ביאור מרדכי ברכות קטז

בתי' השני וז"ל א"נ האי תנא דמכשיר בקוף לא חייש אכח גברא וסוגיא דהתם כר"י משמע דהכשרו דקוף דחקו לאוקמי סוגיא דהתם כר"י (ובהך תי' דחיקא לי' לומר דקוף מיקרי כח נותן) גם משום דבהך תי' לא ניחא לי' לחלק בין דינא דחבית לדינא דרבא בסברא דחוקה:

והכ"מ שם דין י"ג מתרץ דברי הרמב"ם הנ"ל בדברי בה"ג הנ"ל ולפ"ז מ"ש הרמב"ם שהרי אין כאן נותן לאו דוקא אלא הל"ל שהרי אין כאן כח כלי כדצ"ל לבה"ג ובאמת פשט דברי הרמב"ם לא משמע כן כמבואר בדברי הרשב"א הנ"ל וזהו עיקר השגת הרשב"א אלא דדברי הרמב"ם מיושבים היטב כמש"ל וכדמשמע בב"י. ודברי הכ"מ דמשמע דמסכים דברי הרמב"ם עם בה"ג צ"ע גם בש"ע בס"ח לא סמך על בה"ג רק בשעת הדחק ובסי"ב מכשיר בקוף ש"מ דס"ל בש"ע דאפי' אי לאו כבה"ג אפ"ה מהני בקוף ופשוט:

והמג"א ס"ק כ"ג כ' דלתי' שני דהר"ש י"ל דלא פליג ר"י אלא במוטה מאליו אבל במטה בידים גם ר"י מכשיר ובזה מתרץ לשון הטור דנקט היתה מוטה וגם פסקי הש"ע דבס"י הכשיר בחבית סתמא ובסי"ב בקוף הביא ב' דעות והנה לשון הטור כבר ישבו הב"ח ע"ש והט"ז בס"ק י"ב תירץ דמשום סיפא נקט הטור כן ולדברי המג"א ק' הא דתניא בתוספתא שהביא הר"ש שם מודה ר"י שאם הניח חבית בין ברכיו כו' דה"ל למיתני רבותא טפי דמודה ר"י בהטה בידים וע"ק הא דתניא התם הפקיע את המוליאר ונטל ממנו לידים ידיו טהורות ורי"א ידיו טמאות וע"כ לא פליגי כשנשאר הסדק דא"כ שבר כלי הוא ואינו מחזיק המים אע"כ דמיירי שעשה שם כעין ברזא להוציא ע"י המים (ומכאן יצא להרשב"א בסוף שער ג' דמהני ברזא לנקב שבכלי והמים באים מן למעלה מהסדק ועיין בבד"ה סוף שער ד') וע"כ לא פליגי בקלוח ראשון דבהא ודאי ר"י מודה דלא גרע מכיור שהי' לו דדים ומהני לקדוש ידים ורגלים אע"כ דבכח שני פוסל ר"י וצריך לדחוקי בקו' זו דלהמג"א הטה חבית בידים מיקרי כח גברא טפי מקלוח שני דברזא:

וצ"ל לדבריו ודאי ר"י דתוספתא פליג גם בהטה חבית בידים אך אנן דקי"ל בחולין י"ו א' בסרנא דפחרא דמיקרי כח גברא לכן לדידן צ"ל אע"ג דקי"ל כר"י הכא במוטה מאליו מ"מ בהטה בידים לא קי"ל כוותי' איברא דלולי דברי המג"א יש לחלק דבסרנא דפחרא דע"י שעשה תנועה תכופה וחזקה בא הגילגול השני ואילו עשה תנועה חלושה לא הי' מתגלגל רק פעם א' ע"כ שפיר מיקרי גילגול השני כח גברא אבל כאן מיד שהטה המים באים ממילא וא"א בענין אחר לא מיקרי יציאתן מן החבית בכח גברא ומ"מ להמג"א דמדמה בס"ק כ"א הך דהטה בידים לסרגא דפחרא לדידי' י"ל כדאמרן דנהי דר"י אפי' בהטה בידים פליג אנן לא קי"ל כוותי' אלא במוטה מאליו ובאמת גם הרא"ה בבד"ה כ' בשער ד' דמודה ר"י בהטה בידים אך להרא"ה הי' גירסא אחרת במשנתינו ע"ש גם הרשב"א במ"ה השיג עליו באמת משמע להדיא דס"ל דר"י גם בהטה בידים פליג:

