ביאור מרדכי ברכות קיז

כך ובין כך המים טמאים לא איכפת לן אם יטול ע"י טמא ועמ"ש הב"ח בשם רש"ל ומ"מ הזהירו האחרונים שלא ליטול ממש מן הטמא:

לג השתא קי"ל דבעינן כו' פי' כיון דקי"ל כר"י דפוסל בקוף ש"מ דקי"ל דלא סגי בכח כלי או אפי' בכח נותן אלא כח גברא ממש בעינן:

לד מכלל דנטילת חולין שרי. וכ' הב"ח סי' קנ"ט סס"ט דאדרבה עיקר דין נ"י ילפינן מכיור לענין דבעינן כלי ולענין דבעינן שלא נשתנו צורתן ולענ"ד ודאי לענין דבר שנוטלין בו ילפינן מכיור ולהכי בעינן כלי וכן מים שלא נשתנו אבל לענין כיצד נוטלין לא ילפינן מיני' שהרי בקדוש ידים ורגלים בעינן עד הפרק הקנה ובנ"י סגי עד קשרי אצבעותיו להרבה פוסקים וכן להרבה פוסקים לא בעינן כוונה לחולין ש"מ דלא השוו בכל מילי ולכן גם לענין זה אע"ג דבכיור בעינן כח גברא הכא בנ"י לא בעינן כח גברא:

לה איכא כח גברא פי' אבל באריתא דדלאי מה ששפך מן הדולא כח זה כבר פסק ומה שמשכשך בצנור זה לא מהני אי משום שהצנור אינו כלי ובעינן כח כלי כדמשמע במ"ש התו' בד"ה דלא או כמ"ש הרשב"א בת"ה שער ג' בשם הרמב"ן וז"ל דמחוברת בקרקע וכטבילה היא וטבילה בשאובין ליכא ומ"מ בתו' משמע דלבה"ג לא בעינן כח גברא שהשיכשוך בכלי לא מיקרי כח גברא ורק כח כלי בעינן וכח גברא דבש"ס לאו דוקא וכ"כ הרשב"א להדיא בשער ד' דלבה"ג השיכשוך בכלי מנא איכא כח גברא ליכא והרא"ה בבד"ה ס"ל דבתוך הכלי אפי' כח כלי לא מיקרי רק אם נשפך ממנו מה שיצא לחוץ זהו מיקרי כח כלי וזהו דוקא כשנעשה ע"י אחר ולא כשנעשה מאליו והרשב"א במ"הב תמה עליו מכיור דמקדש אף בקלוח שני שכבר פסק כח אחר ור"ל אע"כ דכיון שבא מהכלי מיקרי כח כלי א"כ גם השיכשוך בתוכו מיקרי כח כלי כן נ"ל ביאור דבריו ולפמ"ש הספר בסמוך דמיירי בקלוח ראשון שהי גדול וכח ראשון הוא לק"מ על הרא"ה:

לו וחוזרין ומושכין כדי כו' היינו לר"י אבל לת"ק כשר בכל גווני כדמוכח בתוספתא שהביא הר"ש ספ"ק הפקיע את המוליאר ונטל הימנו לידים ידיו טהורות דע"כ מיירי התם בברזא ובכח שני כדפי' הרא"ה בבד"ה שער ד' בסוף דבריו דמ"ש בתחלה שנשתייר במוליאר כדי לקבל רביעים אינו מובן דמ"מ המים באים מלמעלה להפקיעה והרי אינם באין מהכלי אע"כ סוף דבריו עיקר וש"מ דלת"ק שרי אפי' בקנוח שני אך בש"ע סי' קנ"ט ס"ט לא משמע כן וכבר נתבאר לעיל אות ל"א טעמו:

לז מבאר קבוע ר"ל בחקקו ולבסוף קבעו דהוי כלי לענין שאובין לפסול המקוה לכן ג"כ הוי כלי לנ"י אבל בקבעו ולבסוף חקקו דלא הוי כלי לשאובין לא הוי ג"כ כלי לנ"י כמ"ש הרמ"א ע"ש האגודה בסי' קנ"ט ס"ז ואע"ג שכ' הרשב"א בת"ה סוף שער ג' דאפי' לבה"ג דסגי בכח כלי אפ"ה פסלינן באריתא דדלאי דשא"ה דמחוברת בקרקע ע"ש אפשר דיש לחלק דדוקא במים היוצאין מן אותו דבר שחקקו ולבסוף קבעו לגבי הא מיקרי כלי אבל המשכשך בו אע"ג דבכלי תלוש הוי מהני מ"מ בכלי מחובר מיחזי כטבילה וטבילה בשאובין ליכא והאמת נלע"ד דלתי' הרמב"ן הנ"ל אף בחקקו ולבסוף קבעו לא מיקרי כלי דאע"ג דמיקרי כלי לחומרא לענין שאובין אפ"ה לא מיקרי כלי לקולא לנ"י אע"ג שהוא ג"כ דרבנן וכדעת הט"ז סק"ח אבל הספר והאגודה ס"ל כתי' התו' דאריתא דדלאי אינו כלי או דמוקי לי' במטביל ידיו בסוף הצנור במקום שיוצאין מהצנור וכדמשמע קצת בהר"אש ספ"ק דידים ע"ש:

