא' גרע מנגיעה בהם ובאמת כן מוכח מדתניא בתוספתא שהביא הר"ש בפ"ב משנה ג' ואינו חושש משום שמא נטמאו ש"מ דבטומאה דע"י נטילה נפסלו המים ותו אין נוטלין בהם אך לפ"ז קשה מה שתי' הבד"ה א"נ כשנטל ידו הא' מרביעית בב"א דהא לא מהני רביעית בב"א רק שלא יהיו מק"ט אבל מ"מ נפסלו המים מחמת שנעשה בהן מלאכה ולא דמי למי שנוטל מכלי על ב' ידיו המונחין זו תחת זו דלא מיקרי המים היורדין נעשה בהן מלאכה משום דהתם ה"ל ב' ידיו כיד א' ששתיהן מקבלין מהכלי אבל כאן ששופך מיד זו ליד השני' אותן המים שנטל בהן ידו הא' ה"ל נעשה בהן מלאכה כדתניא נמי בתוספתא הנ"ל ואינו חושש משום שמא נעשה בהן מלאכה ואי ס"ל להבד"ה דגם כאן דינן כיד א' א"כ גם משום טומאה לק"מ דשא"ה דהוו כיד א' אע"כ דלא שייך כאן למימר דלוהוי כיד א' א"כ גם רביעית לא מהני אלא צ"ל תי' הח' כגון שנטלה ונגבה ועכשיו נוטל ידו הא' שלא לצורך נטילה דיד זו רק לצורך נטילת יד השני' אבל הא דמוקי לה בנטל רביעית אינו מובן דממ"נ גם משכחת לה בלא כיון כלל ליטול ידו הא' וא"כ לא נעשה בהן מלאכה כלל וגם מה שנטמאו בידו הוא רק טומאת נגיעה כשאר נוגע במים דלא לפסלו לנטילה למסקנת הת"הד ולישב דברי הבד"ה צ"ל דס"ל כיון דעל היד השני' לא באו מהכלי והרי כלי בעינן ורק דמהני הבלי שנטל ממנו ידו הא' ע"כ ס"ל דזהו דוקא כשנטל ידו הא' בחיוב נטילה אבל כשלא כיון ליטול ידו הא' הדר ה"ל לגבי י' הב' נטילה בלי כלי וגם ס"ל דמשו"ה מיקרי ג"כ טומאה בשעת נטילה אע"ג דאין הטומאה בשעה שהמים על יד השני' אלא רק בשהיו על יד הא' מ"מ כיון דצריכין נטילתו דיד הא' דעי"ז מיקרי כלי לנטילת השני' ה"ל שפיר נגיעה בשעת נטילה אך לפ"ז תי' הא' כגון שנטלה ונגבה קשה דא"כ נטילתו מהכלי אינו לצורך נטילה דיד זו כלל רק לצורך נטילת יד השני' ואפ"ה מהני לר"ת וש"מ דלא ס"ל הך סברא ע"כ דברי הבד"ה צ"ע לענ"ד:

וממ"ש הבד"ה כשנטל ידיו הא' מרביעית כו' ולא כ' כפשוטו דאיירי בשטיפה מרובה דמהני ליד א' אפי' פחות מרביעית ש"מ דהיינו דוקא לטהר היד אבל המים נשארין בטומאתן ביד א' בשטיפה מרובה וא"כ בשתי ידיו משטיפה א' פחות מרביעית אף הידים טמאין כמש"ל אות כ"ג ע"ש:

מ על שתיהן בב"א. והא דלא סגי שיטול כל יד ויד מן הכלי כ"א בפני עצמה הטעמים ע"ז מבוארים בסי' קס"ב במג"א סק"ח ובט"ז סק"ו:

מא בארבעים סאה או במחובר בשפופרת הנוד לארבעים סאה כ"ה דעת הרמב"ם ורש"י והרשב"א בת"ה אבל דעת הרר"י והרשב"א בחדושיו דסגי בפחות מארבעים סאה וכ' הב"י ס"ס קנ"ט דבמעין להסוברים דאתי' לכל גופו לא בעינן מ' סאה ודאי דבידים מכ"ש דלא בעי מ' סאה אבל להסוברים דלכל גופו גם במעין בעינן מ' סאה יש להסתפק גבי ידים ופסק להקל ונראה פשוט דבמחובר למעין שיש בו מ' סאה ודאי מהני חיבור כ"ש ולא בעינן כשפ"ה לכ"ע ואם יש מ' סאה והם שאובין בכלים פסול לכ"ע כמפורש בהפוסקים גבי אריתא דדלאי ולא מבעיא לרבינו ירוחם שם דמוקי לה ביש בו מ' סאה וכדצ"ל להרמב"ם דס"ל דבעי מ' סאה ולהרי"ף דיהיב טעמא התם דה"ל שאובין דע"כ צ"ל דמוקי לה ביש בו מ' סאה ופסול משום שאובין אלא אף להרר"י דמוקי לה באין בו מ' סאה מ"מ הדין אמת מבחוץ דפסול שאובין אף ביש בו מ' סאה דהא לא מהני אף בכלים מצד הדין כדאי' בפסחים י"ז ב' (ואפי' בה"ג שמתיר להטביל בכלי שיש בו מ' סאה היינו בתורת נטילה ולא בתורת טבילה ונ"מ דבעינן כלי תלוש דוקא כדלעיל אות ל"ז) אבל בשאובין ועומדין בקרקע מיקל הראב"ד דס"ל דמהני בבעל קרי ומכ"ש בידים והרמב"ם פוסל בין בב"ק ובין בידים ואם המשיכו השאובין היקל הרא"ה כמ"ש הב"י שם ופשוט דלשאובין מהני חיבור למקוה במשקה טופח ולא בעי כשפ"ה לטהר השאובין כמ"ש התו' בגיטין ט"ז א' בד"ה הנצוק ובחגיגה כ"א ב' ד"ה כעובי' וכ"ז בשאובין אבל בזוחלין פסול לכ"ע דהא לא מהני בכלים כמבואר במג"א שם וקשה אמאי לא קאמר הרי"ף ה"ט באריתא דדלאי דאין מטבילין בה את הידים דה"ל זוחלין וצ"ל דמיירי בשעת עמידתן בצנור ואין זוחלין ולכן קאמר דפסולין משום שאובין:

ויש מקום לומר דדוקא היכא דהמים פסולין לנטילה כגון בחמי טבריא ואינן כשרים לטבילת ידים רק מכח ק"ו השתא כל גופו טובל בהן ידיו לא כ"ש בכה"ג הוא דבעינן מ' סאה אבל היכא דכשרין מצד עצמן לנטילה מהני טבילה בדידהו אף בפחות ממ' סאה ולפ"ז הראי' דמייתי הרר"י דלא בעינן מ' סאה בח"ט מהך דאריתא דדלאי אינה ראי' מוכרחת ורק מדחזינן דהקילו בנטילה כן י"ל דמקילין גם בח"ט ולאו דוקא מיהו רש"י פי' להדיא דטעמא שאין מטבילין באריתא דדלאי משום שאין בו שיעור מקוה וראיית הרר"י הוא רק להרי"ף דגריס אין מטבילין את הידים דה"ל שאובין גם רבינו ירוחם דמוקי לי ביש בו מ' סאה אזיל להרי"ף דק"ל הא בלא"ה פסול משום דאין בו מ' סאה דאיהו ס"ל לדינא כרש"י דבעינן מ' סאה ע"כ מוקי לה ביש מ' סאה בצנור א"נ דאזיל אפי' לרש"י דגרס ואי בזיע דולא בכ"מ מילף לייפי ומטביל בה וק' לי' הא מ"מ ליכא מ' סאה בנהר גופא ולא ס"ל לאוקמי במחובר למעין ע"כ מוקי לי' בדאיכא מ' סאה אך לפ"ז א"צ מ' סאה רק בנהר אבל לא בצנור וכן לא במקום שהן נתלין מן הצנור לשם אבל להרשב"א בח"ה דמפרש ג"כ להך דח"ט בעירוב כפירש"י לדידי' י"ל דמ"מ גבי אריתא אע"ג דגריס כגי' הרי"ף שפיר מצי לאוקמי בליכא מ' סאה ומחלק בין מים ראוין לנטילה מצד עצמן לאינן ראוין אלא מצד ק"ו דטבילת כל גופו:

ובזה לכאורה יש להבין דברי הרמב"ם רפי"א ממקואות וז"ל וידים שצריכין טבילה אין מטבילין אותן אלא במקוה כשר כו' אבל ידים שא"צ אלא נטילה בלבד אם הטבילן במי מקוה טהורין מלשון אבל משמע שיש איזה חילוק ביניהן וצ"ל דהך אבל לא קאי למאי דסמיך לי' אלא אמאי שסיים וז"ל עד שיפלו המים השאובין מן הכלי ע"י כו' שבזה חלוק מידים שצריכין טבילה ובהן לא מהני נטילה מכלי אמנם אין הלשון מדוקדק מקולא זו דנוטלין מהכלי לא נזכר בלשונו בלשון קולא אלא בלשון חומרא לכן נראה לכאורה שהחילוק הוא דלעיל בעינן מ' סאה דוקא כיון דלא סגי בנטילה רק בשם טבילה אבל היכא דמועיל הנטילה לא גרע הטבילה במקוה דפחות ממ' סאה מנטילה בכלי ומינה נשמע לחלק דבחמי טבריא דאין מועיל הנטילה דק בתורת טבילה ומק"ו דגוף הוא דבעינן מ' סאה אבל במים הכשרים לנטילה מהני בהן טבילה בקרקע אף בפחות ממ' סאה אם אינו שאובין ואף שבפ"ו מברכות דין ה' כ' ואם הטבילן במים שאין בהם שיעור מקוה לא עשה כלום אפשר דהתם קאי רק על חמי טבריא ונעשה בהו מלאכה ונתנו ויתר הפסולין שישנם