ובזה א"ש מ"ש התו' וסיעתם לישב דברי בה"ג דאיהו פסק בת"ק וסוגיין כר"י דק' א"כ איך אפשר לפסוק בת"ק נגד דברי רבא והשתא י"ל דהוכיח הבה"ג דלא קי"ל כר"י דהא מדברי ר"י בתוספתא מוכח דפוסל אפי' בהטה בידים ואנן הא קי"ל בחולין שם דסרנא דפחרא שרי בכח שני אע"כ דלא קי"ל כר"י ולא ניחא לי' לבה"ג לומר דקי"ל במקצת כר"י ולא בכולה אלא ס"ל לבה"ג דהסוגיות מחולקות והוא תופס כסתם גמ' דפ"ק דחולין וא"ש וכ"ז לסברת המג"א:

והט"ז כ' לישב פסקי הש"ע משום דהא דמכשיר בס"י ופוסל בס"ז מתורץ בתי' הר"ש היטב אבל לחלק בין הך דס"ז להך דסי"ב כיון שתי' זה קצת דחוק (פי' דצ"ל כח גברא לאו דוקא אלא ר"ל רק כח נותן או שזהו דוחק לומר דקוף מיקרי כח נותן כמ"ש הרשב"א בת"ה דנתינת הקוף לא מעלה ולא מורידה) ע"כ כ' הש"ע בזה דעות חלוקות ע"ש דלדבריו אכתי קשה כיון דמהא דפסלינן בקוף מוכח דסוגיא דש"ס לא אזיל לת"ק א"כ ממילא הלכה כר"י בכולה מלתא אף במטה החבית דא"א לקיים תי' הראשון של הר"ש ולהעמיד הסוגיא אליבא דת"ק כ"א בשנתרץ גם הך דקוף וצ"ל כמש"ל בתי' הא' אליבא דהר"ש דבמאי דאפשר לקיים דברי ת"ק מקיימינן ונקטינן כוותי' בחבית ולא בקוף וזה דוחק:

ונלע"ד לישב דהא להרמב"ם דבקוף מיקרי כח נותן א"כ ר"י דפוסל בקוף עכצ"ל דאיהו פליג בהך סברא וס"ל דקוף לא מיקרי נותן או דס"ל דכח גברא ממש בעינן ולכן פוסל בקוף ובהטה חבית דמכשיר ת"ק משום דמיקרי כח גברא כתי' הר"ש הא' צ"ל דר"י פליג בסברא וס"ל דגם מטה חבית לא מיקרי כח גברא א"כ ריות"ק פליגי בשני מיני פלוגתא דבחבית פליגי אי מיקרי כח גברא או לא דהרי לכ"ע בעינן כח גברא לתי' הר"ש הא' ובקוף פליגי אי מיקרי קוף נותן או לא או אי סגי בכח נותן בלי כח גברא וכיון דתרי עניני פלוגתא נינהו ולא תליין זה בזה כלל שפיר י"ל נהי דבסוגיין דקאמר כח גברא דמשמע כח גברא ממש מוכח דס"ל כר"י דפוסל בקוף וס"ל דכח נותן לא מהני מ"מ במאי דפליג ר"י בחבית וס"ל דאין זה כח גברא בהא נקטינן כת"ק דשפיר מקרי מטה חבית כח גברא ואין ראי' מהש"ס לסתור בזה דברי ת"ק ע"כ שפיר במטה חבית סתים בש"ע כת"ק ובקוף הביא פלוגתא ובלא"ה הא דמשמע מדברי הטור דהר"אש פסק כר"י אינו מפורש דדוקא לבה"ג דמתיר להטביל ידיו בכלי דק' עליו מסוגיין וצ"ל דסוגיין אזיל אליבא דר"י ואיהו כת"ק אז יש לפסוק כר"י דסוגיין כוותי' אזלא אבל בלא דברי בה"ג אנו אומרים כתי' הא' דהר"ש דסוגיין גם אליבא דת"ק קאי ואין ראי' כלל לפסוק כר"י וכן לתי' הא' שבתו' דר"ל כח כלי ג"כ אין ראי' לפסוק כר"י ודברי הרמב"ם מפורשים לפסוק כת"ק ע"כ נקט בש"ע בס"י להכשיר אבל בהך דקוף ודאי פשטות הלשון דהר"ש משמע דגם לתי' קמא סוגיין לא אזלי אליבא דמאן דמכשיר בקוף ואע"ג דמאן דאמר הא אמר גם הא כבר כתבתי שיש לחלק ביניהן משום דתרי עניני פלוגתא הן וה"ז נכון לישב פסקי הש"ע אבל במ"ש בס"ט דבברזא קלוח השני פסול ומשמע דאף להפוסקים כת"ק כן הוא ק' הא בתוספתא בהך דהפקיע את המוליאר ע"כ צ"ל דפליגי בכח שני והיינו הך דינא דברזא דמכשיר ת"ק וצ"ל דס"ל להפוסקים דכח שני דברזא דמיא להך דבסוגיין וכיון דפסלינן בסוגיין ממילא בברזא בכח שני כמי פסול ולא אזלא הסוגיא אלא כת"ק דמתני' אבל מאי דמכשיר ת"ק דתוספתא גם בברזא בכח שני בהא לא ס"ל כוותי' אבל אין להביא ראי' מסרנא דמיא דפסלינן בכח שני דהא י"ל ברזא עדיפא מסרנא ועוד דנ"י הוא רק מדרבנן משא"כ בשחיטה שהוא דאוריי' וכ"מ להדיא במשמרת הבית דמכשירין בברזא אף בכח שני למאן דס"ל כת"ק וגם הראי' שהביא מכיור ודדו משמע מדבריו דמשם ראי' אפי' על כח השני ע"ש:

לב לתרומה או לחולין שנעשו על טהרת תרומה כצ"ל וכ"ה לשון התו' בנדה ע"א ב' ד"ה מערה והר"ש בספ"ק דידים דחה זה וז"ל וכיון דמשום סרך תרומה הוא אין חילוק בין תרומה לחולין ואפי' נדה כו' תקון רבנן נ"י עכ"ל ונל' דר"ל משום לא פלוג או משום נקיות ולפ"ז נדה נוטלת ידיה במים טמאים דהא בלא"ה המים טמאים ע"י נגיעתה בכלי והרשב"א בת"ה שער ד' החזיק בדברי התו' וז"ל ואע"ג דחולין משום ס"ת התקינו מ"מ לא החמירו בהן כחומר של תרומה (ובהרבה דברים החמירו בתרומה כגון בענין נטילה עד הפרק דפיסת היד) דאלת"ה אין לך תקנה לנ"י בז"הז שכולן טמאי מת הן עכ"ל והכרח זו נדחה ג"כ בסיום דברי הר"ש הנ"ל דאף דמשום נקיות אפשר לומר דא"כ ליתכשרי בז"הז ליטול ידים במים טמאים אבל מ"מ י"ל משום לא פלוג אבל הר"אש שם כ' ה"ט בתרא לחוד וז"ל דבלא"ה כל המים טמאים וא"א בענין אחר עכ"ל ולא שייך בזה היכא דא"א שאני משא"כ ליטול מן הנדה אפשר להשמר מזה דמ"מ סוף סוף כיון דבין