והג"א בפ"ב דברכות כ' דבה"ג לא הכשיר דק אם יש בו מ' סאה וצ"ל לפ"ז דבאמת לא יליף מכיור דהרי בכיור לא הי' מ' סאה וכ' הב"ח דלא תקשה להג"א מאוריתא דדלאי דהוי ג"כ מ' סאה משום דלא מהני רק אם הם בכלי בין שהכלי תלוש או מחובר לקרקע או כשהן בנהר אע"ג שהן שאובין אבל באוריתא אינו כלי והן זוחלין לא מהני ע"ש ודבריו תמוהים דהא בגמ' לא הוזכר טעמא דזוחלין אלא משום דה"ל שאובין ואם שאובין דמ' סאה כשר בכלי בין תלוש בין מחובר וכן בקרקע מהני למה יגרע אוריתא מחמת שאינו כלי לפסול הטבילה בו טפי מכל הני וצ"ל דבה"ג לא גריס כגי' הרי"ף אלא כגי' רש"י דליתא בגמ' הא דאין מטבילין מפני שהן שאובין ולולא דברי הב"ח נלע"ד דבה"ג לא מוקי הך דאוריתא ביש מ' סאה כדמוקי לי' רבינו ירוחם הביאו הב"י שם אלא ס"ל דמיירי בליכא מ' סאה כמ"ש הרר"י לעיל ק"ו א' א"נ י"ל דהא דמהני מ' סאה שאובין בכלי לבה"ג לאו בתורת טבילה אלא בתורת נטילה הוא דמהני ולכן לא מהני רק בכלי תלוש אבל לא בכלי המחובר לקרקע דלא מיקרי נטילה דאין נטילה בלא כלי ומשום טבילה ג"כ לא מהני דאין טבילה בשאובין וכ"מ במג"א שבס"ק כ"ח כ' וז"ל אבל בכלי שבקרקע לכ"ע פסולין ואע"ג דאיהו אייתי לדברי הג"א לעיל בס"ק י"ד אע"כ דס"ל דבתורת נטילה הוא דמהני ולא בתורת טבילה ע"כ מהני רק בתלוש ולא במחובר לקרקע וזה ברור:

לח נוטלין ד' או ה' כו'. ותניא עלה בתוספתא הביאו הר"ש שם ואינו חושש משום שמא לא ניטלו מן הרביעית ולהרמב"ם דבעינן עכ"פ למים ראשונים רביעית א"ש כפשטא משום דמתני' דרפ"ק בשניים דוקא איירי ולכן כ' הרמב"ם בפ"ו מברכות הל' י' ויהי' באותה השטיפה כדי רביעית לכל א' וא' ומתוספתא זו למד כן וא"כ כאן צ"ל ד' רביעית מים כדי שטיפת ידים של ד' אנשים ובה' צ"ל ה' רביעית וקמ"ל דא"ח שמא הראשונים שפכו יותר ולא הניחו לאחרון רביעית אבל הר"ש דס"ל דמהני שירי טהרה אף במים הראשונים הוצרך לדחוק כאן בפי' התוספתא וז"ל דאם הי' חצי לוג לה' ותנן לעיל בפ"ק מחצי לוג לד' ולא לה' נמצא כשהשמש הולך ושופך מים ע"י כשנטלו הג' ונשאר עדיין בכלי רביעית מהני נטילה לב' האחרונים וספק ידים טהורות עכ"ל ודבריו צריכין באור דבמתני' דרפ"ק אסרינן אפי' בדיעבד מחצי לוג לה' וצ"ל דלעיל מיירי בידוע שלא נשאר יותר מרביעית שלם אחר שנטלו הג' לכן לא יטול רק הרביעי ולא החמישי אבל כאן אין ידוע